לפלגות ראובן חלק א פ

גם מספק מותר מה"ת ע' טו"א בחגיגה בא"מ שתי' משום חזקת איסור וברי"ט אלגזי פ"ד דבכורות אות כ"ו משום שעומד הוא להתברר עיי"ש ואי נימא דספק מצוה מה"ת להחמיר מיושב קושיתם בפשיטות וכמובן וקצרתי: פלג ה

ולכאורה נדחין עפי"ז גם מה שכתבתי בע"ה במק"א ליישב דברי הפרמ"ג יו"ד סי' כ"ח ש"ד אות כ"ז שכתב שם שכל ספק טריפה פטור מכיסוי משום דאשר יאכל כתיב והקשה בלב ארי' חולין (דף פ"ו) לפי"ז מאי פריך שם בגמ' מ"ש רישא ומ"ש סיפא דגבי כיסוי מודי רבנן דפטור יעו"ש דהא לפי"ז שנא ושנא דשאני כיסוי כיון דמספק אסור ל"ק בהו אשר יאכל ופטור ל"כ גבי או"ב אסרי רבנן אף דאסור משום דס"ל שחיטה שא"ר שמה שחיטה ע"ש וכתבתי ליישב עפימשה"ק עוד האחרונים עמ"ש בפרמ"ג שם דגם להר"מ דס"ל ספק מה"ת לקולא מ"מ פטור מכיסוי דהוי בכלל לאו דלא תסור ול"ק בי' אשר יאכל והקשה ע"ז בס' נחלת יהושע סי' ו' וכבר זכה בזה הגרעק"א בחידושיו יו"ד סס"י כ"ח מסוגיות מפורשות חולין (דף כ"ז ופ"ו) דקאמר להדיא דאי אין שחיטה לעוף מה"ת נחירתו זו היא שחיטתו חייב בכיסוי הרי דאף דמ"מ אסור מדרבנן בלא שחיטה מ"מ חייב בכיסוי יעו"ש וכתבתי לתרץ בע"ה דהנה בכל ספק טריפה כמו שיש לנו ספק על היתר אכילתה כמו כן יש לנו ספק גם על מצות כיסוי ואי לא נחלק בין ספק איסור לספק מצוה הו"ל לפטור אותו מספק ממצות כיסוי אליבא דהרמב"ם דסד"א מה"ת להקל א"כ ממ"נ אי אזלת בתר דאורייתא הרי פטור הוא מספק ממ"ע דכיסוי ואי בתר דרבנן אזלת הרי אינו נאכל מדרבנן ושוב פטור הוא ממ"נ ל"כ בעוף ע"י נחירה אי נימא דמה"ת נחירתו זו היא שחיטתו אף דמדרבנן הצריכוהו שחיטה ואסרוהו בנחירה ח"מ שפיר קאמרי דאין כח בידם להפקיע מצות כיסוי דרמא עלי' מה"ת כיון דמה"ת חייב הוא בהמצוה בתורת ודאי

ומעתה מיושב ג"כ קושית הלב ארי' הנ"ל דלפי שיטת הרמב"ם פריך שפיר בגמ' מ"ש רישא ומ"ש סיפא דפליגי והיינו דאי נימא דמשום ספק שאסור באכילה לא קרינן בי' אשר יאכל ומכיון שגם על הכיסוי הוי ספק אם חייב או פטור משו"ה מיפטר א"כ גבי או"ב נמי יהי' מותר מה"ט דאי בתר דינא דאורייתא אזלת הא מה"ת מספק מותר כמו שפטור מן הכיסוי מה"ת ואי בתר דרבנן אזלת דמחמרינן מספיקא ומחויב לאסור באו"ב מספק כ"כ חייב בכיסוי מדרבנן דמה דאמרינן לעיל ראה רבי דבריו של ר"ש בכיסוי משום טעמא דאשר יאכל היינו רק משום דאסור בתורת ודאי אבל הכא דאינו אלא ספק אם קלקלו בשחיטתן או לא א"כ ע"כ אחת משתי אלה או דאזלינן בתר דאורייתא או בתר דינא דרבנן וא"כ כיסוי הדם ואו"ב כהדדי רן מאי אמרת דהכא כיון דאיכא חזקת איסור גם להרמב"ם אמרינן דמה"ת להחמיר א"כ האי חזקה כודאי משוי לי' והוי כנבילה ממש וממילא פטור מן הכיסוי ומותר באו"ב ושפיר פריך מ"ש רישא ומ"ש סיפא

