לפלגות ראובן חלק א נט

ישמע לנו למעט באיסורין. ולכאורה הי' אפשר לומר בזה עפימ"ש במל"מ ז"ל מהא דתמורה דבשני דברים נפרדים לא אמרינן כן וגם כאן הא י"ל דרק להנאה בעי לה ולזבוני לעכו"ם ולא יאכלם בעצמו א"כ הוי ג"כ תרי איסורים נפרדים אבל הא ליתא כלל דהא מיירי כאן באיסוה"נ כמו ערלה וגם נטע רבעי הא בעי חילול ואינו בידו לחלל ולא ינצל מתרי איסורין ודמי לבעילת נדה דל"א חזקה זו דאא"ע בב"ז וכנ"ל משום שהוא באותו דבר עצמו כמ"ש במל"מ ז"ל שם וקצרתי: פלג כז

ומה מאוד יתיישב עפ"י דברינו הנ"ל סוגיא דב"ק (דף ס"ט) הנ"ל דפריך על ר' יוחנן מה דצנועין שהיו מחללין דבר שא"ב ולכאורה הא י"ל דצנועין איירי בשביעית רק כבר הוכיחו התוס' שם דאי בשביעית היו זוכים מן ההפקר ול"ה יכולים לחלל והקשה בתוס' הגרעק"א למשניות מס' מע"ש פ"ה אות י"ז ממש"כ התוס' קידושין (דף נ"ו) דגם בשביעית יכולים לחלל מדין זכי' עיי"ש מ"ש לתרץ דהצנועין היו עושים בזה לפנים משוה"ד גם בשאר שני שבוע ועדיין נדחק שם מאין פשיטא לי' להש"ס שהיו עושין כן גם בשאר שני שבוע משום לפנים משוה"ד עיי"ש ולדברינו א"ש מאוד בע"ה דבכה"ג גם רשב"ג מודה בזה דמחויבים מן הדין לחלל ולתקן כל מה דאפשר לתקוני ועד כאן לא קאמר דבשאר שני שבוע לא משום הלעיטהו וכו' רק לענין שהיו מציינין להודיען שיפרשו מזה דבזה שפיר אמרינן דאינו מחויב להפרישן מאיסור מה"ט דאמרן שבודאי לא ישמעו לו מאחר דחשידי לעבור איסור אחד לא יפרשו גם מאיסור השני אבל החילול דסמי' בידן לתקוני ודאי דאין לחלק בין שביעית לשאר שני שבוע והצנועין שהיו מפזרין מעותיהן בכדי להצילן מאיסור ודאי דהיו עושין כן גם בשאר שני שבוע דמאי שנא ואף אם עושין איסור אחד מ"מ עלינו להציל אותן מאיסור השני והיינו דפשיטא לי' להש"ס דהצנועין עשו כן גם בשאר שני שבוע ומה מאוד יתיישב עפי"ז גם ד' הרמב"ם במאי דפסק כהצנועין וכתב בתוס' רעק"א שם אף דס"ל כר"י דגזל ולא נתייאשו הבעלים א"י להקדיש כו' רק משום דהזכיר בהדיא שנת שביעית וכתב עוד אף די"ל דמשו"ה נקט שמיטה משום דבשאר שנים הלעיטהו וכו' עיי"ש ולדברינו מוכח ע"כ דדקדק הרמב"ם ונקט שנת שמיטה רק מה"ט דפסק כר"י הנ"ל דמדין הלעיטהו אין לחלק גבי דין חילול בין שביעית לשאר שנים כיון דבידנו הוא לתקוני ולהצילן מן האיסור וזה ברור ונכון מאוד בע"ה

