לפלגות ראובן חלק א עה

ומעתה הנה נכון לומר דהיינו דקמרמז לן רבינו הקדוש בסיומא דמס' שבת לפ"מ שנתבאר דשבת מקרבת את הגאולה וכן מצות צדקה דפתח בריש מסכת שסגולתה ג"כ להחיש את הקץ ובקץ של אחישנה הא צריך להתרת השבועה בפש"מ על ידי תשובה מאהבה או להפרה בתשובה מיראה והיינו דמסיים בהיתר התרת נדרים בשבת דאין לך צורך השבת גדול מזה וכן יה"ר מקדם אבוהון דבשמיא שימהר קץ גאולתנו ויחיש עת פדיון. יראו עינינו וישמח לבנו אמן: בע"ה סיומא ע"מ עירובין והתחלה למס' פסחים

פלג א) תמן תנינן שרץ הנמצא במקדש כהן מוציאו בהמיינו כו' דברי ריב"ב ר' יהודא אומר בצבת של עץ שלא לרבות את הטומאה וכו' ושאר כל המקומות וכו' ע"ש כל הסוגיא והנה בס' באר שבע פ"ה דתמיד הקשה ע"ז ממ"ש בביצה ר"פ משילין גבי ההוא עכברתא דאשתכח באספמרקי דר"א א"ל ר"א נקטוהו בצוציתא ואפקוהו וא"כ גם הכא אמאי לא יהי' מותר להוציאו גם משארי מקומות מפני הכבוד ע"ש וכן הקשה ג"כ בהגהת חו"י על האלפסי ע"ש וראיתי להמל"מ ז"ל פ"ג מה' ביהמ"ק ה"כ שכתב ליישב זאת עפימ"ש לפרש דל"מ במתני' מדין איסור מוקצה וטלטול אלא מטעם הוצאה מביהמ"ק דהוי רה"י לירושלים דדינה ככרמלית וניחא נמי מ"ש במתני' האי דינא דוקא גבי שבת ולא ביו"ט אלא שדחה זה מפני הא דמשמע כאן בעירובין (דף ק"א) דסתם מתני' מיירי לאחר שנפרצו בה פרצות דדינה כרה"ר ע"ש [ואין זה השגה לפמ"ש רש"י בר"ה (דף כ"ט ע"ב) ד"ה ועוד זאת כו' בעודה בבנינה אשר הנראה מזה דכונת רש"י הוא בעודה בבנינה היינו קודם שנפרצו בה פרצות דל"ש האי גזירה דשמא יעבירנו דדינה כרה"י ומ"ש רש"י לעיל דאין תוקעין בירושלים מיירי לאחר שנפרצה ומיושב בזה קו' מהרש"א שם ודו"ק וע' תוס' ב"מ (ד' נ"ג ע"ב) ד"ה דנפול ובס' ראש יוסף להגר"י חתן הג' ר' משה קרעמער פסחים (ד' ס"ה) דאישתמיט מיני' ד' התוס' הנ"ל שמפלפל שם במש"ש חשכה ויצא ופירש"י דקאי על י"ד שחל בשבת של"ה רשאים לצאת עם פסחיהן לחוץ והק' דהא מותר לטלטל בירושלים קודם שנפרצו בה פרצות דאין לומר דאיירי אחר שנפרצו בה פרצות דא"כ הי' אסור ג"כ אכילת פסחים דבעי לפנים מן החומה ע"ש מש"ש ואישתמיט מיני' ד' התוס' ב"מ הנ"ל דאף לאחר שנפרצו הפרצות והי' אסור בטלטול מ"מ מותרין היו באכילת הקדשים אי נפול רק מקצתם וע' יומא (דף ע' ע"א) ברש"י ד"ה להראות חזותו במש"ש ומעיוה"כ הביאום שם וברש"א בח"א הק' הא ירושלים דלתותי' נעילות היו ע"ש שנשאר בקושיא ומשמע קצת דכוונת רש"י לאוקמי גם זה לאחר שנפרצו בה פרצות וכנ"ל אכן לענ"ד כוונת רש"י בזה למש"כ ברמ"א או"ח סי' קל"ה סי"ד לענין מ"ש שאסור להביא ס"ת כו' וכ' שם דאם מכינים לו יום או יומים מקודם מותר ובט"ז שם ס"ק י"ב כתב שלא מצאו מקור לחילוק זה ע"ש מ"ש בטעמא דמילתא ולענ"ד דזהו המקור מד' רש"י הנ"ל ואף שהיו מותרין בטלטול מ"מ דייק ואמר שהיו מביאין מעיוה"כ דאל"ה אין להביא הס"ת להם ומשום קדושת הס"ת ואף בחול אסור וזה ברור בע"ה] ושוב דחה זה ומסיק דרק מאיסור טלטול איירי במתני' וקושית הב"ש מתרץ לה דלא נאמר האי דין אלא במקום בית דירה ולא במקדש ע"ש וכן מביא ממש"ש רש"י בפי' המשנה להדיא טעמא דטלטול אמנם זה דוחק באמת וכמש"ש בשם הב"ש אחר שמ"מ נמצאים שם לעבוד עבודה ועוד וכי עדיף כח הדיוט מכח הקדש וכבוד השכינה וע"ש ברש"י סוף ע"ב ד"ה מאי לאו וכו' דל"ב שילוח מדאורייתא וכו' ומהיכל ואולם הוא דמפקינן לי' משום כבוד שכינה ע"ש

והיטב אשר דיבר בזה ליישב קו' הב"ש בחידושים שבסוף ס' הפלאה עפימ"ש באו"ח סי' ש"ח סמ"ז דאסור לטלטל בגד שעטנז בשבת ולשי' הרמב"ם דכלאים שלא בשעת עבודה אסור והאבנט הא כלאים הוא בכהן הדיוט עיין ר"מ פ"ח מה' ביהמ"ק א"כ הרי חוץ למקדש לא חזי ובמקדש נמי ל"ח מצד הטומאה ואסור בטלטול וכונת רש"י הוא לאו משום טלטול דשרץ אלא משום האבנט וכנ"ל והנראה להוסיף עוד דלפי"ז לר"י דמוציא אותו בצבת של עץ א"כ הא לית כאן איסור כלל וע"כ עלינו לומר דמש"ש עוד מהיכן מוציאו וכו' ע"כ דמיירי באם נמצא שם שאסור להוציאו ומשום דמשם ולהלן ל"ש היתר כבוד השכינה וכמבואר ברש"י הנ"ל ובית דירה ל"ח כמש"ש במל"מ ואסור משום מוקצה אבל אם מצא אותו במקום שחייב להוציאו משם מטלטל אח"כ יותר וכמ"ש בשו"ע או"ח סי' ש"ח ס"ג בשם האגודה דאם הוא כבר בידו מותר לטלטל את המוקצה ובמל"מ נסתפק בזה והוכיח מן הירושלמי שם דבאם נמצא במקום שמותר להוציאו מוציאו גם ממקום שא"ח עליו ולפלא שלא העיר מד' האגודה הנ"ל ונראה ברור שזהו שמדייק רש"י במשנתנו ד"ה מן ההיכל שכתב וז"ל אבל בעזרה אם נמצא שם מכסהו וכו' משמע דדוקא אם נמצא שם אבל אם נמצא במקום שמוציאו מוציאו ג"כ משארי מקומות ומהתימא על בעל מל"מ ז"ל שם בסוף דבריו שכ' בכוונת רש"י בד"ה ושאר כ"מ דס"ל דלא הותר הטלטול אלא במקום שמוציאין אותו משם אבל במק"א לא אף אם נמצא במקום שמוציאין אותו ומוציא אותו ומניחו תומ"י במקום הסמוך ולא יטלטלו במקום שאם הי' נמצא שם לא הי' מוציאו יעו"ש ולא כן משמע מד' רש"י הנ"ל וכמשנ"ת בע"ה

אלא שראיתי בישוי"ע סי' ש"ח ס"ק ט"ו שהקשה על האי דינא דמבואר שם לאסור טלטול **(קרב שעיר דר"ח רק שעיר ר"ה לחוד ושר"ת השיג עליו מתוספתא דחשיב י"ב שעירי ר"ח יעו"ש ונאמנו מאד דברי רבותינו בעל פנ"י וטו"א שם בר"ה שכתבו לתרץ שיטת רבינו משולם בסגנון אחד דמן התוספתא לק"מ דלהדיא מבואר שם דר"ש תני לה ור"ש לשיטתו בריש שבועות דכפרותיהן חלוקות הן דשל רגלים מכפרין על הטהור שאכל את הטמא ושל ר"ח מכפר על טומאת מו"ק על שא"ב ידיעה בתחילה ולא בסוף וכיון שאין כפרתן שוה לכן הקריבו גם שניהם לדידי' אבל לר"מ ור"י שם דס"ל כל השעירים כפרתן שוה לכפר על טומאת מו"ק ודאי דבר"ה א"צ שעיר של ר"ת וסגי בשל ר"ה לחוד עיי"ש וכן העיר ג"כ בזה בס' מעה"ח שם אלא שנטה שם בדרך אחרת עיין בדבריו ולפי"ז הדבר פשוט מעתה דלמ"ד בניסן יגאלו ויקריבו שעיר ר"ח כדינו לכן היינו דאמרינן מזבח חדש בציון תכין ועולת ר"ח נעלה עליו והדר ושעירי עזים כו' כנ"ל דעולה קודמת וכו'. וזהו למ"ד בניסן. הדר קאמר למ"ד דבתשרי יגאלו וא"כ הא לא יהי' קרב כלל שעיר חטאת של ר"ח לכן אמרינן והביאנו לציון עירך ברנה ואת מוסף יום ר"ח הזה נעשה ונקריב כו' ואינו מזכיר של חטאת כלל דאז אינו קרב שעיר חטאת של ר"ח רק עולת החודש לחוד עם השעיר של ר"ה וי"ל עוד בזה וקצרתי:)**