לפלגות ראובן חלק א סג

פלג ד

ולכאורה הי' אפשר ליישב עפי"ז גם משה"ק הגרעק"א בשבת שם אות קפ"ב במ"ש בשבת (דף מ"ו ע"ב) מתיב רמב"ח מפירין נדרים בשבת ואמאי נימא מי יימר דמזדקיק לה בעל והקשה מהא דאמרינן בנדרים (דף ע"ז) דבעל מיפר אף שלא לצורך השבת וכו' וא"כ מאי פריך ממתני' דילמא באמת אסורה לאכול בשבת וההפרה מועיל על אחר השבת כיון דגם שלא לצורך מיפר ומה שתירץ בס' תפא"י שם משום דבכה"ג הוי אסור משום הכנה דרק אם מותר גם בשבת עצמו אז שבת לעצמו מכין אבל אם בשבת אסור מיתסר משום הכנה עיי"ש

הנה אין דבריו נראים דא"כ אם הי' נדרה רק על אחר השבת לא יהי' הבעל רשאי להפר כיון שאין כאן שום היתר על השבת עצמו ולישנא דמתניתין ודאי משמע דבכל גווני מיפר בשבת אף שלא לצורך השבת כלל ולהנ"ל הי' אפשר לומר דודאי מוכח ממתני' דגם בכה"ג שמותרת מיד בשבת מ"מ שרי דעיקר הדין קמל"ן תנא דמותר אף דהוי מתקן ואי נוקמי מתניתין בכה"ג דבאמת אסור בשבת א"כ לכאורה לאו מתקן הוא ולמה יתסר. ואף דמ"מ מיהת מתקן הוא על לאחר השבת מ"מ משמע דבכה"ג ל"ח מתקן דהא גם במקלקל בעינן תיקונו בא מיד וכמ"ש התוס' בשבת (דף ק"ז) ועמ"ש מזה בשלהי חגיגה בע"ה מכ"ש בכה"ג דאין כאן שום מלאכת איסור זולת מה שמתקן ודאי פשיטא דבעינן שיהא תיקונו בא מיד ואי נימא דבשבת באמת אסור משום מוקצה א"כ הא אין תיקונו בא מיד ומאי קמל"ן תנא פשיטא

אכן אחר הישוב הנה ז"א דודאי נראה דגם אי נימא דבשבת אסור משום מוקצה מ"מ מיהת הוי מתקן לענין שאם תעבור על הנדר לא תלקה עליו כיון שהיפר לה בעלה וכמובן. אשר עפי"ז נראה ג"כ ליישב ד' הרי"ף ז"ל כאן בשלהי שבת שהבאנו לעיל במה שסמך כאן הא דהיפר לה בעלה בלי ידיעתה הפרתו הפרה ודקדקנו להבין כונתו בזה

ולהנ"ל א"ש היטב דכבר כתבנו דמדיוקא דלישנא דמתניתין ממ"ש מפירין ונשאלין שמעינן דבהפרה א"צ דעת האשה כלל לא כמו בשאלה שצריך שישאל לחכם מדעתו וא"כ גבי הפרה לעולם הוי כמתקן גמור שתיכף בהפרתו מתיר את האיסור ואם תאכל לא תלקה ומ"מ מפירין משום שאם לא יפר אותה בשבת יעבור זמן ההפרה והיינו דמכוין הרי"ף במה שמביא כאן האי דינא דהפרה א"צ דעת האשה דמשו"ה הוא דהוי כמו מתקן תמיד גבי הפרה והיינו הוא דקמל"ן תנא דמ"מ מותר להפר בשבת: פלג ה

ובקושית הגרעק"א ז"ל הנ"ל דהדר קשיא לכאורה מאי דפריך בשבת (דף מ"ו) הנ"ל דהוי מוקצה דילמא באמת אסורה בשבת וההפרה מועלת רק אלאחר השבת י"ל כפשוטו דפריך ממה דסתמא קתני דמפירין נדרים בשבת דמשמע ודאי דגם בכה"ג מותר להפר אף אם נדרה רק על יום השבת לחוד וכשיעבור היום מותרת ממילא דאל"ה טפי תיקשה לן מאי דלא משני בגמ' דמיירי שנדרה א"ע מלבוא אל הבית וכה"ג דמצד מוקצה הא מותרת ליכנס דהא מוקצה מותר בהנאה כמ"ש בחי' הרשב"א שבת (דף כ"ט) ללמוד כן מהא דמסיקין בכלים עיי"ש וכ"ה ג"כ בתוס' ע"ז (דף ס"ו ע"ב) ד"ה אמר ובתוס' פסחים (דף כ"ו ע"ב) ד"ה חדש. **(הג"ה ובמג"א סי' שכ"ה סק"ט הקשה על דבריהם ז"ל מסוגיא דפסחים (דף מ"ז) דמשמע דאסור לבשל בעצי מוקצה ועיי"ש במחצה"ש מ"ש בשם התוס' שבת לחלק בין אי ס"ל מוקצה דאורייתא או דרבנן וה"ר מברייתא דא"י שליקט עשבים לצורך בהמתו מאכיל אחריו ישראל הרי דמותר בהנאה לדידן דקייל"ן מוקצה דרבנן ולדבריו ז"ל הי' אפשר ליישב קושיתנו בהאי סוגיא דשבת (דף מ"ו) דרמי לי' אביי לרבה ורבה הא ס"ל ריש ביצה דמוקצה דאורייתא ולכן לדידי' גם בהנאה אסור אכן כבר השיג עליו במחצה"ש שם ומוכיח דגם אי מוקצה אסור מדאורייתא מ"מ מותר בהנאה ומוכיח לה מהאי ברייתא גופה דא"י שליקט עשבים דע"כ גם אי מוקצה אסור מה"ת מ"מ מותר בהנאה עיי"ש

ובמחכתה"ר זה אינו ראי' כלל דלגבי בהמה הא לא איתקצי כלל דהא על המחובר ודאי דשרי להעמידה אף דמחובר הא גם לר"ש אסור משום מוקצה דהוי כדחי' בידים וכמ"ש בט"ז או"ח סי' שכ"ד סק"ג וע"כ דלהנאת הבהמה הא לא איתקצי כלל ורק שאסור להעמידה על המוקצה משום שאיסורו קל חיישינן שמא יטלטל אבל על אכילת הבהמה והנאתה אין לנו משום מוקצה דלא איתקצי לזה וזה פשוט וברור ושם במחצה"ש כתב שט"ס הוא בהמג"א ואדרבא מוכיח מהא דפסחים (דף מ"ז) דמותר לבשל בעצי מוקצה ומוסיף על דברי התוס' דאפילו לכתחילה מותר עיי"ש ולפלא עליו שסתר את משנתו ובסי' תק"ז סק"ג כתב בעצמו שהמג"א חולק ע"ד התוס' וס"ל דמוקצה אסור בהנאה וזה פלא. וכן נתלבטו האחרונים בד' המג"א ז"ל שנראין כסותרין א"ע באיזה מקומות שבסי' תק"א ס"ק י"ב כתב דמוקצה אסור ליהנות ממנו ובמחצה"ש שם מביא בשם הא"ר שהקשה ממ"ש המג"א בסי' תק"ז ס"ק ג' ובסי' שכ"ה הנ"ל דמותר בהנאה. עיין בדבריהם:)** גם זו"ז אפשר