לפלגות ראובן חלק א נא

ואשר עפי"ז נדחה נמי ראייתו השלישית מהא דאמרינן בכ"מ חזקה שליח עושה שליחותו דסמכינן ע"ז באיד"ר הא כיון שהשליח עובר בלפ"ע גם המשלח עובר שמכשילו באיסור לפ"ע וא"כ נמצא בכ"מ לגבי המשלח איכא איסור תורה וכמ"כ יש להעיר מהא דעירובין (דף נ"ח ע"ב) ופסחים (דף ד') דסומכין בדרבנן על נשים ועבדים ולפי"ז הא הוי איסור דאורייתא לגבי זה שמכשילו ולפימ"ש בע"ה גם זה ניחא רק דגם זו"ז לק"מ אף דנראה פשוט דגם על מניעת מעשה עובר בלפ"ע וכמ"ש במו"ק (ד' ה') וע"ש בח"א מהרש"א וברש"י עירובין (דף ל"ב) ד"ה מתחת עלי' דידי' רמיא וחייש משום לפ"ע רק דשם הוי כעושה מעשה ודו"ק מ"מ נראה פשוט דהיכי דנכשל חבירו על ידו אף שאינו עושה מעשה מ"מ עובר בלפ"ע אבל בכאן קושיתו בכ"ז לק"מ דהא לפי דבריו יהי' אסור לעור ללכת החוצה במקום דשכיחי אנשים שאינם מהוגנים שיכשילוהו במכשול ויעברו על הלאו דלפ"ע על ידו אתמהה? והדבר פשוט דלפ"ע ל"ש רק באם מכשיל את חבירו שנכשל על ידו אבל אם השני רוצה להכשילו בלתי ידיעתו היכי נאמר שלא יסמוך ע"ז אולי יכשילנו חבירו וא"כ גם הוא מכשיל את חבירו ונהפוך הוא כי בכה"ג חבירו נענש גם עליו גם על עצמו וזה פשוט וא"צ לפנים: פלג יז

היוצא מדברינו דזה ברור דגם על איסור דרבנן עוברים בלפ"ע אם מכשילו במזיד ומדמחמרינן גם בספק בכה"ג משמע דמה"ת אסור וכנ"ל ואף שראיתי אח"כ בשו"ת פני יהושע שם שכתב דא"צ לחלק בין ישראל לעכו"ם וגם בישראל כתב שם דאיסור לפ"ע קיל טפי משארי איסורין לכן מקילינן בספיקו וכמ"ש גבי פרה החורשת בשביעית דתלינן דלשחיטה בעי לה. הנה לענ"ד ע"כ שא"א לומר כן מכל הני מקומות שהבאנו דמשמע דגם איסור דלפ"ע אסור מספק ובהא דפרה החורשת דתלינן טעמא רבא איכא די"ל שהוברר הדבר שמקפיד להיתר וכמ"ש הר"ן פ"ק דע"ז שם וז"ל אי"ל כי תלינן ה"מ במידי דאפשר דבשעת המקח הוברר הדבר דלהיתרא בעי לה ומקפיד בכך כגון הרוצה בהמה לשחיטה שמקפיד בה של"ת מלאכה [ולשיטתי' שם שכתב לפרש להא דר"ה דלטבח זבן ודו"ק] אבל ישראל חשוד שא"ל קפידא בין ישראל לעכו"ם כה"ג לא תלינן עכ"ל

