לפלגות ראובן חלק א ע

מביא את הטומאה רק מדרבנן ובדרבנן ל"ש איסור מתקן וכ"כ שם עוד לעיל בסי' שי"ג ס"ק ב' עיי"ש. ויש להוסיף עוד ולומר דאף אי נימא כשי' המג"א סי' שמ"ג ס"ק ב' וכ"ה בשו"ת שער אפרים סי' צ"ג בשם המהרי"ט סי' צ"ה דטע"ט מביא את הטומאה מה"ת מ"מ י"ל דהיינו דמדייק רש"י וכתב בגמ' דפקקו לפני מות המת דאז ודאי דלא הוי מתקן וכמ"ש כן במג"א לדייק בסי' שי"ג סק"א בשם הר"י הלוי ובישוי"ע שם סי' שי"ג העיר לדון דגם קודם שימות המת אם עושה כדי שלא יטמאו הכלים הרי זה מיחזי כמתקן עיי"ש אמנם ודאי די"ל דבכה"ג לאו מתקן מיקרי וכמ"ש בשבת (דף י"א ע"ב) כל אצילי טינוף לא קחשיב עיי"ש ודו"ק ונימא איפכא דמשו"ה קמדייק רש"י לפרש דמיירי לפני מות המת משום דס"ל דטע"ט הוי טומאה מה"ת וא"כ אחר שכבר מת הוי מתקן גמור דאין להתיר בשבת ולהסוברים דטע"ט אינו אלא טומאה דרבנן ודאי די"ל שמותר לעשות כן גם אחר שכבר מת וכמ"ש במג"א שם להשיג על הר"י הלוי עיי"ש ולאו מטעמי' רק משום דבדרבנן ליתא לאיסור מתקן וכנ"ל. אחר כל החזיון הזה נבוא להמשיך את הענינים בע"ה ורק נבאר תחלה משנתנו בריש עירובין והוא: פלג יד

הנה במתני' תנינן דמבוי שהוא גבוה למעלה מכ' ימעט ר' יהודא אומר א"צ ומפרש הרע"ב וכ"ה ברבינו יהונתן דטעמא דר"י משום דס"ל קורה משום מחיצה ולרבנן משום היכירא ולמעלה מכ' לא שלטה בי' עינא [ומשה"ק ע"ז בתוס' רעק"א דהוא נגד הש"ס עיין תפארת ישראל סוף הפרק וכן בספר כתונת פסים מש"ש לתרץ זה בטוב טעם וכ"ה בירושלמי להדיא וכמ"ש בכ"פ שם וקצרתי]

והנה ידוע שיטת הרמב"ם בפי"ז מה' שבת דבג' מחיצות מה"ת מותר לטלטל ומדרבנן אסרוהו עד שיתקן הרוח הרביעית אבל לחייב הזורק מתוכו לרה"ר או איפכא בעינן דוקא ד' מחיצות או ג' מחיצות ולחי דהוי ג"כ משום מחיצה אבל תקנו בקורה פטור הזורק עיי"ש בכ"מ ה"ט משה"ק ע"ז בשם הרמ"ך דא"כ יהא אסור לטלטל שלא באו חכמים להקל כשתקנו עירובין וכמ"ש וכי ככר עושה אותה רה"י עיי"ש ולק"מ לפי מש"ש במ"מ דס"ל להרמב"ם דבג' מחיצות מותר לטלטל מה"ת משום דדינו ככרמלית ואה"נ דחז"ל באו להחמיר ולהצריך תיקון לרוח הרביעית לדין טלטול אבל לחייב הזורק בעינן מה"ת ד' מחיצות לדידי' ולפלא על הכ"מ שהעתיק את דבריו ונשאר בצ"ע אשר לק"מ לפי שיטת הרמב"ם גם משה"ק מסוגיא דעירובין (דף י"א) הנה מבואר שם במ"מ דגירסת הרמב"ם אחרת היא וכגירסת הר"ח ז"ל אחת אשר אמרתי ליישב משה"ק בס' דורל"צ ד' י"ג בביאור לחי העומד מאיליו לשי' הרמב"ם הנ"ל מברייתא דעירובין (דף י"ב ע"ב) הזורק למבוי יש לו לחי חייב אין לו לחי פטור ופריך מיני' לרבא דס"ל לחי משום היכירא ומשני ה"ק א"צ אלא לחי חייב וכו' ולדעת הרמב"ם הא ליכא למימר דא"צ אלא לחי יתחייב הזורק דבג' מחיצות הא ס"ל להרמב"ם דפטור הזורק אלא ודאי מיירי דיש לו לחי ומוכח דלחי משום מחיצה ומוכיח שם דרבא ס"ל שלש מחיצות דאורייתא שלא כהרמב"ם עיי"ש ותמה אקרא לפי"ז האיך פליג הרמב"ם על רבא וכי מצינו דפליגי בזה תנאי ואמוראי

