לפלגות ראובן חלק א ז

ואשר ע"כ מלפנים עוד בישראל לשמוח בסיומא דמסכת אשר בזה מגלים את לבם כי עדיין חביבותה גבן כמו שקבלוה מסיני בחבה יתירה וכמ"ש באבות פ"ג חבה יתירה נודעת להם שניתן להם כלי חמדה [ולדברינו י"ל דהיינו החבה יתירה מה שניתן להם בכפי' ומ"מ נחשב לרצון משום שנקראו בנים למקום כמש"ש תחלה ורצונם לעשות רצון אביהם שבשמים]. ומים דבים לא יוכלו לכבות את האהבה ומשבחים ומודים למרי' עלמא אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו לחיותנו כהיום הזה. וביותר בשעה שבני החבורה מסיימים איזה מסכת בדיבוק חברים כנהוג בכל תפו"י בהתאסף ראשי עם יחד גם אלה אשר מרובי טרדותם אין בידם עתותם לשמור את קביעותן דבר יום ביומו כי בכ"ז גם חלקם לא יגרע כי לבד יתר המעלות המפורסמים מלימוד תורה בחבורה ממ"ש חז"ל בברכות (דף ס"ג) חרב אל הבדים וכו' שעוסקין בד בבד כו' ולא עוד אלא שמטפשין וכו' וכן גם במתן שכרן כמ"ש רש"י פ' בחקותי ע"פ ורדפו מכם חמשה מאה וגו' שאינו דומה יחיד העושה מצוה לרבים העושין את המצוה לכן יצדק מ"ש ומאה מכם רבבה ירדופו עיי"ש אשר בזה פי' ג"כ בס' ג"מ מ"ש בשמואל א' י"ח שאמרו הנשים הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו ויחר לשאול ויאמר נתנו לדוד הרבבות ולי נתנו האלפים אשר אם אמנם לא שקרו הנשים בכ"ז חרה לו משום מ"ש חז"ל במו"ק (דף ט"ו) כי שאול הי' יותר צדיק מדוד ורק בהיותו הוא לבדו תחלה לא הועיל זכותו רק לאלף וכמ"ש איכה ירדוף אחר אלף ובהצטרף עוד גם זכות דוד מזה נצחו לרבבה וכ"כ י"ל ג"כ להיפוך כי זכותו של דוד לבד ג"כ רא הי' מועיל ליותר מאלף בלא זכותו של שאול ואשר לזאת חרה לו מה שנתנו לדוד הרבבות ולו נתנו האלפים וז"ג מאוד. הנה נוסף ע"ז י"ל דחשוב כמו ענין שותפות לפימ"ש ביו"ד סי' דמ"ו ס"א בהג"ה דאפשר להקנות חלק לחבירו בתלמודו עיי"ש ומשתתפין מתחלה לדעת כן שיהי' לכ"א חלק בשל חבירו ואף אם יטרד מי מהם באיזה פעם לא יגרע חלקו ואיידי דבעי למיקנא גמר ומקני, וכמ"ש בכתובות (דף צ"ג) בשנים שהטילו לכיס זה מנה וזה מאתים השבח לאמצע וע' חו"מ סי' קע"ו ס"ה ואשר ע"כ גם אלה הבאים לסירוגין לפרקן נמנים לדבר מצוה לשמוח כשמחת הסיום יחד עם יתר החברים העומדים על משמרתן תמידין כסדרן ואחד המרבה ואחד הממעיט כי בכ"ז דעתן עלייהו ולבם שלם עם ד' ותורתו. אף כי כבר כתבנו בשם היש"ש כי סיומא דמסכת שמחה כוללת היא לכל רבנן ותלמידהון. ומנהג ישראל תורה לברך על המוגמר ברב עם. ובשמחת לב ועונג נפש יטו אזנם להקשיב לקח מהני מרנן ורבנן אשר יכבדום לדרוש מענינא דיומא. פלפולא חריפתא על החתימה מעין הפתיחה כאשר כן מצינו עוד בספרי רבותינו הגאונים האחרונים ז"ל ובעקבותיהם החזיקו ללכת גם הרבה מגאוני דורינו הי"ו

ואשר דין גרמא לי להביאני עד הלום לסדר את ספרי זה קטן הכמות ורב האיכות הכולל בקרבו חילוקי דרבנן על כל הש"ס כסדר המסכתות אשר נתכבדתי לדורשם ברבים עוד בימי טל ילדותי בשבתי על שולחן מד חותני הגאון הגדול ר' חיים צבי ברודא שליט"א בהיותו עוד אבד"ק שוועקשנא יע"א ונעתרתי לבקשת חכמים וסופרים להרחיב דברים לכבוד התורה פעם בהלכה פעם באגדה ות"ל עלה בידי להמשיך את הענינים בדרך קרובה וישרה. וכמ"ש במדרש חזית ע"פ צוארך בחרוזים אבל אית דידע למיחרז [פי' לחבר ולסדר] ולא ידע למיקדח [פי' לנקוב ולירד לעומקן של דברים ואית דידע למיקדח ולא ידע למיחרז ברם אנא הוינא חרוזא ואנא הוינא קדוחא עיי"ש

ולהיות כי ת"ל מצאו הדברים חן בעיני השומעים ומילתא אלבישייהו יקירא אמרתי להוציאם לאור כראשית ביכורי ימי עלומים אם אמנם מהולל שם ד' כי חנני בחידושים רבים יקרים ונפלאים להלכה ולמעשה וכן בחיבור נחמד ונעים ת"ל מסודר על הרי"ף והר"ן אשר רבות עמלתי בו ראוהו רבים ויהללוהו אך באשר מעטים המה בימים האלה החפצים לרכוש להם ספרי הלכה. הבאים בארוכה. ותכבד העבודה לחלקם ביעקב ולהפיצם בישראל לכן נמנעתי כעת מלהביאו צבית הדפוס ולא כן אחשוב בספרי הנוכחי בתקותי כי יתקבל בספ"י בעיני מביני מדע כי ת"ל לא אלמן ישראל ומרבים בני חבורה ללמוד ברבים שיעורים קבועים בכל אתר ואתר דבר יום ביומו ודבר בעתו מה טוב לדרוש קבל עם בהגיע תור סיומא דמסכתא ואם אזכה כי ימצאו הדברים חן בעיניהם להזכיר איזה ח"ת בשמי ולשאת וליתן בהם והי' זה שכרי ותקותי כי לא למשא יחשב על המעיין אשר לפעמים הארכתי הרבה מענין לענין עם כל חפצי לקצר. כאשר כן נסדרו הדברים בפלנים לבדנה וגורעין ומוסיפין ודורשין. ומפני גודל ההוצאה נאלצתי להדפיס כעת רק את החלק הראשון ותקותי לד' למהר אחריו גם את חלק השני ע"ס נשים וכן להוציא לאור גם את יתר החלקים בע"ה הגומר עלי: