לפלגות ראובן חלק א ה

שאז התבוננו לדעת איך שמן השמים נתקבלה תשובתם אף שהי' ע"י אונס ומיראת הגזירות אשר מזה נתברר אצלם כי אצל ישראל נחשב גם זה לרצון גמור וחזרו והודו על הראשונות דקבלת התורה הוי קבלה גמורה למפרע והיינו קיימו מה שקבלו כבר ולא שקבלו עליהם קבלה חדשה דזה לא מצינו רק שנתאמת אצלם שאין לטעון מעתה טענת אונס על קבלת התורה וכנ"ל והבן בדברים

ומה מאוד יתיישבו מעתה לפי הנ"ל כל מה שהבאנו לעיל משה"ק בהאי סוגיא דשבת הנ"ל דהיינו מה שנענשו קודם זמן אחשורוש דבאמת היתה קבלה גמורה גם תומ"י דק שאצלם עדיין לא הוסכם עד ימי אחשורוש שזהו קבלה גמורה אף שבאה ע"י כפי' ומיושב ג"כ קושית התוס' מהא דקיימו וקבלו דדרשינן מזה דרשה אחרינא דבאמת לפי דברינו הנה דא ודא אחת היא ולפי שקיימו מלמעלה מה שקבלו למטה ונתקבלה אז תשובתם למעלה אף שהי' ע"י הפחד והגזירות מזה נתברר אצלם קבלת התורה שאמנם נחשבת לקבלה מרצון וקיימו מה שקברו כבר וכנ"ל וא"ש ג"כ מה שהקשינו לעיל ממה שמצינו שאמרו ישראל נעשה ונשמע גם אחר מ"ת דזה לא נחשב לקבלה מכיון שלא הי' בשעת קבלתם אלא שא"צ כלל לקבלה מחדש כי הראשונות ישמיעונו ומה שקבלו בסיני קיימים ונאמנים לעד לעולם על אבותינו ועלינו וכמשנ"ת

ויתפרש ג"כ עפי"ז מ"ש בברכות (דף ל"א) גם אלה תשכחנה שאשכח לך מעשה עגל כו' הואיל ויש שכחה לפניך שמא תשכח לי מעשה סיני כו' ואנכי לא אשכחך. ולהנ"ל תלואים המה זה בזה בי במעשה עגל יש להם התנצלות וטענת אונס ממה שהרגו לחור שלא שמע להם וכמ"ש חז"ל וע"ז אמרה כנ"י הואיל ויש שכחה לפניך והיינו משום שהי' ע"י אונס א"כ שמא תשכח לי ג"כ מעשה סיני שהי' באונס ומעשה באונס לאו מעשה הוא ע"ז השיב להם הקדוש ברוך הוא ואנכי לא אשכחך וכנ"ל דל"ד ורק גבי עבירה שייך טענת אונס דפטור אבל לא לענין קיום מצוה וקבלת התורה דבזה גם אונס נעשה רצון גמור: **(וכשעושה עבירה מתנחם הוא בלבו וכמ"ש תיסרך רעתך וכן כתוב בפשע איש רשע מוקש. כי אחרי שובי נחמתי וכיו"ב. והרמ"ע מפאנו בס' חקור דין ח"א י"ג פי' בזה מ"ש כי ישרים דרכי ד' צדיקים ילכו בם היינו ע"י מעשה המצות שעושים ילכו ויחליפו כח ורשעים יכשלו בם במעשיהם הם כמ"ש באיוב ט"ו כל ימי רשע הוא מתחולל. וכן אמרו חז"ל בברכות רצוננו לעשות רצונך ומי מעכב שאור שבעיסה וכו'. ואצל אדם כזה המרגיש רגשי נוחם אחרי עשותו המזימתה עליו שפיר שייך לומר דלהיפוך לעשות טוב ולקיים חו"מ אף אם עשה ע"י אונס מ"מ גם זה מיקרי רצון גמור. לא כן בא לה השמחים על רעתם ומכוונים להכעיס את בוראם במעשיהם הם. אצלם אדרבה אמרינן חזקתם להיפוך וכמ"ש ג"כ בשו"ת מהרי"ק שורש ס"ג ענף ג' דבמומר לעכו"ם לא מהני כפי' לגרש עפי"ד הרמב"ם הנ"ל עיי"ש. והיינו דקאמר הנביא שם לישראל ואתה אל תתפלל וגו' כי אינני שומע בעת קראם אלי. עשותה המזימתה וגו' כי רעתכי אז תעלוזי וזהו אות ומופת שכבר נשתנה רצונך וחזקתך לגמרי. ומוסיף ואומר אף כי זית רענן יפה פ"ת קרא ד' שמך ואצלך מהני ג"כ תשובה באונס שנמשלת לזית שמוציא שמנו ע"י הכתישה וכנ"ל. אבל לא כן אתה שכבר יצאת מחזקתך הטובה וד"צ דבר עליך רעה בגלל רעת בית ישראל וגו' אשר עשו להם להכעיסני וגו'

ופירשנו ג"כ בזה מ"ש בהושע שובה ישראל עד ד"א היינו שאצל ישראל מהני התשובה אף שכבר שלטה בך מדה"ד כלפי מש"ש תחלה תאשם שומרון וגו' בחרב יפלו וגו' שכבר בא העונש ע"ז אמר שובה ישראל עד ד"א אף שכבר מתוחה עליך מדה"ד כי כשלת בעונך שעונך הוא רק מכשול שנכשלת בהם אבל ידעתי כי מ"מ עוד לא תשמח בהם ח"ו ולזאת הנני אומר לך קחו עמכם דברים ושובו וגו' ואמר בשם ד' ארפא משובתם אוהבם נדבה וגו' ילכו יונקותיו ויהי כזית הודו היינו כנ"ל שע"כ נמשלו ישראל לזית שמוציא את שומנו האגור בתוכו ע"י הכתישה כך ישראל אף שכותשין אותו ובכ"ז נחשבת תשובתם כמו תשובה מאהבה אף שבאה ע"י אונס. ובכ"ז וריח לו כלבנון. עוד הארכתי בביאור הפסוקים ואכ"מ

והיוצא לנו מזה דלאו כללא הוא שלעולם האונס יהי' נחשב לרצון ובאלה המורדים והפושעים השמחים גם בלבותם על שמטים עקלקלותם ל"ש כלל לומר כן ובכ"ז מכיון דרובא דרובא גם מאלה החטאים בנפשותם ע"י התאוה מתחרטים הם אחרי עברם לכן אזלינן בתר רובא ומהני כפי' בישראל לעולם ונחשב לרצון אבל מ"מ קמי שמיא גליא ובוחן לבות ד' ולפניו גלוים יצרי מעללי איש ושפיר אמרו לפי"ז לחלק ביומא שם בין תשובה מיראה לתשובה מאהבה ודו"ק:)**