לפלגות ראובן חלק א עז

פלג ג

ולכאורה י"ל בישוב קושיא זו עפימ"ש בס' ארה"ח סי' י"ח ס"ק א' לתרץ שי' הרמב"ם במאי דס"ל דאסור לכהן ללבוש האבנט שלא בשעת עבודה ובשאג"א הקשה עליו מחטאת העוף הבא על הספק וא"נ משום דילמא חולין הוא ומליקתו נבלה ואיך לובש האבנט מספק ותי' האחרונים דמותר משום דשא"מ ועדיין תיקשי לר' יהודא דס"ל דשא"מ אסור ואיך מביאין לדידי' חה"ע הבא ע"ס ותירץ שם דע"כ ס"ל לר"י דכלאים בבג"כ מותר לגמרי לפימ"ש הב"י או"ח סי' שכ"ח דפיקו"נ בשבת הותרה או דחוי' תליא בפלוגתא דר"י ור"ש ביומא (דף ו') אי טומאה הותרה או דחוי' בציבור ולר"י דס"ל טומאה הותרה גם פיקו"נ בשבת הותרה ולדידי' ס"ל דגם כלאים בבג"כ הותרה לגמרי וממילא מותר גם שלא בשעת עבודה ולהרמב"ם דס"ל דהוא רק דחוי' מותר משום דשא"מ יעו"ש באורך. ולפי"ז א"ש בפשיטות דשפיר קאמר ר' יהודא דמוציאו בצבת ש"ע משום שלא לרבות את הטומאה ול"ק טעמא שלא יטלטל את המוקצה דאבנט משום דלדידי' דאבנט מותר גם שלא בשעת עבודה א"כ אין זה מוקצה כלל לדידי' דחזי לדידי' ולובשו גם חוץ למקדש אף שנטמא ונכון בע"ה

ואם כי יש לדון בזה עפימ"ש בס' בית הלוי סי' א' בשם הירושלמי פ"ט דכלאים דבהר הבית לכו"ע אסור ובמל"מ ז"ל שם בה' ביהמ"ק הוכיח מן הירושלמי שלהי עירובין דמוציאו גם מהר הבית א"כ תיקשי כנ"ל דהי' אפשר לי' לר"י לומר טעמא דידי' דמוציאו בצבת ולא באבנט משום טלטול מוקצה ובזה היה אפשר לומר עפימש"ש בשם התו"י יומא (דף ס"ט) ותוס' חולין (ד' ק"י) דפליגי ע"ז וס"ל לפי תלמודא דידן דגם בהר הבית מותר עיי"ש שהוכיח כן ועדיין י"ל עפימ"ש בב"ה שם וכבר כתב כן גם בס' ארה"ח סי' י"ח ליישב ד' הראב"ד ממ"ש בריש ערכין דשלא בעידן עבודה לא אישתרי וכתבו שם דבלילה דלאו זמן עבודה הוא לגמרי גם להראב"ד אסור א"כ הי' אפשר לומר דבבג"כ שנטמאו דודאי לאו בני עבודה נינהו מכ"ש דאסור בלבישה כיון דקודם טהרתן לא ניתנו לעבודה אכן הנראה בפשיטות דכ"ז ל"ש רק לפי שי' הראב"ד דס"ל דכלאים בבג"כ אינם בגדר היתר רק דחוי' וכמ"ש בב"ה שם אות ג' להשיג על הש"א בזה מדברי הראב"ד עצמו במס' תמיד ומה"ט אסור בהו בלילה וכן בהה"ב אבל לפימש"כ דר' יהודא ס"ל דהותרה לגמרי ודאי דמותר בכ"מ ובכל זמן וגם אם נטמאו חזי ללבישה חוץ למקדש וזה נכון. ואין להקשות לפי"ז דס"ל לר"י דכלאים בבג"כ הוי בגדר היתר א"כ תיקשי קושית התוס' מנחות (דף מ"ה ע"א) ממאי דאצטריך קרא לאסור נבילה לכהנים דלא נימא דמותר משום מליקה ולמה ל"כ קרא לאסור ג"כ כלאים משום בג"כ ותי' המפרשים לחלק דכלאים בבג"כ הוא מטעם עדל"ת ורק במליקה דהוי בגדר היתר הוי ס"ד לומר דגם נבילה מותר להם ע' דורל"צ ד"א ובאחרונים דזה לק"מ לר' יהודא לשיטתי' דס"ל שם במנחות דפרשה זו אלי' עתיד לדורשה יעו"ש: **(הג"ה ושם בבית הלוי האריך במשה"ק בברית אברהם כיון דבכלאים ליכא איסורא רק לבישה דאית בי' הנאה וכיון דמללה"נ א"כ בעידן עבודה ליכא כלל לאיסור כלאים וכתב שם בב"ה לדון לפי"ז האי ילפינן עדל"ת מכלאים בציצית נימא ג"כ מללה"נ וליכא לאיסור כלל ופלפל שם אי גם גבי מ"ע דציצית דלאו חובה הוא עליו אי גם בזה שייך מללה"נ כמ"ש בכ"מ פ"א הי"א מה' ציצית ובענין הנאת הגוף בהדי מצוה אי אמרינן מללה"נ וכבר העיר בכ"ז בב"א שם סי' ג'

ולענ"ד נראה להוכיח כמ"ש בכ"מ דגם במ"ע כציצית שייך ג"כ הא דמללה"נ ממ"ש בנדרים (דף ט"ז ע"ב) דפריך רבא עמ"ש אביי הא דאמר הנאת סוכה עלי ופריך הא מללה"נ ושם בר"ן פי' דלא מקשה אטעמי' דאביי רק אלישנא עיי"ש והא שפיר אפשר לומר דבכה"ג אסור בסוכה כל שבעת הימים דהוי רשות כמו ציצית ואף למ"ש הר"ן בשבועות דסתם סוכה כונתו לישיבת מצוה ע' ש"ך יו"ד סי' רל"ו ס"ק י"ד ודאי דגם כל שבעת הימים בכלל דהא הוי ג"כ מצוה. וכבר ידוע שיטת הרמב"ם דגבי שבועה בכה"ג הוי נשבע לבטל את המצוה וכמ"ש להדיא ברמב"ם פ"ה מה' שבועות הי"ח דנשבע שלא ללבוש בגד ד' כנפות הוי נשבע לבטל את המצוה ושם בר"מ באמת הקשה ע"ז מנלי' להרמב"ם הא דגם במצוה רשות הוי נשבע לבטל אה"מ אמנם עיין עי"ט סס"י א' מ"ש להוכיח זה ג"כ מהאי סוגיא עפימ"ש בירושלמי דסתם סוכה הוי של מצוה ולכן ל"ח עלי' שבועה משום כולל כמו גבי מצה אף דזה ודאי דגם כל הז' ימים הם בכלל ומ"מ ל"ח משום כולל הרי דבכה"ג מקרי נשבע לבטל את המצוה עיי"ש

הן אמת שראייתו הי' אפשר לדחות עפימ"ש בש"ך חו"מ סי' ע"ג ס"ק י"א דגבי כולל בעינן דוקא שיחול השבועה על ההיתר תחלה ובכה"ג שיחול השבועה על לילה הראשונה משום השבעת ימים שאח"כ ל"ה כולל ול"ח כיון שמתחיל באיסור אכן שם בט"ז בהגהות חכ"צ השיג עליו דגם בנשבע בליל פסח דמתחיל באיסור מ"מ חיילא שבועה ועיי"ש בקצוה"ח סק"ג שמסכים להש"ך ועיין ג"כ באבני מלואים סי' ע"ב ס"ק ב' בהג"ה ובהפלאה קו"א ה' כתובות סי' קי"ח ס"ק ח' שמסכים ג"כ לד' הש"ך הנ"ל וברמ"א יו"ד סי' רל"ח ס"ו הנשבע לקדש אשה פלונית אם תרצה עד הפסח ואח"כ נשבע שלא לקדשה שבועה שניה חלה ע"י כולל שהרי אינו מחויב לקדשה רק כשתרצה עד הפסח ושם בט"ז ובבאה"ג דמיגו דחייל שבועה אחר הפסח חייל נמי בכולל אקודם הפסח ומשמע מזה לכאורה שלא כהש"ך ועיי"ש בגליון אמ"א מ"ש להקשות מזה על המהרי"ט)**