ולענ"ד נראה ברור בע"ה דהרמב"ם ס"ל דכל פלוגתת תנאי בענין המחיצות הוא רק לענין הטלטול דלמר ס"ל ב' מחיצות דאורייתא ולמר ג' מחיצות אבל לכו"ע ס"ל דלגבי חיוב הזורק בעינן דוקא ד' מחיצות מה"ת תדע שהרי לא מצינו כלל בש"ס לאיזה תנא דס"ל ד' מחיצות מה"ת ומנלי' להרמב"ם זה וע"כ דמפרש עיקר פלוגתתם רק לענין היתר הטלטול אבל לחייב את הזורק לא פליגי כלל ולכו"ע ס"ל דבעינן לזה דוקא ד' מחיצות מה"ת וז"ב רק משה"ק בדורל"צ מהברייתא הנ"ל דקתני א"צ אלא לחי חייב הנה מצאתי ראיתי בע"ה לפירוש הר"ח שם בסוגיין שלפי"ד הה"מ כן הוא גירסת הרמב"ם בזה כהר"ח ז"ל ומפרש לה התם דמיירי במבוי מפולש שעשה בראשו הא' דלת ובראשו האחרת לחי ובכה"ג הוא דפליגי דלרבה בתקנו בלחי חייב ובקורה פטור ולרבא גם בלחי פטור ואקשינן לרבא מהאי ברייתא דקתני הזורק למבוי יש לו לחי חייב מאי לאו יש לו הכשירו בלחי וכו' קשיא לרבא ומשני רבא ה"ק מבוי שיש לו ג' מחיצות ואינו מחוסר אלא לחי והכשירו עכשיו בלחי חייב אבל מחוסר לחי ומחיצה פטור עיי"ש הרי דמפרשי שפיר הברייתא לפי שיטתם דבעינן בזורק דוקא ד' מחיצות ואה"נ דמיירי בהכשירו עכשיו בלחי וכנ"ל. אלא שקצת צ"ע לפי"ז למה לא מסיק סיפא דהאי ברייתא כפשוטה והיינו יש לו לחי שהכשירו עכשיו בלחי מתחייב ואם אין לו לחי היינו שלא הכשירו עכשיו בלחי פטור ומשום דאין לו אלא ג' מחיצות ולמה לי' להש"ס לומר ולפרש הסיפא דקתני אין לו לחי דהיינו דצריך לחי וד"א וצע"ג וי"ל

ומאי דפריך שם בגמ' לפי"ז ממ"ש ר' יהודא יתר ע"כ מי שיש לו ב' בתים מב' צידי רה"ר עושה לחי או קורה מכאן ומכאן ונושא ונותן באמצע דאלמא לחי משום מחיצה נימא דמ"מ אף שרשאי לטלטל א"ח הזורק וכנ"ל זה לק"מ דלמאי דס"ד השתא דס"ל ג' מחיצות דאורייתא לענין היתר הטלטול א"כ ע"כ מוכח דלחי וקורה הוא משום מחיצה דאל"כ האיך מותר בטלטול כיון דליכא אלא שתי מחיצות זולת הלחי והקורה ומשני דס"ל לר"י ב' מחיצות דאורייתא ואה"נ דנימא דגם לר"י רק להיתר הטלטול ס"ל כן דב' מחיצות דאורייתא אבל לא לחייב את הזורק דבזה בעינן דוקא ד' מחיצות מה"ת וכנ"ל: