לפלגות ראובן חלק א ו

עוד פירשתי בזה מ"ש במגילה (דף ט"ו) כיון שהגיעה אסתר לביה"צ נסתלקה הימנה שכינה אמרה אלי אלי למה עזבתני שמא אתה דן על שוגג כמזיד ואונס כרצון ובמדרש תהלים מוסיף עוד אלי בים אלי בסיני עיי"ש ולהנ"ל י"ל שמן הים וכן מסיני הוכיחה שמעשה באונס לא נחשב לעון כמ"ש במ"ר בשלח פ' כ"א כלפי מ"ש שר של ים הללו עובדי ע"ז והללו וכו' א"ל הקב"ה שוטה שבעולם כו' אתה דן שוגג כמזיד ואונס כרצון הרי מוכח מזה שעבירה באונס לאו כלום הוא והיינו שבאמת רצון האמיתי של האיש הישראלי לעשות רצונו של מקום ולא להמרות פי ד' ח"ו אשר מה"ט גופי' נחשב אונס לרצון לגבי קיום מצוה. וז"ש אלי בים אלי בסיני למה עזבתני שמא אתה דן כו' על אונס כרצון והרי מים ומסיני מוכח להיפוך וכנ"ל ודו"ק

ומה מאוד יומתק לפי"ז מ"ש ע"כ קראו לימים האלה פורים ע"ש הפור והיא הגזירה והצרה ולא קראו אותן ע"ש הנס וההצלה למען ידעו כולם ויהי' להם לזכרון אשר ע"י הצרות התבוננו לקיים קבלת התורה לקבלה גמורה וז"ש ע"כ קראו לימים האלה פורים ע"ש הפור וגו' ומה ראו על ככה ומה הגיע אליהם ע"י הצרות והגזירות שקיימו וקבלו כו' קיימו מה שקבלו כבר ולכן קראוהו בשם הזה שיהי' להם לזכרון נצח וכנ"ל

ונפלאים הם בעיני מ"ש בלבוש או"ח סי' תפ"ז הטעם מה שביו"ט א"א באהבה מקרא קודש ורק ביו"ט שחל בשבת אומרים אותו וכתב שם הטעם משום שקבלו את התורה באונס ולא קבלו באהבה. רק שבת שנצטוו במרה ל"ה באונס אלא באהבה עיי"ש. ובאחרונים הקשו ע"ז דא"כ למה אומרים בתחלה גם ביו"ט ותתן לנו ד"א באהבה ועיין אלי' רבה מ"ש לתרין זה. ואנכי לא אבין עיקר קושיתם ונראה ברור כמשנ"ת שבאמת איגלאי מילתא למפרע שקבלו כל התורה באהבה וברצון וכמ"ש לעולם ותתן לנו ד"א באהבה וכו' בין בשבת ובין ביו"ט דק ביו"ט שחל בשבת תקנו לומר ב"פ באהבה הא' משום שבת כמ"ש ותתן לנו ד"א באהבה שבתות למנוחה ואב שאב יו"ט כמ"ש תנים וזמני' וכו' באהבה מקרא קודש וזה פשוט מאוד ולחנם נתלבטו בזה

והנה כבר הבאנו בדברינו מש"כ המפרשים ז"ל ההבדל הטבעיי שבין העושה מצוה ופעולה טובה לבין העובר על אחת ממצות ד' אשר לא תעשנה אשר אף כי בשעת מעשה הלא גם העובר ירגיש נועם וערבה לו פעולתו אמנם סגולה נפלאה היא אשר אחרי עברו מתחרט הוא בהזכרו ממנה וקול פחדים באזניו לא כן המקיים מצוה ודבר טוב כי תמיד ינעם לו הדבר הזה כאשר יעלה זכרו לפניו ופירשו בזה מ"ש בשבת (דף קנ"ג) על מ"ש איזהו בן עוה"ב א"ל ואזניך תשמענה דבר מאחוריך לאמור זה הדרך לכו בו. היינו שלאח"ז ידע בעצמו אם טוב עשה ומן העבר ישפוט על העתיד כי ממעשה עבירה הנה אעפ"י ששמח הוא עכשיו מיצר הוא לאחר זמן. וכן שמעתי ג"כ לפרש עפי"ז מ"ש בשמואל א' כ"ד בשעה שקרע דוד כנף שאול שעשה זאת לבחינה אם טוב הדבר מה שרוצה לנקום בשאול ואם לא יתנחם אח"כ במעשיו וז"ש ויהי אח"כ ויך לב דוד אותו על אשר כרת את כנף אשר לשאול ויאמר לאנשיו חלילה לי מד' אם אעשה את הדבר הזה וגו' כי משוח ד' הוא וז"ג

ועיין בס' בל"ע (ד' מ"ו) מ"ש לפרש עפי"ז מ"ש בקהלת אמרתי אני בלבי לכה נא אנסכה בשמחה וגו' והנה גם הוא הבל ואח"כ אמר ושבחתי אני את השמחה. אשר לכאורה המה כסותרים אהדדי אמנם כן בדברי הרשות ותענוגים הגשמיים קודם בואם מרבה הוא בשמחה כשהוא מכין א"ע לכך אבל אחר שהשלים למלאות חפץ תאותו הנה לבו בקרבו המס ימס וכמ"ש הרשעים מלאים חרטות. וז"ש אנסכה בשמחה תחלה ואח"כ וראה בטוב והנה הוא הבל שזהו שחוק של הוללות, ורק ושבחתי אני את השמחה היינו שמחה של מצוה (ודבריו מתאימים עם מ"ש חז"ל כן בשבת (דף ל' ע"ב)] אשר אין טוב לאדם יותר לאכול ולשתות ואח"כ ולשמוח שגם אח"כ שמח הוא במעשיו שזהו סימן והוראה גמורה אשר מעשיו רצויים לש"ש ושם (בדרוש י"ז) פי' עפי"ז מ"ש וצדיקים ישמחו יעלצו לפני אלקים לכן גם אח"כ וישישו תמיד בשמחה ששמחו מכבר ע"ש

הנה כי כן מה טוב ומה נעים אשר קבעו חז"ל לחוק אשר זה היום שפסקו והשלימו איזה מצוה יהי' להם לשמחה ויום טוב והוא למען ידעו כולם כי גם אחרי קיומם שמחים המה במלאכתם מלאכת שמים. ובזה אמנם מראים לכל שמתענגים הם בתענוג רוחניי ממעלת הנפש ושקבלו את התורה באהבה וברצון לאשרם ולהצלחתם. וכן מצינו ס"פ משפטים דכתיב ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו ובכ"ס שם מפרש כי בזאת הראו לכל כי קבלוה ברצון כי האנוס בדבר לא יערב לו אכול ושתה ולכן אמרו חז"ל ה"מ בעצרת דבעינן נמי לכם להראות חדוה ושמחה בקבלת התורה וה"ט מה שתקנו ג"כ בימי מרדכי משתה ושמחה ויו"ט להראות ששמחים הם במה שהוחלט אצלם קבלת התורה למפרע ברצון ושקיימו וקבלו אותה עליהם בלב שלם ובנפש חפיצה וי"ל עוד וקצרתי: