לפלגות ראובן חלק א מט

זה אלא באם עיקר המכשול נעשה רק ע"י וזולתו ל"ע על האיסור אבל בשכבר עבר או עובר ועושה א"כ בלאו דידי' ג"כ הי' עובר לכן ל"ע בלפ"ע. עוד יותר אתפלא על מש"ש ראי' ברורה ממ"ש מהר"א ששון דאיסור הריבית הוא בתחילת ההלואה אעפ"י שלא יתן הלוה הריבית ודייק לה מקרא את כספך ל"ת וגו' כלומר משעת נתינה וכתב הכנה"ג ביו"ד סי' ק"ס הג"ה אות ו' דלדעת מהרא"ש הנזכר אף הלוה עובר משעת הלואה אלאו דלפ"ע שנותן מכשול למלוה לעבור אלאו דל"ת ושכ"כ הר"ן בתשובה סי' ע"ג או פ"ט ע"ש הרי דלדעת כל הני רבוותא קעבר הנותן המכשול משעת נתינה אע"ג דל"ב לידי מכשול עכ"ל. ונפלאתי על רב מובהק כמותו יאמר דבר זה שתשובתו בצידו דהכא גבי ריבית הא כבר נעשה המכשול מאחר דקאמר בעצמו שהמלוה עובר תומ"י אף אם לא נתן הריבית א"כ הא כבר נעשה המכשול ושפיר עבר הלוה בלפ"ע. וכן תמצא סברא כזו גם בחי' רעק"א ב"מ (דף ס"ט) ע"ש. עכ"פ אי נימא כדברי הי"מ שעובר בלפ"ע תומ"י אף אם לא עבר עדיין את האיסור יתיישב כאן קושית התוס' דמעיקרא דס"ד דכותי ג"כ ציית הי' אפשר לומר דעדיין א"ע איסור כלל דאדעתא דהכי משכיר לו קסבר שכשיבוא חוה"מ יאמר לו לבלי יעשה מלאכה ויציית לו [וכמ"ש כן הגרעק"א שם בב"מ לענין רב עילש דאפשר שהיה בדעתו לטעון בשעת פרעון דהוי ריבית ולא הוי עביד איסורא ע"ש] אבל השתא דאמרת דכותי לא ציית א"כ הא עובר משום לפ"ע אף אם לא יעשה איסור אח"כ

[וראיתי בס' אחד מביא בשם גאון אחד ליישב קושית התוס' הנ"ל עפימ"ש בלח"מ פ"א מה' ממרים בשם המבי"ט דלאו דלא תסור אינו אלא בז"מ שחולק על דבריהם לגמרי אבל העובר באקראי בעלמא אאיסור דרבנן כיון שאינו אומר בזה שדבריהם אינו אמת אחלו רבנן איקרייהו ומשום הכי הקילו חז"ל בספיקא דדבריהם וכדומה וא"כ י"ל דהיינו דפריך אי הכי כיון דאמרינן דכותי לא ציית ואינו מודה כלל בתק"ח שאסרו מלאכת חוה"מ א"כ עובר בלא תסור מה"ת וא"כ תיקשי הא עובר בלפ"ע אבל ארשב"א גופי' ל"ק משום דמלאכת חוה"מ כיון דאינו אלא מדרבנן ליכא לפ"ע כלל כיון שאינו חולק על חכמים לגמרי ובאמת נימא דבאיד"ר ליכא לפ"ע עכ"ד אבל לא ניתנו להאמר כלל כאשר כבר הוכחנו מהא דשבת (ד' ק"נ) דודאי גם באיד"ר איכא לפ"ע ורק התוס' הוכיחו מכאן דעובר ג"כ מה"ת וכנ"ל]

אכן כבר כתבנו לדחות ראיותיו של הי"מ הנ"ל א גם מהא דאין לוקין אלאו דלפ"ע משמע להיפוך דחשיב לאו שאב"מ משום דכל האיסור נגמר רק אח"כ שהנכשל עובר ועושה ולא נצטרך לדחוק כמ"ש במנה"ח שם דבאמת המניח אבן לפ"ע ההולך ונכשל בה א"ע כלל בלאו זה דאל"ה קשה דהרי יש בו מעשה ולפי"ד בפשיטות מיושב דגם התם א"ע רק אח"כ אחר שיפול העור א"כ לגבי המכשיל שפיר חשיב זה לאו שאב"מ [דברי האו"ת סי' ל"ד סק"י שכתב הטעם דאין לוקין משום לאו שבכללות נסתרים מכללא דכייל לנו התוס' במכות (דף י"ח ע"א) ד"ה ולילקי דכה"ג ל"ח לאו שבכללות ועי' כ"מ פ"י מה' כלאים שכתב ג"כ טעמא דלאו שבכללות וא"ז אלא תימה וע' נוב"י מ"ק אהע"ז סי' פ"א שנתעורר בזה וקצרתי] אבל לדברי הי"מ הנ"ל שפיר הוי לאו שי"ב מעשה וי"ל עוד בזה ודו"ק שוב ראיתי בשו"ת פנ"י חו"מ ס"ס ט' שכתב ג"כ כדברינו בזה בע"ה וע"ש

נחזור לעניננו דשפיר כתבו המהר"מ והפנ"י דגבי עכו"ם דאינו אלא מדרבנן ל"ש לפ"ע גבי ספק איסור וכנ"ל רק דלכאורה תיקשי ע"ז ממאי דפריך הגמ' שם (דף י"ד ע"א) גבי מוכרן חבילה ודילמא אזיל ומזבין כו' הרי דחיישינן גם לספק בלפ"ע גבי עכו"ם. וע"כ לומר לפי"ד דהיינו דקמשני אלפני דלפני לא מקפדינן דכיון דאינו אלא ספק לכן ל"ח גבי עכו"ם. ובפשוטו יתיישב לפי"ז קושית התוס' שם (ד' י"ד וט"ו ע"ב) מהא דאסור למכור לישראל חשוד דבישראל שהוא איסור דאורייתא מחמרינן גם מספק ויתיישב ג"כ משה"ק בישוי"ע או"ח סי' רמ"ד בהאי סוגיא דע"ז (דף כ"ב) דפריך ת"ל משום לפ"ע והא נ"מ לענין אם משכיר לכותי אדון דלא עביד בעצמו רק ע"י אחר והוי לפני דלפני דשרי וכמו באהע"ז סי' ה' לענין סירוס ע"ש שבאמת לחנם נדחק דהרי לכו"ע יהי' מאיזה טעם שיהי' גבי ישראל מצווין גם אלפני דלפני וכיון דקיימא כאן הסוגיא אי כותים גירי אמת הן א"כ ודאי דאסור גם לפני דלפני וכבר הוכיח שם בעצמו דעביד ע"י כותי ולא ע"י עכו"ם ע"ש

ועיין קידושין (דף מ"א ע"א) וברש"י שם ד"ה דו וכו' ואי קשיא כו' איסורא לגבי דידה ליכא ולפימ"ש תיקשי לכאורה דהא גם היא שמקבלת הקידושין ע"י שליח מכשילתו באיד"ר א"כ גם היא עוברת בלפ"ע שמכשילתו ע"י שלוחה ואף כי אין הקידושין בטלים בשביל ד"ע דלפ"ע שעובר השליח וכמ"ש התוס' ב"מ (דף יו"ד ע"ב) וע' נוב"י מ"ק אהע"ז סי' ע"ז מ"ש לתרץ בהא דאסור לקדש עד שיראנה ומ"מ מהני ע"י שליח ותי' דמיירי בגוונא שמותר לקדש קודם שיראנה וע"ש ובאו"ח למס' קידושין מ"ש לדחות את דבריו אבל מ"מ נלענ"ד אם כי לגבי' דידי' אפשר דאיכא איסור וכמ"ש באו"ח אבל מ"מ לגבי דידה ודאי אפ"ל דאין כאן איסור כלל וכמ"ש בנוב"י שם מאחר דכל הטעם הוא שמא תתגנה עליו ואם גומר בדעתו שלא תתגנה אפי' ימצא בה דבר מגונה שרי א"כ ליכא לגבי דידה שום איסור דשפיר סומכת עליו שיעשה בהיתר ויגמור בדעתו כן משום חזקה דל"ע איסורא ודו"ק: פלג טו

ועתה נראה מ"ש הגאון הגדול זצ"ל לדחות דברי