ועיין פר"ח יו"ד סי' ס"א שכתב בטעמא דא"נ מתנות לכהן ע"ה דהוא משום לפ"ע דע"ה אסור לאכול בשר. אכן לענ"ד ז"א דא"כ למה מותר ליתנם לו באם ליכא כהן חבר קרוב לנו וע"כ דליתא וכמ"ש הרש"א בח"א פסחים (דף מ"ט ע"ב) דדוקא בדבר הצריך דעת לדון בהיתר ואיסור בזה אסור לו לע"ה לאכול עיי"ש ועיין שו"ת ברית אברהם חיו"ד סי' ג' שכתב לדון דלדידן דקייל"ן מלאכת חוה"מ אסור מה"ת א"ע כלל באיד"ר על לפ"ע ומסתייע שם מד' הר"ן פא"ט דאבר הפרוש מותר לב"נ וע' ט"ז יו"ד סי' נ"ה ס"ק ז' מבואר דקילא טפי משאר איד"ר ע"ש ולענ"ד אין להסתפק כלל וכבר הוכחנו בע"ה מכ"מ דגם באיד"ר עוברים בלפ"ע ומהא דאבר הפרוש לק"מ דאדרבה להיפוך טעמא בעי על הפוסקים האוסרים זה לב"נ דאיך שייך איד"ר על ב"נ ועיין שו"ת אמונת שמואל שנתקשה בזה ובנימוקי הגרי"ב ביו"ד שם כתב לתרץ דחז"ל גזרו על או"ב המדולדלין באכילה גזירה אטו אבמה"ח גמור וכמ"כ גזרו מלהושיט לו לב"נ משום אבמה"ח. והמתירין סברי דעל הושטה לב"נ לא גזרו ע"ש. עוד הביא שם מד' התוס' ב"מ (ד' י') וג"ז לק"מ וכמו שיתבאר עוד בע"ה. ותבנא לדינא דעל איד"ר עוברים בלפ"ע וכמש"ש בפנ"י להוכיח ג"כ מהא דע"ז (די"ב) דכל עיקר איסור זה אינו אלא מדרבנן ובשו"מ מ"ת סי' ו' דחה ראייתו משום דלשי' התוס' דמיירי בתקרובת עכו"ם אפשר דתקרובת אסור מן התורה ושם (דף י"ב) מיירי משארי דברים וז"א לכאורה דבשארי דברים הא מתירים שם התוס' להדיא ואינו עתה ת"י לעיין בו וע' ג"כ שו"ת חות יאיר סי' קפ"ה ולא נפניתי להאריך עוד בדבריו: פלג יח

ועלינו מעתה עוד לבאר מש"כ שם אח"כ התוס' כאן בשבת (דף ג' ע"א) ד"ה בבא דהיכי דיכול ליטלו בעצמו אף דליכא לפ"ע מ"מ איד"ר איכא בזה ובטו"א חגיגה בא"מ (דף י"ג ע"א) השיג ע"ז והוכיח מהגמ' דע"ז (ד' ו') דמותר גם מדרבנן דהא כל איסורא דלפני אידיהן אינו אלא איסור דרבנן ואמרו שם דהיכי דאיכא בהמה לדידי' ליכא לפ"ע דמוכח מזה דגם איסור דרבנן ליכא ומותר לגמרי ונתקשה שם בד' הרא"ש שבשבת קאסר ג"כ מדרבנן ובע"ז שם מתיר לגמרי באם אפשר לי' בלא דידי' והסכים לדבריהם בע"ז דכה"ג מותר לגמרי רק שנשאר בקושיא לפי"ז מהאי סוגיא דע"ז (דף כ"א) גבי כותי דפריך ות"ל משום לפ"ע הא נ"מ טובא לענין אם אפשר לו לשכור אצל אחר ע"ש

והנה כבר האריך בזה הש"ך יו"ד סי' קנ"א ס"ק ו' על הרמ"א שם שהביא ב' דיעות בזה ובש"ך מחלק בין עכו"ם ומומר לעכו"ם לישראל כשר דרק בישראל כשר איכא משום מסייע יע"ע וכ"מ קצת ברש"י ע"ז (דף ו' ע"ב) ד"ה בתרי עד"נ שכתב עכו"ם מצד זה וישראל כו' ולא נקט נזיר דקתני ברישא ומשום דקתני לא יושיט דמדייק לה שם מזה דמיירי רק בתרי עד"נ ולגבי ישראל הא איכא מ"מ איד"ר וגם בתוס' חגיגה (דף י"ג) שם משמע כן דהא גם שם אין איסורו אלא מדרבנן וכתבו דכה"ג שאפשר לו ללמוד מאחר מותר ע"ש משום דמיירי לענין עכו"ם גם ממאי דמחלקי בין ישראל לעכו"ם בהא דלפני דלפני משמע כן דבישראל מצווין שלא יבוא לידי תקלה ע"י ל"כ בעכו"ם אכן לתי' השני