לפלגות ראובן חלק א עו

השעטנז בשבת מהאי סוגיא דידן דלפי"ז למה אמרו שם בגמ' דפליגי אי להשהות טומאה גרע או לאפושי טומאה וקשה מנ"ל זה דילמא ה"ט דהאבנט הא כלאים הוא ומכיון שנטמא ול"ח אסור בטלטול ולכן יותר טוב להוציאו בצבת של עץ והוכיח מזה ראיה לסברת האגודה דכשהמוקצה בא לידו והתחיל לטלטלו בהיתר יכול לטלטלו עד מקום שירצה וה"ה בזה כיון דהתחיל לטלטל האבנט כדי לקבל השרץ מותר להוציאו יותר אף אחר שנעשה מוקצה ע"י שנטמא עיי"ש: פלג ב

והנה במחכתה"ר סגנון קושיתו נק"מ דהא להדיא במתני' קתני בטעמא דהני תנאי דריב"ב ס"ל שלא לשהות את הטומאה ור"י ס"ל שלא לרבות את הטומאה ורק כפשוטו אפשר להקשות על ר' יהודה גופי' דקאמר טעמא שלא לרבות את הטומאה ולמה ל"א ה"ט משום איסור טלטול של האבנט וביותר תיקשי לפי משנ"ת דאה"נ דמשום השרץ אין כאן איסור טלטול כלל וכל איסורו אינו אלא משום האבנט ודאי דתיקשי כנ"ל דבשלמא אי נפרש טעם האיסור משום הוצאה או טלטול השרץ ע"כ דפליגי בשיהוי טומאה וריבוי טומאה אבל לפימ"ש דעיקר טעמא דריב"ב הוא משום כלאים דאבנט הו"ל לר"י לומר ה"ט שמשו"ה נוטל בצבת ולא יעשה איסור כלל. ומ"ש בישוי"ע לתרץ דכאן לא יהי' שייך כלל איסור מוקצה גבי אבנט משום דהמוקצה כבר בידו וכמ"ש באגודה יש לדון בזה טובא. א' כבר נודע מ"ש באה"ע או"ח סי' רס"ו דזה לא שרי רק בכלי שמלאכתו לאיסור כיון דבלא"ה י"ל היתר לצו"ג ולצו"מ אבל במוקצה גמור לא וכ"כ בחידושיו לשבת (דף ל"ו) יעו"ש וכאן הא מוקצה גמור ודאי דאסור. גם זו"ז יש לדון עוד לפימ"ש במק"א בע"ה ליישב קושית הגרעק"א בתוס' למשניות דמאי פ"ז מ"ב אות ע"א במש"ש בירושלמי אההיא דמפרש תרומה מעכשיו ולכשאשתה ופריך ולא נמצא מטלטל תרומה טמאה בשבת וכו'. והקשה הא כאן כבר המוקצה בידו ומותר לטלטלו למקום שרוצה ואף לדעת אה"ע הנ"ל מותר מפני הכוס דלא נעשה בסיס יעו"ש שנשאר בקושיא

