לפלגות ראובן חלק א נו

הא יש לפרש האיסור מדין שליחות להסוברים דבאיד"ר ישלד"ע ומשני דמיירי בעכו"ם דל"ש דין שליחות בעכו"ם אמנם לרש"י לשיטתו דס"ל דיש שליחות לעכו"ם לחומרא ע"כ דלאו מדין שליחות פריך. ובאמת להתוס' לשיטתם שפיר יש לפרש הסוגיא מדין שליחות דמשני בעכו"ם דל"ש שליחות לגבי' וגם לחומרא

ויתיישב עפי"ז מה שהבאנו לעיל להקשות בשם הישוי"ע או"ח סי' רס"ג ס"ק ו' אמאי לא הביאו התוס' בע"ז ראי' מכאן דגם באיד"ר עובר משום לפ"ע ולפי"ז א"ש דלשיטתם יש לפרש מדין שליחות אמנם יש לדחות לפימ"ש האחרונים דבאיסורי שבת ל"ש דין שליחות כלל כיון דעיקר האיסור הוא שיהא גופו שובת ממלאכה והרי שובת וכמ"ש בישוי"ע אה"ע סי' ה' ובאו"ח סי' רס"ג סק"ו ובח"ס ח' חו"מ סי' קפ"ה ובליקוטים סי' כ"ד וכ"ה אשר עפי"ז תמה אני על מרן הגאון מהר"ל מפראג בס' גור ארי' למס' שבת בסוגיין דקאמר בבא דרישא פטור ומותר הביא שם משה"ק הראשונים הא אסור משום לפ"ע ותי' הר"ן דלא איירי כאן רק מאיסורי שבת וכתב דל"ד למ"ש לקמן דאין נותנים מזונות לעכו"ם אם העכו"ם עומד בחוץ דהתם הוי כאילו הי' העכו"ם שלוחו אבל גבי ישראל כתב שם דל"ש שליחות משום דאין שלד"ע ולפיכך אף אם ידוע שהישראל יעביר ד"א ברה"ר אין כאן איסור שבת לכך פטור ומותר עכ"ל וזה תימא הא מ"מ גם גבי עכו"ם ל"ש שליחות משום דאין שליחות לעכו"ם ואולי כונתו לשי' רש"י דס"ל יש שליחות לעכו"ם לחומרא. אבל עדיין תיקשי לפי משנ"ת דבאיסורי שבת ל"ש כלל ענין שליחות וכנ"ל. וגם זו"ז יש לדון בדבריו דמ"מ הא גם בישראל יתסר מדין שליחות דבדיני שמים הא ישלד"ע כמ"ש בקידושין (דף מ"ג) ובחו"מ סי' ל"ב וממילא נסתר לפי"ז מש"ש עוד בגור ארי' שם ליישב משה"ק על תי' הר"ן דל"מ כאן מאיסור לפ"ע רק מאיסור שבת דסוף סוף קשיא ממ"ש נותנין מזונות לעכו"ם בחצר אבל אין נותנין לעכו"ם אם עומד חוץ לחצר והא ישראל לא גרע מעכו"ם ושם תירץ עפ"י דבריו ז"ל דשאני ישראל דל"ש בי' שליחות מטעם אשלד"ע ולפי"ז נסתר תי' זה וישוב ד' הר"ן יבואר להלן בדברינו בע"ה: **(הג"ה אמנם עיין ישוי"ע או"ח סי' תצ"ח בקו"א שם מבן הגאון זצ"ל מ"ש לחלק דרק לגבי עשה דשבתון הוא דאמרינן דאין בזה דין שליחות אבל לגבי איסורי ל"ת דשבת אמרינן גם בזה דין שליחות עיי"ש ויתיישב עפ"י דבריו גם מש"ש בקידושין מודה שמאי הזקן באומר לחבירו צא ואכול חלב ובעול את הערוה וכו' ולמה לא קחשיב גם הא צא וחלל את השבת ולפי"ד א"ש

