לפלגות ראובן חלק א סט

קכ"ו ע"ב) ד"ה ומדבריהן למה לא אמרינן גם גבי פקיקה דבעינן דוקא פקיקה דמצוה כמו דאמרינן גבי מדידה עיי"ש שכתבו דפקיקה כיון דדמי לבנין ליכא למישרי משום מצוה דל"ד למדידה דלית בזה רק משום עובדא דחול עיי"ש בביאור דבריהם ז"ל י"ל דלגבי מצוה אף דיש מעלה מצו' להתיר מ"מ הא גם חסרון יש מצד אחד דמשום המצוה אדרבא יש טעם לאסור יותר משום דהוי מתקן ונמצא תקנתו קלקלתו דשלא במקום מצוה הא אינו מתקן [אמנם עיי"ש מג"א ריש סי' שנ"ג דסבירא ליה בפשיטות דל"ה מתקן משום המצוה עיי"ש] ולכן כיון דיש בו משום בנין ומותר במקום מצוה לכן גם שלא במקום מצוה מותר דל"ד למדידה דאין בה רק משום עובדא דחול א"כ הא גם במצוה ל"ש איסור מתקן ושפיר י"ל דרק במקום מצוה התירו חכמים

אמנם עדיין יקשה אי נימא דגם בהא דקושרין בעינן דוקא במקום מצוה כמ"ש להוכיח כן בתוי"ט כאן במשנתנו א"כ ודאי יקשה למה לא נימא גם גבי פוקקין דבעינן של מצוה דוקא דהא גם בקשירה כיון שהוא במקום מצוה יש בזה משום מתקן וביותר נתקשה בתוי"ט כאן ממה שלמדו כל הני ג' דברים פוקקין וקושרין ומודדין מהאי עובדא שפקקו את המאור בטפיח משום הטומאה א"כ הא לא מצינו כולם רק במקום מצוה ומאי שנא פוקקין שמותר גם בלא מצוה ובתוי"ט נדחק בזה ואליבא דהרמב"ם כתב ליישב שפיר דהאי פקקו את המאור בטפיח עובדא אחריתא הוי ושלא במקום מצוה עיי"ש והנה זה דוחק: פלג יב

והנראה ליישב בע"ה עפימ"ש בנימוקי הגרי"ב כאן בגליון משניות ליישב משה"ק עוד בתוי"ט על מ"ש הרמב"ם דכאן כו"ע מודי משום דכלי לא מבטל לי' דא"כ תיקשי מ"ש בשבת (דף קכ"ו ע"ב) להוכיח ממתני' דאין הלכה כר"א הא לפי"ז גם ר"א מודה עיי"ש מ"ש ליישב דהרמב"ם לשיטתו אזיל דס"ל בפט"ו מה' ט"מ דאפילו בסתומה בעי שיבטל ואז חוצץ וע"כ שפיר פריך בגמ' מסיפא דע"כ דלא כר"א דהא ע"כ מיירי שביטל משום טומאה ורק ברישא כתב הרמב"ם לחלק דכאן כו"ע מודי כיון דלא ביטל עיי"ש ודפח"ח

ולפי דבריו ז"ל יתיישב ג"כ משה"ק דלמה לא נימא גם גבי פקיקה דבעינן דוקא לשם מצוה כמו האי עובדא דבאמת בהאי עובדא דמיירי בביטל לפי"ז משום טומאה ודאי דשלא במקום מצוה אסור בכה"ג ופקיקה המותרת ע"כ בשלא ביטלו וכמ"ש להדיא כן בתוס' ב"ב (דף כ' ע"א) ד"ה הכא דליכא למימר דביטלו הטפיח דא"כ הי' בונה בשבת עיי"ש ואף דבסוכה (דף כ"ח) אמרו על ר"א דאוסר בפקק החלון משום דמבטל לי' עיי"ש הרי משמע לכאורה דלרבנן מותר גם בכה"ג דמבטל לי' ע"כ לומר דשאני פקק שמתוקן ועומד הוא לכך מאתמול וכמ"ש בשבת (דף קכ"ו ע"א) וכ"ה להלכה באו"ח סי' שי"ג ס"א והוא שיחשוב עליו מע"ש לסותמו בו עיי"ש] וא"כ מיושב שפיר דפקיקה המותר' גם שלא במקום מצוה היינו במקום שאינו מבטל בשבת אבל הפקיקה שהי' עובדא הא ע"כ איירי בביטלו לפי שיטת הרמב"ם ובכה"ג אה"נ די"ל דבעינן דוקא במקום מצוה והתוס' ולשיטתם אזלי דס"ל בב"ב (דף כ') הנ"ל דגם לגבי חציצה ל"ב שיבטל אשר ע"כ הקשו לעיל (ד' קכ"ו) הא הטפיח לא מבטל לי' כמו פקק וכמ"ש בנימוקי הגרי"ב ולשיטתם שפיר הקשו אח"ז ג"כ דלמה לא נימא דפקק של מצוה שאני משום דלשיטתם הא גם הכא איירי בשלא ביטלו ושפיר מישך שייך דברי התוס' להדדי וזה נראה לענ"ד נכון בע"ה: פלג יג

היוצא לנו מזה דבסיפא דמתניתין בהאי עובדא דגיגית ע"כ דמיירי בבטלו לשיטת הרמב"ם ומ"מ התירו חכמים משום מצוה ובזה לכאורה בודאי יקשה הא הוי מתקן גמור וליתסר והנה ראיתי להגאון בעל ישוי"ע או"ח סי' שמ"ג סק"ב מ"ש דבר נחמד להוכיח ממשנתנו דהא דטפח על טפח מביא טומאה לבית אחר אין זה אלא מדרבנן וכשיטת הש"ך יו"ד סי' שע"ב ובדרבנן הא ליכא לאיסור מתקן כמו בכלי שנטמא בולד הטומאה עיי"ש

ואם אמנם דבריו שם תמוהים מאוד במש"ש להקשות לפי' רש"י ז"ל כאן גבי גיגית למה לא סתמו את הגיגית ובאין בגיגית פותח טפח אף שנותן רגלו למעלה אינו מאהיל על הטומאה ומוכיח שם מזה דטפח על טפח שמביא טומאה אינו אלא מדרבנן וכיון שאין איסור מתקן בדרבנן לכן מן הדין מותר לסתום את החלון אבל לא לסתום את הגיגית כדי שיהא מותר לכהן ללכת על גביו דכיון דמועיל לסלק איסור תורה חשיב כמתקן עיי"ש

ואין זה אלא תימא דאדרבא לשיטת רש"י הא סתימת הגיגית גורמת הטומאה ואם הי' פתוח טפח הי' הטומאה יוצאת למעלה דרך הסדק שהרי כן פירש"י בגמ' שמשו"ה פקקו את המאור בטפיח שמא אין בסדק הגיגית פותח טפח ונמצא המת מוטל באוהל שאין לו מקום לצאת דרך מעלה הרי דאם הי' הגיגית סתומה גרע טפי שזהו שגורם את הטומאה וכן גם משה"ק שם בישוי"ע על פי' הרמב"ם והרע"ב אינו מובן לפי"ז וקושיתו הנ"ל אינה אלא לפי' הר"ח שבתוס' כיון דפירש דאם הי' בהגיגית פותח טפח הי' מביא את הטומאה ובדליכא טע"ט אינו מביא את הטומאה לפי פירושו אפשר להקשות כנ"ל ודו"ק כי קצרתי

ורק בזה נראה לקיים דבריו מש"כ שם דאין כאן איסור מתקן משום דס"ל לרש"י ז"ל דטע"ט