ולענ"ד עפ"י הנראה ליישב ג"כ משה"ק בר"ש שם על הירושלמי דמשני עם יציאתו מן הכוס הוא קדוש והקשה בר"ש דהא ע"כ לומר דמעכשיו קדשה דאל"ה נמצא, שותה טבלים למפרע וכדאמר מעיקרא מעכשיו ולכשאשתה יעו"ש שנשאר בקושיא ולענ"ד לתרץ ד' הירושלמי דהא באמת מה דקייל"ן דבדרבנן יש ברירה הא אין זה בתורת ודאי דהוברר למפרע רק מכיון דמספקא מילתא סמכינן בדרבנן להקל ואם נצטרך לומר אין ברירה להקל במילתא דרבנן ודאי דאמרינן וכמ"ש ג"כ בשאג"א סי' צ' לענין שותפת ישראל עם עכו"ם בחמץ שעבר עליו הפסח דאף דבחלק העכו"ם אמרינן די"ב ומותר מ"מ אפשר להתיר גם חלק הישראל מטעמא דאמרינן אין ברירה כי' ואין איסורו אלא מדרבנן יעו"ש ובמקו"ח סי' תמ"ח סק"א השיג עליו משום דבב"א גם בב' שבילין כו' מטמאין שניהן ע"ש ואין זה השגה למ"ש בכ"מ פ"ב מה' חמץ הי"א דבדרבנן לא אמרינן כלל הא דבב"א ובנוב"י מ"ק חיו"ד סי' ס"ה כתב להיפוך ול"ה ד' הכ"מ הנ"ל ועיין מל"מ פי"ט מה' אה"ט שהשיג עליו ממתני' דטהרות אכן ע' ישוי"ע או"ח סי' תל"ט סק"ג שמתרץ דדוקא בטומאה שייך זה ולא באיסורין ואכמ"ל ולפי"ז אף אנו נאמר כאן גבי דמאי דאף דמתירין אותו לשתות וסמכינן אברירה במילתא דרבנן מ"מ גבי איסור טלטול מוקצה דג"כ אינו אלא מדרבנן שוב אמרינן דשרי לטלטל דשמא א"ב ועם יציאתו מן הכוס הוא קדוש ובדרבנן גם איסור ב"א דסתרי אהדדי מ"מ מותר וכנ"ל אבל בלא"ה אין להתיר הטלטול משום שכבר הוא בידו דז"א שייך רק באם כבר המוקצה בידו אבל אין להתיר לכתחלה לטלטל הכוס ולשתותו בשבת כיון שידוע הוא אשר ע"כ יטלטל אח"כ מוקצה ואיך נתירנו לכתחלה דע"כ אין לומר דבמקום שהמוקצה בידו לא אסרו חכמים כלל טלטול המוקצה שהרי מצינו בשבת (דף ל"ה) שהצריכו להמתין לקבל שבת עד שיצניע התוקע השופר וכתב במג"א סי' רס"ו ס"ק י"ט דאף דאם המוקצה בידו מותר לטלטלו מ"מ עכ"פ עדיף שלא יבוא לידי כך אף שנטלו בחול ודאי די"ל דאסור לכתחלה בשבת ליטול את החפץ בידו במקום שיודע שאח"כ יאסור עליו משום מוקצה ודמי קצת למ"ש הרז"ה דבאישתפיך חמימי דבתר מילה מקמי מילה תדחה מילה כיון שיודע הוא שאח"כ יהי' מוכרח לחלל שבת ואף למ"ש הרמב"ן מובא בר"ן פר"א דמילה דדוחה שבת בכה"ג כבר כתב בח"ס חאה"ע סי' א' דגם להרמב"ן לא שרי רק במקום שאינו אלא ספק אם יצטרך כלל חמימי אבל לא בודאי יעו"ש. אכן מה מאוד תמוהים דבריו שהרי ממקום שמביא הרשב"א שם ראי' מריש ביצה שאסור לשחוט ביו"ט באין לו עפר מוכן ול"א דנשחוט ואח"כ מצות כיסוי ידחה ע"כ דאסור יעו"ש הנה מוכח דפליגי גם במקום שודאי יצטרך לדחות אח"כ ועיין. ומ"מ ל"ד להתם דשם הא יעשה אח"כ בהיתר גמור מפני פיקוח נפש דדו"ש וכאן הא אח"כ יטלטל האיסור רק מפני שנוטלו עתה בידו ודו"ק. ומיושב קושית הגרעק"א [ונדחין בזה ג"כ מ"ש במנה"ח מ' קפ"ז במש"כ הט"ז או"ח סי' תצ"ח ראי' מהא דביצה (דף ח') שמותר לכסות הדם גם באפר חם וכמש"ש דבאפר שהוסק ביו"ט בעינן דוקא שיהי' ראוי לצלות בו ביצה עיי"ש שכתב לדחות די"ל שיקח האפר חם ויחזיקנו בידו עד שיתקרר ואז יכסה דמאחר שהוא בידו מותר לטלטל גם אח"כ שנעשה מוקצה ולדברינו מאחר שיודע שאח"כ יאסר עליו ודאי דאין להתירו לכתחילה ליקח האפר ולהחזיקו עד שיקרר וי"ל עוד בזה וקצרתי] ומעתה גם בנ"ד הא ל"ש האי היתירא לכתחילה כיון שיודע הוא שיצטרך אחר כך לטלטל מוקצה וכנ"ל: