לפלגות ראובן חלק א עט

אריה הנ"ל מהא דחטאת העוף הבאה עה"ס אליבא דידן דמשו"ה הוא דל"ח לאיסור כלאים דבג"כ משום דהרמב"ם לשיטתו דסבירא לי' סד"א מה"ת לקולא וכיון דאינו אלא איסור דרבנן בדרבנן מותר גם פס"ר כמ"ש בט"ז או"ח סס"י רנ"ג עיי"ש. ולפי דבריהם א"כ גם אליבא דר' יהודא אפשר ליישב כנ"ל לפימ"ש התוס' יומא (דל"ג) דבאיסור דרבנן גם לר"י מותר דשא"מ ואף לפימ"ש במל"מ ז"ל פ"א מה' שבת ה"ה בשם התוס' בכורות לחלק בין דבר שאין איסורו רק מדרבנן דבזה ס"ל לר"י דדשא"מ מותר ובין איסור שיש כמותו בתורה דאסור לדידי' יעו"ש מ"מ הא כתב שם בשם התוס' כתובות ובכורות לחלק דבמקום מצוה שרי מיהת לר"י דשא"מ בדרבנן וא"כ אין לנו כלל הוכחה מחטאת העוף הבאה עה"ס לומר דלר"י ס"ל דכלאים בבג"כ הוי בגדר היתר וכנ"ל. וקושית הישוי"ע דל"ק ר"י הטעם דמשו"ה מוציאו בצבת ולא באבנט משום טלטול המוקצה נראה ליישב בפשוטו דודאי אית לי' גם לר"י דאין שבות במקדש וכמ"ש להדיא ביומא (דף ל"ד ע"ב) לגי' התוס' ע"ש ומה"ט ל"ה קאמר ר"י להשהות את הטומאה משום השבות דטלטול מוקצה ורק משום שלא לרבות את הטומאה ס"ל דאפושי טומאה עדיף ולכן קאמר דמוציאו בצבת ולפי"ז ודאי די"ל דס"ל גם לר"י דכלאים בבגדי כהונה אינו אלא בגדר דחוי' והוי טלטול מוקצה במקום דל"ח לעבודה רק דמ"מ מה"ט לא הוי קאמר להשהות הטומאה ולא הוי חייש לטעמא דטלטול מוקצה דהוי שבות במקדש

ועדיין צריך להבין לפי מש"כ דמשו"ה מותר לר"י בחטאת העוף הבאה עה"ס משום דבמקום מצוה ס"ל דמותר באיד"ר דהא כאן אינו אלא ספק מצוה א"כ יתסר מספק וכמו כן יקשה גם לדידן דדבר שאינו מתכוין מותר מ"מ הא המג"א חולק על התה"ד הנ"ל בסי' שי"ד סק"ה ובסי' שט"ז ס"ק ט' ומוכיח מכ"מ דגם בדרבנן אסור פס"ר [ועיי"ש במג"א סי' שי"ד מ"ש להעיר ממ"ש בשבת (ד' ק"כ ע"ב) גבי כיבוי דפס"ר אסור עיי"ש. ולמש"ש בתוד"ה פותח הי' אפשר לומר דרק משום מבעיר הוא דקאסר ולא משום מכבה ויתיישב נמי משה"ק במהרש"א שם אי נפרש דהוא משום כיבוי הרוח ואי פס"ר הוא ליכא מאן דשרי דמ"ש ממדורה עיי"ש ולהנ"ל הי' מקום לומר דשאני כיבוי דהוי משאצל"ג ואינו אלא מדרבנן וס"ל להאי תנא דברייתא דגם פס"ר מותר בכה"ג אכן מד' התוס' משמע דמפרשי דגם משום מכבה קאסר ומ"מ יש לדחות ראי' זו לפימ"ש הר"ן פ' חבית ע"ש דכיבוי אף דהוי משאצל"ג מ"מ החמירו בה חכמים יותר משאר איד"ר יעו"ש ועיין באר יצחק או"ח סי' ט"ו שמסיק כהתה"ד. ואתפלא על כבוד ידי"נ הגאון מהרש"ך שליט"א בס' בנין שלמה ה"פ סי' כ"ח שכתב לדון מעצמו בענין פס"ר באיד"ר ואישתמיט מיני' לפי שעה כל הנ"ל] א"כ להמג"א החולק על התה"ד אכתי תיקשי כנ"ל האיך שרינן לי' לכתחילה ללבוש כלאים דבגדי כהונה מספק אשר ע"ב הנראה לומר בזה דרך נכון בע"ה והוא דהנה הרמב"ם פי"א מהלכות שגגות הלכה ב כתב דמספק אסור להביא קרבן משום חוב"ע וא"ת והלא חטאת העוף באה עה"ס וא"נ מפני שהמביא אותה מחו"כ ואסור לאכול בקדשים וכו' ולכאורה תיקשי לשיטתו דכל ספק מה"ת לקולא א"כ איך אפשר לומר דלא התיר קרא רק בחטה"ע שבא להתירו בקדשים הא מה"ת מותר הוא בקדשים כדין כל ספק וא"כ אמאי התיר קרא חוב"ע וע' רי"ט אלגזי פ"ג דבכורות מ"ש דבאמת מה"ת מותר בכל ספק קרבן ורק מדרבנן אסרו משום חוב"ע וכאן במחו"כ לא אסרו בכדי להתירו לאכול בקדשים ולהיפוך אין להקשות הא מה"ת פטור הוא להביא את הקרבן מספק דשאני ספק מצות עשה דאלים מל"ת וחייב מה"ת כמש"ש וכ"כ גם בעי"ט סי' ע"א. ויתיישב בזה ג"כ מ"ש הד"מ פ"ב מהלכות חגיגה שכתב לפטור טומטום משום שהוא ספק ובשאג"א סי' ק"ד הקשה ע"ז ותי' דהסוגיא ע"כ קאי אליבא דר' יוסי דס"ל נשים סומכות רשות ול"צ קרא לספק רק כשביצי' מבחוץ ל"כ לדידן דקייל"ן כרבנן דנשים סומכות רשות צריך קרא לפטור את הספק ודחי לה אח"כ להר"מ לשיטתי' דס"ל סד"א מה"ת לקולא ולפי הנ"ל א"ש היטב דבספק מצוה מודה הר"מ דחייב ולגבי איסור ב"ת ליכא מספק ושפיר צריך קרא לפטור את הספק ודו"ק

ואולי יתיישב בזה ג"כ משה"ק בפרמ"ג בפתיחה לה' טריפות במ"ש הר"מ פ"ח מה' ביכורים גבי עיסת ספק דחייבת בחלה משום שעון מיתה הוא כמ"ש בירושלמי דמשמע דבאיסור לאו אוקי מילתא אחזקה ובמחו"כ פסק בפ"א מה' מחו"כ הי"א דספק חייב להביא אף דא"ב כרת באם נכנס למקדש ואכל קודש ע"ש שנשאר בצ"ע. ולהנ"ל א"ש דשאני חלה דהמצוה מסתעפת מן האיסור ואם מספיקא אינה טובלת לית כאן מצות חלה ולכן בעינן טעמא די"ב עון מיתה דבזה החמירו או כמ"ש בכ"מ ספ"ט מה' טו"מ דבכרת ומיתה מודה הרמב"ם עיין בדברינו שלהי מגילה ל"כ גבי מחו"כ דהוי ספק מצוה ולא תלוי כלל באיסורא דאית בי' ושני דברים נפרדים הם מה שאסור בקדשים ומה שחייב בקרבן אינו מסתעף מן האיסור לכן אמרינן דמספק חייב וע' שם ארי' יו"ד סי' ב' מש"כ בענין עשה דשא"ז דדרשינן ג"כ זבוחה ודאי אכול אבל זבוחה ספק אסור ומשו"ה הוא דמחמרינן בכל ספק בשחיטה ועיי"ש באורך וע' תוס' פסחים (דף פ"ט ע"א) ד"ה ה"מ משה"ק שם וע"כ דס"ל ג"כ דספק מצוה מה"ת לחומרא. דבלא"ה לק"מ אי נימא דפטור מה"ת לעשות פ"ש מספק שמא עשה פ"ר כהוגן וע"ש באו"ח ודו"ק. ובקונטרס תפא"י סו כרו"פ סעיף י"ז מביא ראי' מד' התוס' שם ד"ה האי דס"ל דספק מותר מה"ת ע"ש וע"כ לחלק גם אליבא דידהו דספק מצוה שאני. ויתיישב ג"כ עפי"ז משה"ק כולם על הרמב"ם ממאי דילפינן בחולין (ד' י"א) דאזלינן בתר רובא מקרבנות דל"ח לטריפה והקשו הא לדידי'