ולכאורה יש להוכיח דאיסור דרבנן ממש פטור ג"כ מן הכיסוי ממ"ש הרמב"ם פי"ד מה"ש דשוחט חוב"ע פטור מן הכיסוי ואיהו הא ס"ל דאין איסורו אלא מדרבנן וכמ"ש בפ"ב מה' גניבה [וע' תוס' חולין (דף פ"ה ע"ב) ד"ה אין דאי חוב"ע דרבנן מחייב בכיסוי ע"ש מ"ש ומתני' דהכא כו' לא מייתי כו' וע' בעה"מ שם שבאמת קאי על משנתנו ומשום ה"ט גופה דאי אין איסורו אלא מדרבנן חייב בכיסוי ע"ש וקצרתי] אמנם עיין כ"מ פ"ב מה"ש שכתב בדעת הר"מ דס"ל חוב"ע אסור מה"ת וכבר האריכו בזה האחרונים ליישב הסתירות עיין מל"מ פ"ה מה' יסוה"ת ובל"מ פ"ב מה"ש והנכון בזה מ"ש בשעה"מ פ"א מה' חמץ דהר"מ ס"ל כשיטת רש"י פסחים (דף כ"ב) דאיסורי הנאה אינו מה"ת ומ"מ השחיטה והאכילה אסור מה"ת מקרא דכי ירחק ע"ש ומיושב אצלי בזה ג"כ מ"ש בנדרים (דף י"ט) אליבא דר' יהודא דכל שספיקו חמור מודאי ל"מ נפשי' לספיקא והטעם פירשו שם רש"י והר"ן משום איסור חוב"ע ובמל"מ פ"ג מה' נזיר הי"ח הקשה למה לא פירשו הטעם משום הקפה וכמ"ש בתוס' שם ובשעה"מ פי"ב מה' עכו"ם מתרץ דאיצטריכו לה"ט משום נשים דל"ש בהו איסור הקפה ונשאר שם בקושיא לפי"ז על ר' יהודא דסבירא לי' בפסחים (דף כ"ב) דחוב"ע ל"ד ורבנן הא לא העמידו דבריהם במקום תיקון גברא ע"ש שנשאר בקושיא ולפי"ז לק"מ דאף דחוב"ע ל"ד מ"מ אסור מיהת השחיטה והאכילה מה"ת וכנ"ל בשיטת רש"י והר"מ ולפלא על בעל שעה"מ שסתר משנתו ששנה בעצמו בפ"א מה"ח הנ"ל דגם לר"י אסור האכילה והשחיטה מה"ת ושפיר אפשר לקיים ג"כ ד' הפרמ"ג כדברינו דבאיד"ר גרידא ודאי דחייב לכסות וחוב"ע שאני וכנ"ל ודבריו שם רק בספק איסור דאורייתא אף אי נימא דסד"א מותר מה"ת וכנ"ל והרבה הארכתי בכל הנ"ל בחי' לאלפס חולין בע"ה ואכמ"ל

ורק לפימשנ"ת לעיל דבספק מצוה מודה הרמב"ם דחייב מה"ת להחמיר א"כ נסתרו דברינו דכאן נמי בספק מצות כיסוי אף מספק חייב מה"ת במצוה זו ושפיר י"ל דאזלינן בתר דאורייתא דמותר מספק וחייב בכיסוי ג"כ מספק ומ"מ יש להעמיד עפ"י דברינו ד' הפרמ"ג הנ"ל ולחלק בין ספק איסור תורה שהחמירו חז"ל לתפוס הצד האוסר מספק ובין איד"ר גרידא שהטילו על הדבר הזה וכמ"ש בר"ה (דף ל"ד ע"ב) גבי תקיעת שופר ותפלות דספק תורה חמור מודאי דרבנן וע' ש"ך יו"ד סי' ק"י דיני ס"ס אות י"ז שהאריך בזה דבמקום שי"ב חשש איסור תורה אעפ"י שמדאורייתא מותר מטעם רוב וכה"ג ואסרוהו