לפלגות ראובן חלק א נד

פלג כ

ובס' ראשי בשמים סי' ל"ו הקשה בסוגיא דבכורות דבעי למיסר חלב ויליף מפסולי המוקדשין תזבח ולא גיזה בשר ולא חלב וכו' והקשה הא כיון דדרשינן ג"כ ואכלת ולא לכלביך א"כ ל"ל קרא בזה לאסור בהנאה הא ממילא אסור בהנאה לעכו"ם משום אבמה"ח ולכלב משום ואכלת ולא לכלביך ונדחק שם ולק"מ דשפיר מותר למכור לעכו"ם אף אם הי' בזה איסור אבמה"ח כיון שאפשר לו להשיג אצל עכו"ם אחר וגם מדרבנן מותר וכן נצטרך לומר במש"ש ודילמא לסחורה הרי דאף דאסור משום אבמה"ח מ"מ מותר למכור לעכו"ם דלית בזה איסור לפ"ע וכמ"ש ג"כ בכרו"פ סי' פ"א ס"ק ז' וגם זו"ז לק"מ דאין בזה איסור אבמה"ח לב"נ כלל וכמ"ש בכרו"פ שם מהא דהטמאים דלישראל נאמר ולא לב"נ וע' ח"ס יו"ד סי' י"ט מ"ש לענין היתר הבצים שהביא דבריו ומחלק שם בין משקה לאוכל: **(הג"ה אמנם אנכי בע"ה בחידושי הרביתי חזון דל"ש כלל בעכו"ם איסור זה רק על אבר או בשר מן החי אבל לא ד"א זולתם שאינו בכלל אבר או בשר רק יוצא מן החי ועיין נוב"י מ"ת יו"ד סי' ל"ו שכתב להדיא דלא ס"ד כלל להש"ס שם לאסור החלב מטעם אבמה"ח או בשר מה"ח רק משום איסור עשה דשאינה זבוחה ובמנה"ח מ' תנ"ב חידש זאת מדעתי' ולא הביא לד' הנוב"י הנ"ל גם בחי' הגרעק"א או"ח סי' שצ"ז ס"ג מוכיח כן דע"כ אא"ל דס"ד למיתסר משום אבמה"ח או משום בשר מה"ח אלא דהוא איסור עשה בפ"ע וע"ש ולא מצינו איסור אחר כלל זולת איסור עשה דשא"ז וכמש"כ הנוב"י הנ"ל ולק"מ קושית הח"ס בענין היתר הביצים למוכרם לב"נ במקום דל"ש מי איכא מידי וע"ע בכרו"פ סי' פ"ז סק"י מ"ש בהיתר הביצים מדין ולד ע"ש וקצרתי אחת אשר אמרתי ליישב משה"ק בס' פרי יצחק סי' כ"א על ד' הנוב"י הנ"ל דכיון דהחלב הוי כמו ציר א"כ מהיכי תיתי יתרבי החלב לאיסור עשה דשא"ז בשגם שהתוס' חולין (דף צ"ט) נתקשו היכי מייתי ראי' מהטמאים לאסור ציר טריפה ומכ"ש בהא דשא"ז ועוד הקשה ממה שמצינו דבשר אדם אסור בעשה ומ"מ חלב אדם מותר וכתב בש"ך יו"ד סי' ע"ט דהטעם הוא דהא דכל היוצא מן הטמא ל"ש באיסור עשה א"כ גם בחלב בהמה נימא כן אם נאמר דאין איסורו רק איסור עשה ולמה אמרו שם דחידוש הוא וכמש"ש כה"ג ברא"ש בבכורות לדמות חלב לביצים ודבש עיי"ש שדחה ד' הנוב"י מה"ט

ולהצדיק ד' הנוב"י נראה די"ל עפימ"ש בפרמ"ג בפתיחה לה"ש דהאי איסור עשה דשא"ז נוהגת גם בכ"ש ולא בעי כזית ומשום דהאי ואכלת אינו אלא רשות עיי"ש ובדברינו שלהי עירובין בע"ה. וא"כ ודאי די"ל דגם הציר והחלב יתסר מה"ט דשאינה זבוחה דלא כתיב בי' לשון אכילה והאי ואכלת אינו אלא רשות וכנ"ל. ול"ד לכל שארי איסורים דמצינו בהו לשון אכילה לכן בעי קרא לאסור צירן וכמ"ש כה"ג הר"ן פ' המקשה דה"ט דאסור דם בן פקועה דאין להתיר המשקה משריותא דקרא דכל בבהמה תאכלו עיי"ש ול"ד לבשר אדם דאיסורא דידי' הוא ממ"ש בקרא זאת החי' אשר תאכלו הא חוץ ממה דחשיב שם בקרא לא תאכלו וכמ"ש בת"כ וברמב"ם פ"ב ממ"א ה"ג ומכיון שמצינו בזה לשון אכילה שפיר י"ל דחלב. מותר אבל גבי עשה דשא"ז האי ואכלת אינו אלא רשות ושפיר י"ל דגם חלב אסור וכנ"ל. עוד הארכתי בהאי ענינא שם ובמק"א וכאן לקצר אני צריך ופה תהא שביתת קולמסי הפעם

)** ומעתה אחר כל החזיון הזה כיון שביארנו דגם באיד"ר עובר משום לפ"ע ואולי גם מה"ת אסור וכנ"ל וכן גם במקום שיכול ליטלו מעצמו אסור ג"כ משום מסייע ידי עוברי עבירה. א"כ הלא נדחה מה שכתב בס' עץ הדעת טוב שהבאנו לעיל לתרץ קושית התוס' עפימ"ש התוס' עירובין (דף כ') בשם רש"י ז"ל דאם ידו הוא ברשות אחר הוי מקום פטור ובדשהה ודאי דאין כאן איסור תורה עיין לעיל בדברינו. ולפי משנ"ת הנה אין לדבריו מקום כלל דודאי גם באיד"ר עובר בלפ"ע וכיון שמ"מ מדרבנן מיהת אסור כמ"ש הוא בעצמו משום גזירה עדיין עובר בלפ"ע וגם הוא ז"ל בעצמו כתב שם דעיקר תירוצו אינו רק אם נימא דבאיד"ר ל"ש לפ"ע וכבר נתבאר דזה לא ניתן כלל להאמר. ואף גם זו"ז עיין דו"ח להגרעק"א מ"ש שלהי עירובין להקשות על שי' רש"י ז"ל הנ"ל שהביאו התוס' בשמו ובאמת בפירש"י שלפנינו בעירובין (דף ק') לא נזכר כלל ברש"י שהוא מקום פטור וע' ג"כ בס' שערי ציון למחותני הגאון האמיתי מו"ה ר' בנציון שליט"א הגאבד"ק בילסק שהרבה גם הוא להשיב ע"ז שא"א לומר כן כלל. ומעתה הנה קושית התוס' חזקה היא דהאיך שייך לומר פטור ומותר במקום שאסור משום לפ"ע וכנ"ל: פלג כא

ונבוא מעתה לדון בע"ה במש"כ שם התוס' ז"ל לתרץ קושיתם דמיירי בחפץ עכו"ם ונותנו להעכו"ם דאפי' מכניס ומוציא כל היום לית כאן איסור כלל ע"ש. אשר לכאורה יש לתמוה על דבריהם ממ"ש לקמן (דף י"ז ע"ב) אין מגביהין עליו וכו' וב"ה מתירין עם השמש הרי מפורש דמשחשיכה גם לב"ה אסור וע"כ משמע דמיירי בחפץ העכו"ם דאי בחפץ ישראל הא גם בלא הגבהה אסור וכמש"ש (דף י"ח ע"ב) ולא ישאילנו כו' הרי דמשחשיכה אסור אפי' בלא עקירה ועיין ס' אשי ישראל שהקשה זאת ומ"ש לתרץ דלפי המסקנא באמת ס"ל דגם בבא דרישא פטור אבל אסור הנה כבר דחה זאת בעצמו מן הירושלמי דמבואר להדיא דפטור ומותר גם לפי המסקנא וביותר תיקשי קושיתו לפי מ"ש ברש"י לקמן (דף י"ח ע"ב) הטעם משום דנראה כמסייע להוליך בשבת דודאי האי חששא שייך