ובמק"א הארכתי לבאר עפ"י הנ"ל מ"ש במכילתא מובא ברש"י פ' בא במ"ש כל מלאכה לא יעשה בהם אפי' ע"י אחרים. והקשה ברמב"ן עה"ת אי ע"י אחר ישראל הא מוזהר מעצמו ואי מטעהו א"ע רק משום לפ"ע ואי ע"י עכו"ם שבות הוא ובכ"ס עה"ת פ' בא כתב לתרץ דצריך קרא לענין גדול המצווה לספק גדול ספק קטן דעל העושה אין איסור משום דעדיין ספק בר חיובא הוא אבל לגבי המשלח מ"מ אסור לצוות לו ולהכניס א"ע בספק למ"ד סד"א לחומרא מה"ת ע"ש ולענ"ד ז"א כיון דאין איסור על העושה א"כ הא ל"ש שום איסור על המשלח שמצווה לו לעשות דבר המותר לו גם מש"ש עוד ליישב יש לדחות וקצרתי

אכן להנ"ל י"ל בפשיטות עפימ"ש בשו"ת פנ"י ח' יו"ד סי' ג' לדון במ"ש בשו"ע או"ח סי' רס"ג סי"ז דמי שקיבל עליו שבת קודם חשיכה מותר לומר לישראל חבירו לעשות לו מלאכה ושם בפנ"י מביא דעת המחמירין בזה עיי"ש באורך ולדידהו א"ש לפרש ד' המכילתא הנ"ל כפשוטו דהיינו מאי דקאמר ע"י אחרים ומטעם שליחות ואכמ"ל עוד מזה:)** פלג כד

ונשוב לדקמן דתי' התוס' דחוק מאוד במש"כ לאוקמי מתני' בחפץ עכו"ם דודאי גם בחפץ עכו"ם אסור וכמ"ש להלכה בשו"ע או"ח סי' שכ"ה ס"א אשר ע"כ מיאנו הראשונים ז"ל בתי' התוס' ותי' כולם הר"ן ורא"ש ורשב"א דכאן לא איירי התנא מאיסור דלפ"ע ורק מאיסורי שבת עיין בדבריהם [אף כי בחי' מהרי"ט הקשה ע"ז ממאי דפריך משמואל דקאמר כל פטורי דשבת פטור אבל אסור וכו' ולדבריהם ז"ל הא אפשר לומר דאה"נ דפטור ומותר ומ"מ לא קחשיב לה שמואל משום דמ"מ אסור משום לפ"ע ושמואל ל"ח רק הני דמותר לגמרי עיי"ש אמנם גם למ"ש התוס' לתרץ דמיירי בחפץ עכו"ם ג"כ תיקשי כנ"ל דמאי פריך מדשמואל דשפיר י"ל דשמואל ל"ח רק הני דמותר לכתחלה גם בישראל והכא הא בישראל מיהת אסור אלא שלזה י"ל בפשיטות משום דבלא"ה משני לה שפיר] ובחי' רעק"א מוסיף לבאר דיש חילוק בין עבר על איסור שבת ובין עבר על איסור אחר לענין שחיטה ועיין תפארת ישראל מ"ש עוד הבדל לענין ביטול רשות אמנם עדיין תיקשי דמ"מ יהי' גם בישראל אסור משום איסור שבת ג"כ כמו בעכו"ם וכי מיגרע גרע ישראל מעכו"ם וכבר הבאנו זה להקשות בשם הגור ארי' למהר"ל מפראג ותירוצו דבישראל ל"ש שליחות משום אשלד"ע כבר דחינו והדר תיקשי כנ"ל

אמנם היטיב אשר דיבר בזה בס' אשי ישראל לתרץ דבישראל כיון דמ"מ אסור משום לפ"ע לכן לא אסרו חז"ל משום איסור שבת כלל לגבי ישראל דמסתגי לי' באיסורא דלפ"ע עיי"ש מ"ש להעיר מכ"מ בכה"ג ובפשיטות י"ל עפימ"ש הרא"ש פ"ג דביצה סי' ב' לענין בכדי שיעשו דבישראל שעשה