לפלגות ראובן חלק א סח

מג"א סי' ש"ז ס"ק ל' שמדייק ג"כ דוקא פירות בכוונת הטור ומטעמא אחרינא עיי"ש]: פלג י

ויתיישב עפי"ז ג"כ משה"ק בס' עי"ט סי' נ"ב בסוגיא דסוכה (ד' ל"ג) דמדייק בגמ' במ"ש אין ממעטין ביו"ט הא אם מיעטן כשר דלכאורה מנלי' לדייק כן דילמא אין ממעטין ומשו"ה אם מיעטן פסול משום דיחוי דכיון דאסור למעט לאו בידו הוא והוי דיחוי ומפרש שם דע"כ מוכח דכשר דאי נימא דאם מיעטן פסול א"כ אין איסור למעט דלא הוי מתקן עיי"ש שלפי"ז נשאר בקושיא דעדיין יש לאוסרו משום דמתקן מיהת לשאר הימים שראוי לצאת בו דבתחלה לא נדחה רק מיוט"ר שאין בידו למעט עיי"ש ולמשנ"ת דבדרבנן ל"ש מתקן א"כ י"ל דמשום שאר הימים שאין מצותן אלא מדרבנן לא מיתסר משום מתקן ושפיר מדייק מזה דאם מיעטן כשר גם ביו"ט ראשון ומשו"ה אין ממעטין דהוי מתקן גמור לגבי מצוה דאורייתא. אמנם גם זו"ז י"ל בישוב קושיתו לפ"מ שכתבנו לעיל לדון דבמתקן כהאי בעינן דוקא שיהא תיקונו בא מיד וק"ו ממ"ש התוס' שבת (דף ק"ו) גבי מקלקל בחבורה דהוי מלאכה גמורה ומ"מ בעינן דוקא שיהא בא תיקונו מיד כ"ש כאן דלאו שם מלאכה עלה ורק משום מתקן לחוד הוא דמיתסר פשיטא דבעינן שיהא תיקונו בא מיד א"כ לק"מ דע"כ מוכח מהא דאין ממעטין ביו"ט דכשר תומ"י ביו"ט ראשון וניחא נמי משה"ק עוד שם דנחשב אותו למתקן מה שיהא ראוי לשנה הבאה דהדס לא מיפסל בי"ב חודש עיי"ש ובזה ניחא וזה פשוט ונכון בע"ה: פלג יא

ואולי יש ליישב ג"כ עפי"ז מה שידוע שיטת רש"י בכ"מ דבמחיצה מן הצד ל"ש איסור אוהל ורק למעלה בגג שייך אוהל אבל לא בדפנות ובתוס' הקשו עליו מהא דעירובין (דף מ"ד) דמפורש שם דגם בדפנות שייך איסור אוהל עיין שם ובשבת (דף קכ"ה ע"ב) אשר ע"כ הוכיח מזה ר"ת ז"ל דבמחיצה המתרת אסורה ובאינו צריך לה מותרת עיי"ש בר"ן ורא"ש שבת (דקכ"ה) סי' ח' וראיתי בקרבן נתנאל שם מביא מ"ש בשם מגיני שלמה לתרץ שי' רש"י דבעירובין שם שפיר אמרו דבב' דפנות כי עביד דופן שלישי משוי לי' אוהל היינו הסכך שהוא בגג הסוכה אבל מחיצה בלא סכך אף שהדופן מתרת לא מיקרי אוהל וקלסי' לדבריו עיי"ש

ואנכי אתפלא עליהם איך אפשר לומר כן והרי בסוגיא שם בעירובין (דף מ"ד ע"ב) פריך מהא דרבי נחמי' ברי' דר"ח שיצא לתחום והתיר ר"נ לר"ח לעשות לו מחיצה של בנ"א ויכנס ופריך מכאן על מש"ש דלא יעשה אדם דופן לסוכה לדעת ומשני דשלא מדעת הוי ולדבריהם ז"ל מאי פריך והא גבי הא דר' נחמי' לא הי' סכך כלל ורק דפנות לחוד ומשו"ה מותר וע"כ מוכח מהאי סוגיא דאין לחלק כלל