ויתיישב נמי עפי"ז משה"ק בחות יאיר בהשמטות לד' נ"ב על הרמב"ם פ"ט דמע"ש שפסק כרשב"ג דאמרינן הלעיטהו וכו' ובמתניתין דמאי פ"ג מ"ה הנותן לפונדקית פסק כת"ק דר' יוסי דמעשר את שהוא נותן לה ולא כר"י דס"ל שם אין אנו אחראין לרמאין ע' תוס' יו"ט דמאי שם מש"ש בשם הירושלמי ובעי"צ שם כתב לתרץ דכרם רבעי מיקרי נסתרות מפני שאינו יודע מי יקח את הפירות וכבר כתבנו דהא ליתא ואין זה בכלל נסתרות מה שאפשר להזהירו ולהצילו מן האיסור רק שעפ"י דברינו א"ש היטיב בפשיטות דשם שפיר פסק כרשב"ג דאיירי לענין אזהרה דבזה שייך לומר שאין אנו אחראין להזהיר לישראל החשוד לעבור באותו דבר על איסור אחד ונחזיקנו שלא ישמע לנו גם בזה ומשו"ה גם לענין שהיו מציינין הזכיר דוקא שנת השמיטה אבל התם בדמאי שבידנו לתקן הדמאי מה שנותן לה ודאי דגם לרמאין מחויב להציל מן האיסור וכדרבנן דפליגי על ר' יוסי שם דהא מוכח כן לדברינו מהאי סוגיא דב"ק (דף ס"ט) הנ"ל ושפיר פסק הרמב"ם שם כרבנן אף דבענין הציון פסק כרשב"ג ודו"ק וי"ל בזה בשיטת הירושלמי דמדמי הא דרשב"ג להא דר' יוסי ע"כ דמפרש דרשב"ג קאי גם על חילול הצנועין דרק בשביעית היו עושין כן ובשאר שני שבוע לא היו עושין אף שבידן להציל אותן מן העון ושלא כשיטת תלמודא דידן אלא שאין כאן מקום להאריך עוד בזה לכן קצרתי: **(סוטה רק דקודם שגירשה ליכא אלא עשה וע' מהר"ם מינץ בתשובה סי' ט"ז מש"כ להסביר טעמא דמילתא ודו"ק. ונראה ג"כ סייעתא לד' הכ"מ ז"ל הנ"ל דאחר גירושין איכא איסור ל"ת במחזיר סוטתו ממאי דפריך בירושלמי שלהי גיטין לב"ש ל"ל קרא דלא יוכל בעלה הראשון ואי נימא דבסוטה אינו אלא איסור עשה א"כ הא מיבעי לן קרא לל"ת וי"ל בגירסת הפ"מ בתי' הירושלמי מובא באחרונים וקצרתי

ובאמת הי' נראה לומר דה"ט שלא ניחא להו להתוס' לתרץ קושיתם בגיטין (ד' פ"א) הנ"ל משום דשא"ה שבלא"ה עושה איסור לב"ש לשיטתם. משום דודאי גם לב"ש ע"כ איכא גווני דרשאי לגרשה גם בלא ער"ד וכמו מדעתה וכה"ג תדע שהרי איצטריך קרא לאסור גרושה לכהן ת"ל משום זונה והירושלמי דפריך הוא רק על הקרא משום דבהאי קרא כתיב והי' אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ער"ד ואהא פריך ת"ל משום זונה ועיין ישוי"ע אה"ע סי' קי"ט סק"ד. ומיושב שפיר מה שהתוס' לא מתרצי כן ובירושלמי דקאמר דב"ש לשיטתם הוא לענין גט ישן דהוא לכתחילה ולכתחילה ודאי דאסור בלא ער"ד ודו"ק. ובתוס' רעק"א גיטין (ד' פ"ח) אות צ"א הביא ראי' דדין חימוד שייך גם בזנות ופלפל שם בסברא זו אי אמרינן חזקה כו' היכי דבלא"ה עושה איסור ואפשר לדחות ראייתו אי נימא דבאשה ל"ש חזקה זו דא"א עושה בב"ז ע' א"מ שם בשם המל"מ ובשו"ת שיבת ציון סי' ע"א וא"כ היא אינה מכוונת לקידושין וקצרתי במה שאינו נוגע לעניננו:)**