לפלגות ראובן חלק א סד

לאשכוחי שנדרה הנאת רחיצה וריח ודברים שבינו לבינה דל"ש כלל מוקצה בזה וכמשה"ק בתשובת בשמים ראש שם סי' ר"ל וע"כ לומר דקושית הש"ס הוא משום דסתמא קתני מתני' דמפירין דמשמע בכל גווני וגם בהני נדרים דשייך בהו איסור מוקצה וצריכה ליום השבת עצמו וגם בכה"ג שלא נדרה רק על יום השבת לחוד ומ"מ מותר הרי דל"ש בזה מוקצה וזה פשוט: פלג ו

ועפי"ז יש ליישב נמי לכאורה משה"ק הקדמונים ז"ל שם בסוגיא דשבת (דף מ"ו) להסוברים ביו"ד סי' רל"ד ס' כ"ג דאחר הקמת הבעל יכול נמי החכם להתיר אם כן למה משני בהא דפריך מרישא מפירין נדרים וכו' התם כדרב פנחס דאמר כל הנודרת וכו' והדר פריך מסיפא ונשאלין כו' ומשני דאי לא מזדקיק לי' חכם סגי בג' הדיוטות ולמה לא מתרץ גם ברישא גבי הפרת הבעל אי לא מזדקיק לה בעל מזדקיק לה חכם או ג' הדיוטות ותו לא הוי קשיא לי' מסיפא ע' ביאור הגר"א יו"ד שם ס"ק נ"ה בשם הגמ"ר ולדברינו הא לק"מ דברישא דקתני לישנא דמפירין דמשמע דהיא אינה מתחרטת כלל ורק מכיון דלא ניחא לי' לבעלה הוא מיפר לה א"כ ודאי די"ל דלא מהני לזה כלל טעמא דאפשר שתשאל לחכם או לג' הדיוטות כיון שהיא מחזקת א"ע על דעתה הראשונה ורוצית בקיומו של האיסור ואסחה דעתה מזה א"כ מאי יועיל לן הא דאפשר בשאלה דזה אינו שייך רק במקום שבאמת שואל לחכם ומתחרט מן האיסור שאסר עליו דבזה אמרינן דלאו מוקצה היא כיון דבידו הוא אבל בכה"ג שהיא עדיין עומדת בדברי' וניחא לה בהאי איסורא **(ולענ"ד בחנם נדחקו בהבנת דבריו וכונתו פשוטה וברורה דהנה בסי' תק"ט ס"ק ט"ו הביא ג"כ ד' התוס' הנ"ל לענין היתר מוקצה משום או"נ ביו"ט ומסיק דמותר הטלטול משום או"נ ורק דאסור לאכלו ולהשתמש בו והביא בשם התוס' ע"ז הנ"ל דס"ל דמוקצה מותר בהנאה אף דקייל"ן דאסור לבשל בעצי מוקצה ולכן כתב דצ"ל דדוקא בדיעבד מותר ליהנות ממנו אבל לכתחילה אסור להשתמש בו עיין בדבריו איך שמדייק בלשונו לומר שהטלטול לצורך או"נ מותר וכן הנאה לעולם מותר מן המוקצה ואף לכתחילה שהרי לא כתב דאסור ליהנות לכתחילה רק שאסור לכתחילה להשתמש בו והיינו כמ"ש הרשב"א שם בחי' לשבת (דף כ"ט) להדיא וז"ל מכאן נ"ל דאין אסור ליהנות מן המוקצה דלא קשיא לי' אלא היכי מהפך בהו כלו שאסור לטלטל הא אי לא מהפך ואעפ"י שהתבשיל מתבשל בו אין בכך כלום וכו' שלא אסרו אל לטלטלו או לאכלו ואפי' להשתמש בו בידים כגון הדלקה או לסמוך בו כרעי המטה ואפי' במקומו שאינו מזיזו ומטלטלו אבל הנאה הבאה ממילא שפיר דמי עכ"ל וכ"כ במהרש"א ביצה (דף ל"ג) גבי הא דאין סומכין את הקדירה בבקעת דלהשתמש בדבר מוקצה כסמיכת קדירה בבקעת הוי כעין אכילתו דאסור ע"ש היינו ג"כ מ"ש בסי' שכ"ה ס"ק ט' הנ"ל ללמוד מהא דפסחים שאסור לבשל בעצי מוקצה וכמ"ש בעצמו כן סי' תק"ט הנ"ל ולא כמו שהגיה במחצה"ש שם שמותר לבשל שז"א כלל וכמפורש בכ"מ שאסור להשתמש עם המוקצה וכמ"ש להדיא בחי' הרשב"א הנ"ל שהעתקנו דאף אם אינו מטלטל את המוקצה מ"מ אסור וכנ"ל