ולכאורה הי' נראה ליישב שי' רש"י ז"ל ולחלק בין מחיצה המתרת לגבי איסורא או חיובא דאורייתא דבזה הוי מתקן גמור וגם מן הצד אסורה ורק שם בעירובין (דף צ"ג) גבי הא דנפל גודא ביני ביני שפיר כתב רש"י דמותר ולא הקפיד על עשיית המחיצה (ועיין שעה"מ פ"ב ה"ו מה' יו"ט ד"ה ובהתוכחי שבאמת נתקשה שם בזה למה לא יהי' אסור משום מתקן וכמ"ש במג"א סי' שי"ג סק"א בשם מהר"י הלוי עיי"ש ולדברינו א"ש משום דכיון דאינו אלא מדרבנן ל"ח מתקן ודו"ק] משום דכיון דאינו מתיר רק טלטול בחצר שאינו אלא מדרבנן ל"ח מתקן כלל ואשר מה"ט י"ל נמי דהיינו מה שמחק הגירסא בהא דסוכה (דף ט"ז) גבי ההוא עובדא דפרסו סדינין להביא ס"ת דפריך פרסו לכתחילה מי שרי והאמר מר וכו' וברש"י מחק זה דאפשר דהי' בכרמלית דמותר לכתחילה לפי"ז אבל בהא דדופן ג' בסוכה שמתקן לגבי חיובא דאורייתא ודאי דמתקן מיקרי ואסור כן הי' אפשר לומר לכאורה ורק דעדיין תיקשי גם לדברינו מהא דפריך מהאי עובדא דרבי נחמי' שיצא חוץ לתחום הא כיון דתחומין דרבנן א"כ שפיר מותר ונימא דמ"ש בגמ' לעיל לתרץ גבי אדם כאן לדעת כאן שלא לדעת דהוא רק לגבי דופן ג' בסוכה שהוא ענין דאורייתא אבל בדרבנן נימא דגם לדעת מותר אכן י"ל דהאמת מתרץ לה דבשלא לדעת מותר גם בדאורייתא כמו אם הי' יוצא חוץ לי"ב מיל דלכו"ע מה"ת לשיטת הרי"ף ז"ל וכמ"ש בסוגיא שם גבי הנהו בני גננא דאעילו מיא מרה"ר לרה"י ע"י מחיצה של בנ"א עיי"ש

עוד נראה ליישב זה ע"ד החידוד בע"ה משום דהתם הא רב חסדא עשה את המחיצה ומצינו לר"ח דס"ל דתחומין דאורייתא דבעירובין (דף נ"ה ע"ב) במ"ש רב הונא יושבי צריפין אין מודדין להן אלא מפתח בתיהן מתיב רב חסדא ממ"ש במחנה ישראל כשהן נפנין וכו' וכתב בריטב"א שם דהקושיא הוא רק למ"ד דתחומין דאורייתא דאל"ה הא לק"מ דאפשר דעדיין לא נגזרה אז איסור תחומין עיי"ש הרי דס"ל לר"ח בסתמא כהני תנאי דס"ל דתחומין דאורייתא וכן משמע ג"כ ממ"ש רב חסדא בעירובין (דף נ"א ע"א) הני אלפים אמה היכן כתיבן ואמר ר"ח למדנו מקום ממקום ומקום מניסה וכו' הרי דס"ל דתחומין דאורייתא ושפיר פריך לפי"ז בגמ' שם מהאי עובדא דר' נחמי' שהתירו לו מחיצה של בנ"א כיון דזהו גם כן איסור תורה וזה נכון בע"ה

ועפ"י האמור נבוא לבאר גם משנתנו כאן שלהי שבת דהנה במ"ש במתני' כאן ומדבריהם למדנו שפוקקין ומודדין וכו' הקשו בתוס' לעיל (דף