לפלגות ראובן חלק א נח

תורה ומ"מ נענשו עליו ע"ש ומכאן ודאי דלכאורה תיקשי על דברינו דהא כאן שעבר על חמשה חומשי תורה א"כ הא ודאי לא ישמע אלינו ולמה נענשו [ואולי י"ל בזה עפימ"ש בשבועות (דף ל"ט) דעל שבועות שקר נענשין גם אם אין בידם למחות ובעכן שעבר החרם אפשר דדמי לשבועה אם לא נחלק בין נשבע לשעבר דבשעה שנשבע יצאת לשקר לבין להבא כמ"ש שבועות (דף מ"ו ע"ב) ועיין חו"מ סי' פ"ז סט"ז ב' דיעות בזה וקצרתי]

אכן נראה לענ"ד עפימשה"ק במהרש"א בח"א שם לר"י דמחייב גם על הנסתרות והאיך אפשר זה והא גם על הנגלות א"ח רק במקום שאפשר שישמע לו ותירץ דשא"ה דהאיסור הי' הם עשו אותו מעצמם עיי"ש ובאמת לפי"מ דמסיק שם ממ"ש הקב"ה ליהושע אתה גרמת ופירש שם במהרש"א שהי' אפשר ג"כ להעמיד שומרים ע"ש א"כ הרי סמי' בידן לבלי יעבור על האיסור והוי כמו אם נוכיחנו וימנע עי"ז מלעשות דמה לי אם ימנע ע"י התוכחה או ע"י השומרים שימנענו וכמובן וע"כ לומר כן דהרי לכאורה קושית המהרש"א שם תיקשי גם לדידן דקייל"ן דאין נענשין על הנסתרות רק שם הי' נגלות שהיו יודעין בזה אשתו ובניו מ"מ תיקשי למה נענשו והרי אף שהיו יודעין ל"ה שומע להם ע"כ כיון שהי' אפשר להם למנעו לבלתי לעשות ע"י שיודיעו לאחרים לכן נענשים משום ערבות ותדע שהרי כך היא המדה דבדבר הנגלה למקום אחד נענשין כל העולם ואף הרחוקים שלא ידעו מזה מ"מ הא אחרים ידעו והי' אפשר למנעו מן האיסור ורק בנסתרות מכל אדם של"ה אפשר כלל למונען בזה ל"ש ערבות וגם אליבא דר"י לא תיקשי דאף דנענשין על הנסתרות מ"מ היינו רק באותן הנסתרות שאילו ידעו הי' באפשר למנעו מן האיסור והי' שומע אם היו אומרים לו לכן בנגלות של"ה שומע אינן נענשים ע"ז והחילוק מובן: פלג כו

ונדחה בזה מש"כ עוד שם בעי"צ לתרץ משה"ק מהא דב"ק (דף ס"ט) אבל בשאר שני שבוע לא הלעיטהו לרשע וימות והא עלינו למעט באיסורין משום הערבות וכתב שם דזהו בכלל נסתרות דהא אינו יודע מי הוא נוטל את הפירות וזה אינו נראה כלל דאף שאינו יודע מי הוא הנוטל מ"מ כיון שאפשר לו להצילן מן האיסור ודאי שמחויב הוא להציל אותן ובעיקר קושיתו כבר זכה בזה הגליון רש"א ביו"ד שם וגם מ"ש הרש"א ז"ל לתרץ דשא"ה שהרי בלא"ה נעשה איסור אחד הנה גם בזה לא הועיל כלום לכאורה דאכתי תיקשי והא מחויבים אנחנו למעט באיסורין כל מה דאפשר רק דיש להסביר זה עפ"י דברינו לעיל דעיקר איסור מסייע הוא משום הערבות ודוקא במקום שאפשר שישמע לו א"כ אפשר דזהו רק בסתם בנ"א שיש לו חזקת כשרות ואמרינן שישמע לו אבל כאן דבלא"ה יעשה איסור איתרע חזקתי' ואמרינן מאן דעביד הא עביד נמי הא וכמ"ש במל"מ פ"י מה' גירושין הי"ח כה"ג דבאשה נדה לא אמרינן חזקה א"א עושה בב"ז משום דבלא"ה הא עושה איסור עיי"ש מ"ש לדחות ראייתו מתמורה משום דהאיסורים חלוקים ל"כ היכי דהם בדבר אחד וכמו בהא דב"ק (דף ס"ט) הנ"ל דומה קצת לדהתם. **(הג"ה ועיין שו"ת הגרעק"א סי' קפ"ב. ובא"מ אה"ע סי' ל"ג ס"ק א' האריך בזה והביא בשם שו"ת הרשב"א סי' קפ"א להיפוך דגם באשה אסורה לו אמרינן דא"א עושה בב"ז. ומביא ג"כ מ"ש התוס' בגיטין (דף ע"ט ע"ב) בגט ישן דס"ל לב"ש דמזוהמת היא בעיניו ולא יבוא עלי' וכה"ג פליגי לקמן במגרש ולנה עמו בפונדקי למ"ד בלא ראוה שנבעלה ונסתייע מזה דבראוה שנבעלה בודאי אמרינן דבעל לש"ק אף שאסורה עליו עיי"ש. ולא הי' לי' להביא ממרחק ראי' זו שהרי כן כתבו התוס' שם בסוגיא דלנה עמו בפונדקי במשה"ק שם מב"ש אב"ש דבגיטין לא ס"ל חזקה זו דא"א עושה בב"ז וביבמות אית להו לחזקה זו ע"ש (דף פ"א ע"ב) ד"ה ב"ש ואם איתא הרי חילוק גדול ביניהם דשא"ה שהיא מגורשת ואסורה עליו ובין כך ובין כך עושה איסור שפיר אמרינן דאדם עושה בב"ז ול"ד להתם וע"כ דלא ס"ל להתוס' חילוק זה. אמנם במחכתה"ר של בעל א"מ שלא ראה ד' הרשב"א שם בחידושיו שבאמת מתרץ שם קושית התוס' בסברא זו דהכא שאני שמ"מ יעשה איסור עיי"ש (ד' פ"א) מ"ש וכ"כ שם בפנ"י בשם הרשב"א אכן א"כ תיקשי על הרשב"א מדידי' אדידי' דבתשובה הלא ס"ל דגם באסורה עליו אמרינן דא"א עבב"ז ובועל לש"ק א"כ הדר תיקשי מב"ש אב"ש וצ"ע לכאורה אשר ע"כ נראה לענ"ד דלחנם כתב כן הפנ"י בשם הרשב"א וכונת ד' הרשב"א שם פשוט דכיון שגירשה מחמת דבר ערוה חזקה מזוהמת היא בעיניו ואינו מחזירה והשתא בעילת זנות הוא דקעבד ולאו משום איסורא דאית בי' הוא דאמרינן דמסתמא עשה עוד איסור וכן משמע מלשונו שם ודו"ק. ולכאורה לפימש"ש בא"מ בשם הרמב"ם והמ"מ פ"א מה' אי"ב דאינו לוקה במחזיר סוטתו ואין בזה רק איסור עשה א"כ יש להעיר לפי"ז דודאי נימא מה"ט דבעל לשם קידושין לפי שיטת הרמב"ם דבפנוי' שלא לשם אישות איכא לאו דלא תהי' קדשה וע"י קידושין אינו אלא איסור עשה וכמש"ש בא"מ ליישב דבעל הש"ג מודה לדינא דהרדב"ז משום דמסתמא לא עביד איסורא רבה דקייל"ן במחזיר גרושתו קידש לוקה בעל אינו לוקה עיי"ש. אמנם כבר האריכו הקדמונים לבאר דרק במופקרת ס"ל כן להרמב"ם דעובר בלאו דלת"ק ע' כ"מ פ"ב מה' נ"ב והארכתי בזה בע"ה במק"א. וזו"ז הנה עיין כ"מ פי"א מה"ג הי"ד מש"כ דאחר גירושין לוקה שפיר במחזיר)** עכ"פ לפי"ז שפיר אפשר לומר דמשו"ה הוא דאמרו הלעיטהו משום דאבד חזקתו דודאי לא