לפלגות ראובן חלק א נב

שבתוספות טעמא אחרינא איכא בהא משום דעכו"ם א"מ על לפ"ע לכן שרי [וע' מהרש"א סנהדרין (דף ס"ג) הקשה אפסקי תוס' שם במש"כ דעכו"ם א"מ בלפ"ע וכאן הדבר מפורש כן ע"ש] ל"כ בישראל הא מכשיל להישראל באיסור הלפ"ע וכן בשטמ"ק ב"מ גבי ההוא רעיא כתב ג"כ דאף דאית לי' בהמות לדידי' מ"מ אסור להיות מסייע יע"ע ע"ש ולכאורה נראה מד' התוס' קידושין (דף נ"ו ע"א) ד"ה אבל דפליגי ע"ז וס"ל דמותר לגמרי וכ"ד הטו"א ע"ש אכן מ"מ אפשר לומר עפמש"ש המהרש"א לעיל בתוד"ה במזיד שהשיג על המהרש"ל וס"ל שם דמשום לפ"ע אין לבטל המכירה כיון דמדינא חל הקדושה על הבהמה ע"ש א"כ שפיר אפשר לומר דהיינו דמקשי התוס' דאף א"נ דס"ל לרש"י דגם משום לפ"ע מבטלין המכר מ"מ במקום שאפשר ליקח ממק"א וליכא בזה רק איסור מסייע יע"ע ומשום זה בודאי דאין לבטל המכר ועדיין אפשר לדון בזה דפשטות לשונם משמע דלגמרי מותר וכ"ד הטו"א אברא דמ"מ צריך לומר בכוונתם דאפשר ליקח אצל עכו"ם דאי מישראל הא גם השני יעבור בלפ"ע א"כ גם הוא עובר וכמ"ש במשנה למלך פ"ד מה' מלוה ה"ב ולקמן יבואר בע"ה

עכ"פ להש"ך א"ש ד' התוס' בשבת (דף ג') הנ"ל לפימ"ש בדגול מרבבה שם בטעמא דהש"ך דס"ל דכל מי שעושה במזיד מותר לסייע היכא דליכא תרי עד"נ ורק כאן בשבת הא מיירי בשוגג וכמ"ש רש"י ד"ה כל פטורי ולחנם התפלא בתפארת ישראל שם בס"פ על הש"ך דלוקמי במומר ולא ראה ד' הדג"מ הנ"ל ומה שתירץ הוא ז"ל דמומר להכעיס גרע עוד מעכו"ם דאסור לפרנסו לא הועיל בזה כלום דמ"מ אף דל"ש לגבי' חיוב קרבן דליתא במומר מ"מ שייך לומר חייב והיינו מיתה במזיד והתראה ורק לפי"ד הדג"מ אתי שפיר דכאן מיירי בשוגג ומ"מ נראה דשפיר אפשר לומר עפימש"ש בתוס' ד"ה שניהם פטורין דקושית הגמרא גבי שנים שעשאו ל"ק על מתני' והקשו שם המהרש"א והמהרי"ט [ובתוס' רעק"א הקשה זאת ג"כ מעצמו] דלמה באמת לא פריך כן על מתניתין ותי' שם בפנ"י דבלא"ה הו"א דמתני' מיירי במזיד ובמזיד פשיטא לי' דשנים שעשאו פטורין ממיעוטא דקרא ורק בתר דמשני פטורי דאתי ליח"ח קתני דמיירי בשוגג שפיר פריך ע"ש א"כ נראה דשפיר י"ל לפי המסקנא דמסיק פטורי דאתא ליח"ח קתני ל"צ כלל מעתה למ"ש בתחלה דרישא היינו פטור ומותר ושפיר אפשר לומר דפטור ואסור גם ברישא ומ"מ ל"ק משום דלא אתי ליח"ח ורק מעיקרא דלא אסיק אדעתי' האי תירוצא דבעי דוקא פטורי דקאתי ליח"ח משני דפטור ומותר וא"כ הלא כבר כתבנו דמעיקרא ס"ד דמיירי במזיד לכן באמת אמר שפיר בגמ' דפטור ומותר לגמרי ורק לבתר דמסיק דל"ק משום דל"א ליח"ח דלפי"ז מיירי בשוגג באמת אפשר דגם ברישא פטור ואסור אכן עיין שם בירושלמי דגם לפי המסקנא פטור ומותר דקאמר פטור דתנינן פטור ומותר] והי' אפשר לתרץ בזה קושית התוס' דמיירי במזיד בהס"ד ובדאפשר ליקח מעצמו דאז באמת מותר לגמרי וכדברי הדג"מ רק דהתוס' ל"ר לפרש כן ולומר דבהס"ד מיירי במזיד וקושית המהרש"א יש לומר בא"א כמ"ש ברש"א שם וכיון דמפרשי בשוגג לכן שפיר כתבו דאיכא איסור מסייע יע"ע והוכרחו לתירוצם דמיירי בחפץ עכו"ם ודו"ק: פלג יט

ולפי"ד הש"ך הנ"ל יתיישב לכאורה גם קושית הטו"א הנ"ל בע"ז (דף כ"א) דגם אם אפשר לו לשכור אצל עכו"ם מ"מ כיון דס"ל שם דכותים גירי אמת הן כמש"ש בתוס' א"כ דינם כישראל לאסור מ"מ משום מסייע יע"ע [ובתפא"י שם הקשה על הש"ך ממ"ש הרא"ש והמרדכי והתוס' בע"ז דמומר דינו כישראל אבל אין זה השגה דהא מיירי שם לענין תרי עברי דנהרא לענין לפ"ע גמור אבל לא לענין מסייע יע"ע וכמ"ש בדג"מ] אמנם שם גבי כותי הא במזיד מיירי א"כ ליכא לאיסור מסייע יע"ע לפי"ז והדרא הקושיא לדוכתא ובנח"צ יו"ד סי' ק"ס ס"א כ' לתרץ ד' הרא"ש שהוכיח מזה דמלאכת חוה"מ הוא איסור תורה משום דעל איד"ר א"מ להפרישם כיון דמזיד הוא ומפרש לד' הרא"ש מ"ש לתרץ שאסמכתא פשוטה היא והצדוקים מודים בה והיינו כיון דמודים בה אין דינו כמומר ובמחכ"ת נתחלף לו בין צדוקי לכותי דלפי"ד הא אין לחוש שמא יעשה מלאכה בחוש"מ אם מודה בזה וע"כ אף שהצדוקים מודים בזה הכותים לא מודי. וכוונת הרא"ש כפשוטו שכיון שהצדוקים מודים הוי כמו איסור דאורייתא ממש דחמור איסורו. וסתירת הרא"ש כבר יישבנו בע"ה לעיל. גם מאי דמדמה להכשיל להמומר באיד"ר שמותר כמו שאין עליו חיוב הפרשה מאיסורין בלא תרי עד"נ ל"ד כלל דאף שאינו מחויב להפרישו מאיסור דאין עליו חיוב ערבות מ"מ ודאי דאסור להכשילו בידים ודו"ק

והי' נראה להוכיח מכח קושיא זו דל"ק נ"מ בדאפשר לו לשכור אצל אחר כשיטת הגר"א ביו"ד סי' קנ"א ס"ק ח' דרק באם יש לו לדידי' ליכא לפ"ע אבל הא דאפשר לו להשיג אצל אחר אינו פוטר מאיסור לפ"ע עיין שם שהוכיח כן מהא דנדרים (דף ס"ב) בהא דר"א זבן אבא לבי נורא אף דודאי הי' אפשר לקנות אצל אחר ומ"מ קאמר דעבר משום לפ"ע וכ"מ להמקנה קידושין (דף נ"ו) שכתב בשיטת רש"י כן ע"ש ולפ"ז מיושב קושית הטו"א דאף שאפשר לו לשכור אצל אחר מכל מקום כיון דלית לי' לדידי' אסור ועובר בלפ"ע

אמנם ד' הגר"א ז"ל אינם ברורים אליבא דכו"ע שהרי מתוס' קידושין (דף נ"ו) הנ"ל משמע להיפוך [ועיין בדברינו לעיל מש"כ לתרץ זה בע"ה] וכ"מ מדברי התוס' חגיגה (דף י"ג) שכתבו דהיכא