לפלגות ראובן חלק א נג

דאיכא עכו"ם אחר שרוצה ללמוד אתו שרי והא זה דמי לכמו שאפשר להשיג אצל אחר ולפלא שהרי שם בהגר"א לעיל מביא ד' התוס' חגיגה הנ"ל ולא השיג רק על המרדכי במקום שגם התוס' סברי כן והרי שם בחגיגה עיקר איסורו אינו אלא מדרבנן ומשמע דבכה"ג מותר לגמרי

והנראה בזה קצת ליישב קושיתם מכל הני מקומות דע"כ הי' אפשר להם ליקח אצל אחר ומ"מ אמרו דעובר עפי"ד המל"מ ז"ל שהבאנו לעיל מש"כ בפ"ד מה"מ דרק אצל עכו"ם בעינן שיוכל להשיג דבישראל ל"ש כלל למפטר מה"ט שהרי גם הוא יעבור ויעוין רעק"א בשו"ת סי' קצ"ד שהסכים עמו [ובחי' רע רעק"א לב"מ מביא ראי' לזה מהא דרב עילש דאולי מיירי שהי' ישראל אחר רוצה ללות ע"ש וא"ז ראי' דמ"מ מדרבנן מיהת אסור משום מסייע יע"ע וכנ"ל] ישם כתב לתרץ בזה ד' התוס' ב"מ (דף י' ע"ב ד"ה דאמר שכתבו דכיון דאי מקדשה לעצמו לא מיחייב בר חיובא ובריטב"א שם מתרץ דמיירי דאם לא הוא הי' מקדשה בעצמו לכן ל"ש לפ"ע וע"ז כתב הגרעק"א שם דמשו"ה לא ניחא להו להתוס' תירוץ הריטב"א דס"ל כמ"ש המל"מ דהא גם הכהן אם יקדשה בעצמו יעבור בלפ"ע שמכשיל אותה והיא מכשילתו והריטב"א ס"ל דמ"מ עתה האיסור הנוסף של השליח שיעבור גם הוא בלפ"ע זה נוכל לומר דכיון דאם יקדשה בעצמו ל"ש לאיסור זה לכן א"ע עיי"ש בדבריו כי נעמו. ולענ"ד אם כי הדברים נחמדים ליישב ד' התוס' דל"נ בתי' הריטב"א אבל מצאתי סתירה לזה מד' התוס' בעצמם שכתבו ספא"נ דלהכי ל"נ לפ"ע אצל העדים דלא פסיקא לי' משום דזימנין דל"ע כגון שהי' מלוה בלא"ה הרי דאף דהלוה והמלוה שניהם עוברים בלאו דלפ"ע מ"מ מאחר דאיסור זה הנוסף עתה הי' אפשר בל"ז לכן ס"ל דא"ע ולכאורה נסתרו בזה ד' הגרעק"א בביאור ד' התוס' אמנם בלא"ה הקשיתי שם מד' התוס' הנ"ל ע"ד המל"מ ז"ל הנ"ל שכתב דאם השני יעבור בלפ"ע אז גם הוא עובר דא"כ מה זה שכתבו התוספות דזימנין שהי' מלוה בלא"ה היכי מיירי אי בגוונא שנמצאו עדים אחרים הרי יעברו בלפ"ע וא"כ גם עתה יעברו הני ואם שילוה לו בלא עדים הא מ"מ יתוסף איסור לפ"ע כמ"ש בב"מ שם ספא"נ דהמלוה מעות שלא בעדים עובר בלפ"ע וכ"ה להלכה בחו"מ סי' ע' ס"א וצ"ע לכאורה וע' חוות דעת סי' ק"ס סק"א שנסתפק לענין אב"ר אם גם העדים עוברים כמו הלוה והמלוה ומסתייע מהא דרב עילש דל"ק חזקה על העדים שעשו כהוגן וע"כ דליכא איסור ורק משום לפ"ע ואפשר שהי' מלוה בלא הם ותיקשי ג"כ קושיתנו הנ"ל ולימא חזקה על העדים דהא ממ"נ עוברים בלפ"ע מיהת

