לפלגות ראובן חלק א סה

שאסרה על עצמה ודאי די"ל דעדיין אסור משום מוקצה בכה"ג וביותר לפימש"ש בתוס' דאיירי בפירות שלה ואסרתן לכל אדם ודאי די"ל דעדיין מוקצה הוא אי לאו ה"ט דמשני כדרב פנחס דאמר כל הנודרת על דעת בעלה וכו' ודמי כמו אמרה ע"מ שירצה הבעל כמ"ש ברש"י שם וסמכה עלי' שיזדקק לה בעל ולכן לאו מוקצה הוא וטעמא דמזדקיק לי' חכם ל"ש לפי"ז רק בגוונא שמתרת א"ע ע"י שאלה לחכם אבל לא בכה"ג שבעלה הוא המיפר ומתיר שלא ברצונה וידיעתה וכנ"ל ודו"ק כי נכון הוא בע"ה: **(הג"ה ואולי יש ליישב ג"כ עפי"ז משה"ק הגרעק"א בגליון הש"ס נדרים (דף ע"ט) במש"ש הר"ן ילפינן האי דינא דקיים בלבו קיים לאלתר מהא דאמרינן דבעבר יום שמיעה ולא היפר גלי אדעתי' ורוצה הוא בקיומו של נדר אלמא כל שבלבו לקיימו סגי והקשה הגרעק"א ז"ל דשאני התם דהוי אומדנא מוכח וגלוי לכל משו"ה הוי דברים אבל קיים בלבו הוי דברים שבלב עיי"ש ולהנ"ל י"ל דגם בעבר כל יום שעו אין זה בכלל אומדנא דמוכח כיון דל"ב דעתה ושתשמע להפרתו ורק אם בינו לבין עצמו יאמר בלחש שיהיה מופר הפרתו הפרה ובאמת נאמן ג"כ אח"כ לומר שהיפר בזמנו ע' יו"ד סי' רל"ד סמ"ב א"כ אף אם אנו רואין אותו שותק כל היום אין זה אומדנא דמוכח לאחרים שלא היפר בלחש ורק מפיו אנו יודעין שהוא אומר ששתק והוי כמו דברים שבלב ושפיר מוכחינן מזה דגם קיים בלבו קיים. גם זו"ז י"ל דל"ש כאן כלל לדון דין דברים שבלב כיון דגם לההקמה ל"ב שיגיד לה ורק לגבי עצמו שהוא ירצה בקיומו של נדרה א"כ הא ל"ש כלל לדין דברים שבלב דזה לא מצינו רק במקום שצריך שיודיע דעתו לזולתו אבל לא בכה"ג שאף אם הי' הדין שצריך שידבר הקמתו בפיו הא לא מצינו שצריך שיגיד לה ודאי דבכה"ג ל"ש לדון דין דברים שבלב ומכיון דאומדנא דמוכח מהבה מהני ג"כ הקמה בלב ודו"ק כי קצרתי במה שאינו נוגע לעניננו

)** ואם כנים אנחנו בדברינו דכל עיקר מה דס"ד לאסור הפרה בשבת הוא משום מתקן יש ליישב ג"כ משה"ק בס' ישוי"ע או"ח סי' שמ"א להסוברים ביו"ד סי' רל"ד סמ"ט דהא דנשאלין על ההיקם ומפירין אינו אלא ביום שמעו ומשום דלא גרע משתיקה א"כ למה סתים לן תנא דאין נשאלין לנדרים בשבת שלא לצורך הא בכה"ג יהא מותר לשאול על ההיקם בכדי שלא יעבור זמן ההפרה [ולפלא מה שראיתי בס' תוס' שבת על או"ח שם סק"ב שכתב לדבר פשוט דכה"ג באמת מותר ולא משמע כן] ולכאורה הי' אפשר לומר דשאלה כיון דמיחזי כדין לעולם אסור אף אם יעבור הזמן ורק גבי הפרה דלא מיחזי כדין בזה התירו משום שלא יעבור הזמן ללישנא בתרא בגמרא שם וללישנא קמא מותר אף אם לא יעבור זמן ההפרה אבל שאלה כיון דמיחזי כדין י"ל דלעולם אסור אף אם יעבור הזמן אכן זה יש לדחות לפי דברינו כיון דגם בהפרה יש איסור משום מתקן ומ"מ התירו חכמים בכדי שלא יעבור הזמן א"כ למה לא התירו גם שאלה בכי האי גוונא אף דמיתחזי כדין ומה שנא איסור זה מאיסור מתקן