ועפ"י דברינו אלה דמוקצה מותר בהנאה דממילא וגם לכתחילה והתשמיש אסור בי' מבוארים כל דברי המג"א שנתקשו האחרונים ז"ל בסתירת דבריו. שהרי מ"ש בסי' תק"א ס"ק י"ב בהא דאין מסיקין בשרי כלים דאפי' לשרפן במקומן אסור דמוקצה אסור ליהנות ממנו היינו הנאת התשמיש שאסור להשתמש בו דמיירי שם מזה אבל אם כבר דולק ודאי דמותר ליהנות גם לכתחילה ושפיר כתב בסי' תק"ז ס"ק ג' דמרבה עלים עצים מוכנים ומסיקין משום דמוקצה מותר בהנאה ואיסור ההסקה משום טלטול העצים הוא דודאי כן הוא באמת דעצם הנאה הא מותר ורק התשמיש והטלטול הוא שאסור ומשו"ה הוא דבעינן שירבה עליהם עצים מוכנים ולבטלן אבל עצם ההנאה הא מותר הוא גם אם לא היו נדלקים אלא מוקצים לבד ומעיקרא דס"ד דהמג"א דמוקצה אסור בהנאה שפיר הקשה לשי' התוס' פסחים (דף ה') דכ"ד שא"י ליהנות מהם בתחת ביעורן אסור לשרוף ביו"ט וע"ז מסיק לתרץ דכאן דבאמת מוקצה מותר בהנאה א"כ אחר שכבר הודלק מותר תיכף בהנאתן גם כאן. ומה מאוד יתיישב עפי"ז משה"ק הפרמ"ג במ"ז יו"ד סי' צ"ט ס"ק ח' לא בעינן טעמא דמיקלי קלי איסורא כיון שמוקצה מותר בהנאה ולק"מ דעיקר מה דבעינן שירבה עליהם עצים מוכנים וכו' הוא משום היתר התשמיש לכתחילה שמה"ט מותר לשורפן גם לכתחילה ולהשתמש בם חום דמיקלי קלי איסורא והיינו כמ"ש התוס' ב"ק (דף ק"א ע"ב) ד"ה שהנאתן אחר ביעורן אע"ג דזימנין הנאתן וביעורן שוה כגון להתחמם כנגדו או לבשל מ"מ עיקרו לא קיימא להכי כו' והיינו דמה"ט מותר שורפן ולהשתמש בהן לכתחילה אבל אה"נ שמותר בהנאתן תיכף כשהודלקו דמוקצה מותר בהנאה

איברא שיש להקשות עמשנ"ת דהתשמיש במוקצה לכו"ע אסור האיך נפרש מ"ש במתני' שבת (דף קמ"א ע"א) הקש שע"ג המטה לא ינענענו בידו אלא מנענעו בגופו ומשום דטלטול מן הצד מותר במוקצה דמ"מ הא אסור מיהת לשכב עליו משום משתמש כמוקצה ולהדיא פירש"י התם דמנענעו כדי שיהא צף ורך לשכב וצ"ע. ודע שאף שביררנו דלכו"ע מוקצה מותר בהנאה מ"מ מפירוש הר"ח שם בביצה (דף ד' ע"ב) משמע דרק אחר שנשרפו מותר לאפות ומשמע דס"ל דמוקצה אסור בהנאה וצ"ע:)**