לפלגות ראובן חלק א עב

אי מותר שבות דמעשה ע"י עכו"ם במקום מצוה וקצרתי גם בזה

ונחזור מעתה בקצרה את כל האמור איך יתאימו בע"ה והיו לאחדים דהנה מתני' דשלהי שבת מלמדנו דמפירין נדרים בשבת אף דהוא מתקן שמתיר את האיסור מכאן ולהבא מ"מ התירו חכמים משום דיש לחוש שיעבור זמן ההפרה ונשאלין לנדרים דוקא לצורך השבת ושלא לצורך לעולם אסור הני נדרים שניתרין בחרטה דהשתא אסורין משום מתקן והצריכין פתח וניתרין למפרע דנמצא שאינו מתקן כלל מאחר שנתברר דלא הי' כאן איסור כלל מ"מ אסורין משום דצריכי ב"ד ומיחזי כדין ופוקקין את המאור וכו' היכי דא"צ למצוה ואינו מתקן עי"ז כלל ודאי דמותר משום שאינו אלא תוס' אוהל בעלמא ומיירי בשלא ביטלו ומעשה בימי אבא כו' שפקקו את המאור בטפיח וע"כ בשביטלו לדעת הרמב"ם דאל"ה הא אינו חוצץ וקשרו את המקידה וכו' לצורך מצוה ומדבריהם למדנו שפוקקין וכו' בשבת והיינו משום שטפח על טפח שמביא את הטומאה אינו אלא מדרבנן ואין כאן משום מתקן [ואולי גם אם נפרש דמביא את הטומאה מה"ת וההיתר הוא משום שהי' זאת לפני מות המת נוכל ג"כ לומר דמשו"ה הוא דל"ש כאן מתקן משום דאף אם הי' עושה זאת ע"י מלאכה גמורה אין זה אסור אלא מדרבנן ומשום דהוי משאצל"ג וכמו מוציא את המת לקוברו שמונע את הטומאה להביא כמ"ש הרשב"א שבת (דף צ"ד) לחלק בזה בין יריעה שנפל בה דרנא שכבר נעשה ההיזק ומתקנו עיי"ש. ועיין בדברינו ריש ברכות בע"ה באורך. וא"כ אין זה אלא משאצל"ג ולכן אין בזה משום מתקן ודו"ק] ונמצא למדנו מכאן דאין בדרבנן משום מתקן והיינו דסמך ענין לו מבוי שהוא גבוה למעלה מעשרים אמה ימעט ולא קתני פסולה משום דמבוי כיון שאינו אלא דרבנן מותר גם בשבת למעטו דאין בזה משום מתקן ורק גבי סוכה תני פסולה שאין לתקנה ביו"ט ואיבע"א שגם בסוכה אפשר לתקן מיהת ע"י עכו"ם אי נימא דמותר אמירה לעכו"ם במקום מצוה ומ"מ תני תקנתא משום דנפישי מילי' ודוק בכל הנ"ל כי דברים נכונים הם בע"ה: פלג א

וע"ד הדרוש נראה לומר כונה נאותה מה דמרמז לן התנא במה שסיים מס' שבת בענין הפרת נדרים בשבת דשרי וצריך אני להקדים לזה איזה הקדמות וביאורי מאמרי רז"ל ונבוא בקצרה

הנה ידוע מ"ש בשבת (דף קי"ח ע"ב) אילמלי שמרו ישראל שתי שבתות מיד נגאלין ע"ש ועיין דע"ק ד' ח' מש"ש הא דבעינן דוקא ב' שבתות משום דשקולה היא ככל המצות וחשיב כמי שבא ד"ע לידו פעם ראשונה ושני' ולא חטא שוב אינו חוטא כמ"ש ביומא (דל"ו) וכאילו באו לידו כל העבירות שבתורה ב"פ ופירש עיי"ש ודפח"ח. ובירושלמי פ"א דתענית איתא להדיא דאפילו בשבת אחת היו נגאלין וכ"ה במד"ר שמות פ' כ"ה ובתיקוני זוהר כ"א (ד' ל"ט) אשר עפי"ז כתבתי בדרוש לפ' זכור לבאר מדרש תמוה המובא בכ"ס פ' ויקרא וז"ל כתיב זכור את יום השבת לקדשו וכתיב זכור את אשר עשה לך עמלק כיצד יתקיימו שני כתובים הללו את יום השבת תזכור לקדשו ואת עמלק תזכור להרגו ולאבדו והוא תמוה לכאורה והנראה בזה עפמ"ש עוד בשבת שם אילמלי שמרו ישראל את השבת לא שלטה בהן כל אומה ולשון דכתיב ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט וגו' וכתיב בתרי' ויבוא עמלק והקשו המפרשים על המשמעות דיליף ממאי דסמיכי הפרשיות אהדדי ובאמת אינם סמוכים כלל ופרשת מסה ומריבה מפסקת ביניהם, ע"ש במהרש"א והיטב אשר דיבר בזה בעל תוס' שבת בריש ה' שבת ומפרש שם דבאמת עיקר העונש ממלחמת עמלק בא להם ע"י מסה ומריבה שבאו לידי צמאון ולא הי' להם מים לשתות והוא בשביל שיצאו העם ללקוט וחיללו את השבת אבל אם היו משמרים את השבת דע"ז אמרו שם כל המענג את השבת נותנים לו כל משאלות לבו שנאמר והתענג על ד' ויתן לך משאלות לבך א"כ בודאי שאז הי' להם מים לשתות העם ול"ה באים לידי מסה ול"ה נענשים ע"י מלחמת עמלק ולא מכח הסמיכות קא יליף אלא דקושטא דמילתא קאמר דאילו שמרו את השבת ל"ה באים לידי מלחמת עמלק וממילא ל"ה כל אומה ולשון שולטת בהם שהרי עמלק הי' הראשון שהיקר את האמבטי בפני אוה"ע עיי"ש ודפח"ח. ולפי"ז נוכל לומר דהיינו דקמתמה במדרש הנ"ל כתיב זכור את יום השבת לקדשו ואילמלי היו עושין כן כי אז הלא לא היו נענשין ע"י עמלק וא"כ איפוא הם הגורמים לזה ולמה א"כ יצא הקצף מלפני ד' על עמלק לגזור עליו להחרימו ולאבדו ומשני את יום השבת תזכור לקדשו וכו' והיינו שע"י שתקיימו את השבת כהלכתו ואז הלא יזכו לגאולה ועי"ז תזכו ממילא למחיית עמלק מכל וכל וכמ"ש כי מחה אמחה ואין השם שלם עד שימחה זרעו של עמלק והיינו דקאמר במדרש שע"י שתזכור את יום השבת לקדשו ממילא ואת עמלק תזכור להרגו ולאבדו: פלג ב

היוצא לנו מזה דישראל נגאלין בזכות שמירת שבת וכן אמרו חז"ל ג"כ דנגאלין בזכות הצדקה כמ"ש בב"ב (דף י') גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה ועיין ילקוט ראה רמז תתצ"ב ר"י דסכנין בשם ר"ל בזכות שני דברים ישראל מתחטאים לפני המקום בזכות שבת ובזכות מעשרות וע' שבת (דף קי"ט) עשירים שבא"י במה הן זוכין א"ל בשביל שמעשרין דכתיב עשר תעשר וכו' ובשאר ארצות א"ל בשביל שמכבדין את השבת אשר כ"ז מרמז לן התנא דמשנתנו ריש שבת שפתח מילי דשבת בדין הוצאה