אכן באמת לדברינו לק"מ קושית הישוי"ע הנ"ל דהנה עיין בחי' הגרעק"א שם ביו"ד סי' רל"ד סמ"ט הנ"ל שכתב לחדש באם היפר לה הבעל בו ביום אחר ההקמה ואח"כ נשאל על הקמתו אף לאחר כמה ימים כיון דנעקר הקמתו למפרע ממילא חלה ההפרה דבו ביום למפרע עיי"ש וכ"כ ג"כ בתשובותיו סי' מ"ח ובאמת מבואר כדבריו ביו"ד שם לעיל סי כ"ב להדיא וע"ע כה"ג בר"נ נדרים (דס"ז ע"א) ד"ה וחזר וא"כ לפי"ז י"ל דה"ט דאסור לשאול על הקמתו בשבת כיון שיש לנו עצה אחרת שיפר לה היום תומ"י אחר הקמתו קודם שישאל על ההקמה ושוב אחר השבת יכול לישאל על הקמתו ותחול הפרתו למפרע. דאף לפימש"כ לעיל בשם התפא"י דהיכי דאינו מתיר בהפרתו על יום השבת עצמו אסור משום הכנה מ"מ בכה"ג ודאי דמותר דהא עיקר איסור הפרה בשבת כתבנו דהוא רק משום מתקן וכאן שאינו מתיר עדיין ע"י הפרתו כלל קודם שישאל על הקמתו ודאי דאין בזה איסור כלל ושרי להפר ולכן אינו נשאל על הקמתו בשבת דהא יש לנו עצה אחרת שלא יעבור הזמן ודו"ק: פלג ז

ונקדים עוד הקדמה אחת בע"ה בענין מתקן בדבר שהוא מתיר רק איד"ר אי אסור משום מתקן או לא וראיתי לבעל פנים מאירות ח"ב סי' צ"ז שכתב דבאיד"ר ל"ש איסור מתקן וכמ"ש בביצה (דף י"ח) דבכלי שנטמא בולד הטומאה מעיו"ט מטבילין אותו ביו"ט ופירש"י דאין כאן איסור מתקן משום דמה"ת טהור מעלי' הוא ועוד מביא ראי' מהא דבכורות (דף נ"ח) דרק משום סקרתא הוא שאסרו לעשר ביו"ט משמע דל"ח תיקון האי דטבל בגורן ואסור מדרבנן עד שיעשר ונתקשה שם לפי"ז על הראשונים ז"ל בביצה (דף ט') גבי הפרשת חלה ביו"ט דס"ל לרבה דמותר להפריש וברש"י שם כתר הטעם משום של"ג על תרומת עיסה שמותר לגלגלה ביו"ט וברא"ש כתב הטעם דל"ה כמתקן משום דאפשר לו לאכול ולהפריש אח"כ ולמה ל"א בפשיטות גבי חלה חו"ל דה"ט דלא הו"ל כמתקן משום שאינו אסור אלא מדרבנן עיי"ש מ"ש ליישב ומסיק דלא מיקרי מתקן באיד"ר [ולפלא שסתר משנתו מ"ש בקא סי' ל' להיפך דגם באיד"ר שייך מתקן עיי"ש] ולכאורה מצינו איפכא ממה שאסרו הפרשת תרו"מ בשבת גם בדמאי ובפירות האילן שאין איסורם וחיובם רק מדרבנן בעלמא ומ"מ אסור משום מתקן אמנם בזה י"ל דגבי הפרשת תרומה בשבת יש כאן טעמא אחרינא זולת מתקן וכמ"ש הרמב"ם פכ"ג מה' שבת