לפלגות ראובן חלק א סו

הי"ד דאין מגביהין תרו"מ שזה דומה למקדיש אותן פירות שהפריש ועוד מפני שהוא כמתקן אותם בשבת עיי"ש ומצאתי כן גם בשאג"א סי' נ"ו שכתב כן ומ"מ מסיק שם בשאג"א דע"כ מוכח דגם באיד"ר שייך לאיסור מתקן היכי דבלאו תיקונו ל"ח למידי ורק טבילת כלים שאני שגם קודם טבילה ראוי להשתמש בו בטומאה לטמא ולמי שאינו אוכל חולין בטהרה ומביא ראי' גמורה מהא דשבת (דף קמ"ב) דפריך גבי מעלין את המדומע והא מתקן אף שמה"ת א"צ להעלותו רק מדרבנן משום גזל השבט עיי"ש

ועדיין יש להקשות גם לדברי השאג"א ז"ל הנ"ל ממה דמצינו שגם הפרשת דמאי אסור עד בשבת אף שאינו אלא מדרבנן ויש לו היתר גם קודם ההפרשה דחזי לעניים וא"כ דמי לכאורה להא דטבילת כלים מטומאה דרבנן שמותרין מפני שיש להן היתר תשמיש גם בטומאתן ולא עוד אלא שתמה אני על השאג"א ז"ל שכתב דהא דמדומע ראי' גמורה היא והלא גם לדבריו ז"ל עדיין תיקשי דגם גבי מדומע הא יש לו היתר קודם העלאה לגבי כהנים וא"כ מ"ש מטבילת כלים שמותר מפני דחזי לטמא והא גם הכא חזי לכהנים קודם העלאתן ומ"מ פריך והא מתקן ודברי השאג"א ז"ל צ"ע

ולענ"ד נראה לומר דגם ראי' זו שהביא השאג"א ז"ל מהא דמדומע יש לדחות לפי מש"ש בעצמו לדחות מהא דתרומת פירות וירקות שאסור בשבת אף שאינן אלא מדרבנן וכתב דאיסורן הוא משום מקדיש וכנ"ל. כמ"כ נוכל לדחות בהאי סברא גופה מהא דמדומע לפי הס"ד שם בשבת דמדמי לה להפרשת תרומה וכמו שנאמר בע"ה דהנה תנינן בירושלמי פ"ב ה"א מערלה גבי מ"ש ועולין בא' ומאה מה את עביד לה בתחילת הפרשה או בסוף הפרשה אין תימר בתחילת הפרשה אין הקטן מעלה ואין אחר מעלה ואינו דוחה את השבת ואין תעבדינה בסוף הפרשה כו' ודוחה את השבת תמן תנינן רי"א אף מעלין אם רצה נותן עיניו במקצתו כו' אר"י ר"י עביד לה בסוף הפרשה ורשב"א עביד לה בתחילת הפרשה א"ר יוסי אף רשב"א עביד לה כסוף הפרשה ולא מודי רשב"א שאסור לעשות כן בודאי וכו' שלא יעשה בשבת כדרך שהוא עושה בחול עיי"ש הרי דלדעת ר' יונה פליגי בזה הני תנאי ולרשב"א אה"נ דס"ל דהוי כתחלת הפרשה ואין אחר וקטן מעלה כמו תרומה. ודאי די"ל לפי"ז דגם ס"ד דהאי מקשה בתלמודא דידן הוא כן ומדמי לה ממש להפרשת תרומה בתחילה שאסור בשבת ואה"נ דנימא לפי"ז דס"ל דהא דבעי הרמה הוא מדינא ולא משום גזל השבט והא דאמרינן בירושלמי להלן שם דהוא מפני גזל השבט הוא אליבא דאמת דמסיק ר' יוסי דגם רשב"א עביד לה כסוף הפרשה ולפי"ז ודאי דנוכל לומר דבאמת ליתא לאיסור מתקן באיד"ר ורק בהפרשת תרו"מ אסור משום מקדיש ומשו"ה ס"ד דמקשה לאסור גם מדומע משום דמדמה לה לתחילת הפרשה ומשני דגם ר"י ס"ל כרשב"א דנותן עיניו בצד זה וכו' ועביד לה כסוף הפרשה ומשו"ה הוא דמותר מה"ט גם להעלותה אליבא דר"י דלא כרשב"א שאוסר משום עובדא דחול. ומעתה הנה מבואר דשפיר י"ל דליתא לאיסור מתקן בדרבנן ואיסור הפרשת תרו"מ הוא משום מקדיש ומשו"ה מותר להעלות את המדומע דאין בזה שום קדושה ולשי' רש"י בכורות (דף כ"ג ע"ב) אפשר לפוטרו בדמיהן עיי"ש ובתוס' שם ד"ה תירום ובהס"ד דס"ל לאסור גם מדומע ה"ט משום דמדמי לה לגמרי להפרשת תרו"מ וכנ"ל מן הירושלמי וזה נכון בע"ה: פלג ח

והנה יש להוסיף עוד ולהסתייע מד' הירושלמי הנ"ל דע"כ אין איסור מתקן בדרבנן ואיסור הפרשת תרו"מ ע"כ דהוא משום מקדיש דהנה אמרינן בגיטין (ד' ל"א) דתרומה גדולה ניטלת באומד ובמחשבה [בכאן קשה לי' במ"ש בירושלמי רפ"ב דתרומות דקחשיב התם מה דתרו"מ מלמדת על תרומה ואינה למידה עיין תוס' גיטין (דף ל' ע"ב) ד"ה וכי וכו' למה לא קחשיב גם הא דתרו"מ ניטלת דוקא במניין ומשקל ותרו"מ דוקא במחשבה ובאומד וילפינן מקרא דונחשב כמ"ש ברע"ב פ"א דתרומות מ"ז ופירש ברש"י שם במחשבה שנותן עיניו בצד זה ואוכל מצד אחר ובתוס' שם ד"ה במחשבה הקשו ע"ז דא"כ אמאי אין תורמין בשבת כיון שמותר ע"י שנותן עיניו בצד זה וכו' כמ"ש בשבת (דף קמ"ב ע"א) שמותר להעלות את המדומע מה"ט ותי' וז"ל וי"ל דשאני מדומע שכבר הוא מתוקן אבל תחלת תיקונו של טבל לא שרינן משום דאפשר במחשבה עכ"ל ופשטות ד' התוס' משמע דבאמת גם בודאי מותר להפריש בשבת ע"י שיתן עיניו בצד זה וכו' ורק דהפרשת תרו"מ ע"י מעשה אין מתירין מה"ט משום שאפשר במחשבה דל"ד למדומע וכנ"ל ולכאורה תיקשי מד' הירושלמי הנ"ל דמפורש אמרו ולא מודי רשב"א שאסור לעשות כן בודאי הרי דגם בכה"ג אסור להפריש בשבת בודאי

וליישב ד' התוס' נראה עפי"מ שראיתי בשעה"מ פ"ד מה' תרומות הלכה ט"ז שהרבה להשיב על שיטת רש"י הנ"ל דס"ל שמותר להפריש ע"י שיתן עיניו וכו' א"כ הא אפשר גם בשבת בכה"ג ובכ"מ מצינו להדיא שא"א להפריש תרו"מ בשבת וכתב ליישב שי' רש"י דס"ל דאף דבחול מפריש ע"י נתינת עיניו בצד זה וכו' ומ"מ בשבת אסור גם בכה"ג משום דזהו תיקונו והו"ל מתקן עיי"ש שנשאר בקושיא על התוס' דס"ל בכה"ג מותר בשבת לדידהו תיקשי מהסוגיא דפ' מפנין ופ' בכל מערבין דמוכח התם דאסור ונשאר בצ"ע עיי"ש. ומכיון שמצינו להדיא בירושלמי הנ"ל דאסור להפרי' בשבת ע"כ דגם התוס' ס"ל דבשבת אסור להפריש גם לא שרינן משום דאפשר במחשבה היינו דלא שרינן מה"ט משום שאפשר להפריש