והנראה לומר ע"ד החידוד בע"ה עפי"ד הט"ז חו"מ סי' ע' שם שכתב ליישב ד' הטור במ"ש דאסור להלוות בלא עדים ואפי' לת"ח ובגמ' קאמר כ"ש ת"ח ותירץ שם דלטעמא דלפ"ע בת"ח מותר ורק טעמא דקללה איכא ע"ש וא"כ היינו דקאמר רב עילש גברא רבא הוא וא"כ אם הי' מלוה לו בלא עדים ל"ש איסור לפ"ע ולכן ל"ש חזקה על העדים דאפשר שהי' מלוה לו בלא הם ורק דמ"מ איסורא לאינשי ל"ה ספי שהא הוא עובר בלפ"ע והרי כדברי הט"ז ס"ל ג"כ להב"ח והסמ"ע שם ואשר לפי"ז יתיישבו ג"כ ד' התוס' הנ"ל דכוונתם במש"כ דלא פסיקא לי' שאפשר שהי' מלוה לו בלא"ה וג"כ בת"ח שמותר בלא עדים ודו"ק

ובראשונים ז"ל דקדקו מהא דרב עילש דבריבית דרבנן ל"ע הלוה איסור מדל"ק איסורא לא הוי עביד ע"ש בדבריהם. ולכאורה א"נ כמשנ"ת בע"ה דבאיד"ר עובר בלפ"ע מה"ת לא מוכח מידי דלכן קאמר איסורא לאינשי ל"ה ספי דהא איסור דאורייתא הוא גם בא"ר דרבנן [ומ"ש הגרעק"א לדחות ראייתם משום דהלוה ל"ע איסורא משעת שימה הנה כמ"כ כתב ג"כ בחוו"ד שם וכבר קדמם המל"מ פ"ד מה' ריבית בשם מהרלנ"ח והארכתי גם בזה במק"א]

נהדר לדידן במש"כ הגרעק"א ליישב דברי התוס' ב"מ (דף י') הנ"ל שלא תי' כהריטב"א וכבר דחינו זה מהא דספא"נ וצריך טעם להבין באמת מה שנדו התוס' מתי' הריטב"א והי' אפשר לומר בפשיטות עפימ"ש כמה מהאחרונים לדון דגם באיד"ר אמרינן דאשלד"ע ע' מל"מ פ"ה מה' מלוה ולוה הי"ד ובפ"ב מה' רוצח ובשעה"מ ונוב"י מ"ק אה"ע סי' ע"ה וא"כ הרי אף אי נימא דאי לאו איהו הי' מקדשה בעצמו מ"מ הא אסור מיהת מדרבנן וכמשנ"ת וא"כ שוב נימא בי' אשלד"ע לכן תי' דמשו"ה ל"מ ב"ח והריטב"א ע"כ דס"ל דבאיד"ר אמרינן ישלד"ע וכמו שמוכרחים לומר כן לפי"ד הריטב"א בתי' הראשון שם שתירץ דאתיא כרבא דס"ל קידש אינו לוקה דע"כ גם לרבא מדרבנן מיהת אסור וכמש"כ התוס' ביבמות (דף י' ע"א) ד"ה לר"י וע' שעה"מ פ"ז מה' מעילה ה"ב בדעת התוס' כאן בזה באורך ומסוגיא דסוטה (דף מ"ד) דלרבא גם איד"ר ליכא ובמנה"ח מ' רס"ו נסתפק בזה והעלים עין מכל הנ"ל ואכמ"ל עוד מזה

ובהיות דברי המל"מ ז"ל בזה שרירין וקיימין דמה שאפשר לעשות כן ע"י ישראל אחר לא מיפטר א"כ שפיר אפשר לתרץ קושיתם שהקשו הגאונים ז"ל הנ"ל דהאיך אפשר בכל הני מקומות שהי' א"א ליקח אצל אחר ולפי"ז מיושב דשפיר אפשר לומר דאצל עכו"ם ל"ה אפשר להשיג ורק אצל ישראל וזה הא לא מהני לפטור חבירו וכנ"ל וכן יתפרשו ד' התוס' קידושין (דף נ"ו) הנ"ל ומ"ש בנדרים (דף ס"ב) הנ"ל ג"כ י"ל דל"ה נמצא אבא אצל עכו"ם בסביבותם ולכן קאמר דעבר משום לפ"ע וע' פ"ת שם יו"ד סי' קנ"א סק"ב העיר קצת מזה: