לפלגות ראובן חלק א מח

(דף כ') דבכה"ג ג"כ פטור עיי"ש אלא שכתב שם דצריכין לשוט בים התלמוד והפוסקים אם שייך לפ"ע גם באיסור דרבנן דהא עכ"פ מידי איד"ר לא נפיק דאסור עכ"פ מדרבנן מחמת גזירה יעו"ש. והנה מאי דמספקא לי' למר בענין לפ"ע באיד"ר הנה פשיטא טובא דשייך לפ"ע גם באיד"ר וכמ"ש להדיא בתוס' ע"ז (דף כ"ב ע"א) ד"ה תיפוק. ולא עוד אלא שבס' מנה"ח בקונטרס קומץ מנחה מצוה רל"ב כתב דגם במכשיל לחבירו באיד"ר עובר בלפ"ע מה"ת וסברא הוא דלא גרע ממשיאו עצה שאינה הוגנת וכ"כ שם בק"ע מ' רל"ח ע"ש וכתב דכן מבואר בתוס' ע"ז (דף כ"ב) דהוא עובר באיד"ר ג"כ בלפ"ע מה"ת. ובאמת הלא בתוס' שם לא כתבו כלל דהוא אסור מה"ת אלא שעובר בלפ"ע אבל מאין פשיטא לי' מדבריהם דהוא אסור מה"ת וכן הקשה עליו בקונטרס יגדיל תורה חלק ח' סי' ק"א בשם הגאון הגדול ממינסק זללה"ה וכן השיג שם ג"כ על השו"ת פנ"י שהביא בשמו מש"כ בסי' ט' ג"כ כנ"ל דעובר בלפ"ע מה"ת על איד"ר והרבה להשיב עליהם

ולענ"ד בע"ה להצדיק דבריהם ונקדים חחילה לבאר איך שבאמת יש להוכיח מד' התוס' ע"ז הנ"ל דאסור מה"ת להכשיל לחבירו באיד"ר. דהנה עיין בשו"ת פנ"י סי' ג' ח"ר חיו"ד שכתב דספק לפ"ע שרי עיי"ש וכ"כ ג"כ במהר"ם לובלין סנהדרין (דף ס"ג ע"ב) תוד"ה אסור עיי"ש. ויש להקשות לכאורה על דבריהם מכ"מ בש"ס. א' ממ"ש במו"ק (ד' י"ז) גבי מכה את בנו גדול דמספק שמא יבעט אמרו דעובר משום לפ"ע. ב' מקידושין (ד' ל"ב ע"א) שאמרו ודילמא רתח וקעבר משים לפ"ע משמע ג"כ דעובר על ספק. ג' מצינו בב"מ (דף ע"ה ע"ב) המלוה בלא עדים עובר משום לפ"ע שמא יכפור בו הרי דגם מספק עובר בלפ"ע. אמנם בפשוטו הי' נראה לתרץ דבריהם עפימש"ש עוד בפנ"י לבאר דברי' דבעכו"ם כל איסור זה שאסור להישראל להכשילם אינו אלא איד"ר ומשום דאמריני עמד והתירן להן כמ"ש בכ"מ מיהו אל יעברו על ידך שהרי עתידין הן ליתן את הדין כמ"ש רש"י ע"ז (דף ו' ע"א [עיין ח"ס סי' קפ"ה ח' חו"מ שכתב לדחות ד' הפנ"י דל"מ רק שאינן מקבלין שכר ע"ז אבל הכונה בודאי שנשאר אצלם כ"ש. ואנכי הרואה בע"ה שכבר נשאל בזה הגאון פנ"י בעצמו בח"ב אהע"ז סי' מ"ג מאותו השואל עצמו וז"ל שם ומ"ש מכ"ת דמעונש לא פטרן אמת הדבר ומ"מ לא הוי לפ"ע ממש כיון שעתה הן אינן מצווין ואם עושין א"מ שכר אלא כשאיני מצווה א"כ אין מכשול ממש דעיקר לפ"ע קאי על מי שמצווה שלא להכשילו ולא על שאינו מצווה דהעונש הוא על שהי' מצווה תחלה וגרם בחטאו שנעשה שאינו מצווה ומ"מ אסור מדרבנן עכ"ל. וכיו"ב עיין שו"ת מהרמ"ע מפאנו סי' קכ"ג שכתב דאבמה"ח נ"ה איסור מוסיף משום ב"נ דהא ראה ויתר גוים ע"ש הרי שגם הוא ס"ל כן ודו"ק] וא"כ לענין להכשיל לעכו"ם שפיר כתבו הפנ"י והמהר"מ הנ"ל דמספק אין איסור ככל ספק דרבנן ורק בכל הני מקומות דמיירי מישראל אסור גם מספק וככל ספק דאורייתא דאסור. וזה נכון בע"ה

והנה שם בסוגיא דע"ז דלא ישכיר שדהו לכותי מפני שנקראת ע"ש וכותי זה עושה מלאכה בחוש"מ הא אינו אלא ספק דשמא לא יצטרך לו מלאכה כלל רק מ"מ אסור כיון דס"ל דכותים גירי אמת הן וכמש"כ בתוס' שם ושפיר הוכיחו אח"כ שגם באיד"ר עובר בלפ"ע היינו דמזה מוכח דאסור מה"ת שהרי גם מספיקא עובר. דבאמת לענין זה גופא שגם באיד"ר עובר בלפ"ע א"צ ראי' כלום שהרי גמ' מפורשת היא בשבת (דף ק"נ ע"א) לא יאמר אדם לחבירו לשכור לו פועלים ופריך בגמ' מ"ש הוא ומ"ש חבירו ופירש"י במתניתין שם דהשולחו עבר משום לפ"ע [וזה מוכרח לפימ"ש האחרונים דבאיסורי שבת ל"ש כלל ענין שליחות שהרי בזה הקפידה התורה שיהא גופו שובת מכל מלאכה וכשעושה ע"י שליח הרי גופו שובת עיין שו"ת ח"ס או"ח סי' פ"ד ובישועת יעקב אהע"ז סי' ה' ס"ק ה' ובבית מאיר שם והדברים עתיקים. וא"כ אף אי נימא דבאיד"ר ישלד"ע ע' מל"מ פ"ב מה' רוצח מ"מ כאן גבי איסורי שבת ודאי דל"ש ענין שליחות וכנ"ל] ומצאתי להגאון בעל ישוי"ע או"ח סי' רס"ג ס"ק ו' שהקשה כן ונשאר בקושיא ולפי"ד מיושב היטב דזה פשיטא להו דגם על איד"ר עובר בלפ"ע רק שמכאן הוכיחו דגם על ספק עובר ומשום שאסור מה"ת ויתיישב בזה ג"כ משה"ק בנ"צ יו"ד סי' ק"ס שדברי הרא"ש סותרים א"ע שכתב בב"מ פ' א"נ דבאבק ריבית עובר בלפ"ע ובריש מו"ק כתב להוכיח מהא דע"ז מהא דעובר בלפ"ע על מלאכת חוה"מ הרי שמלאכת חוה"מ אסור מה"ת, ולפי"ז מיושב דשפיר מוכח מהאי סוגיא דע"ז דיש כאן איסור תורה שהרי גם מספק אמרו דעובר ודו"ק: פלג טו

ודנראה עוד ליישב בזה גם קושית התוס' שם בע"ז (דף כ"ב) ד"ה אי הכי שהקשו דאמילתא דרשב"א גופי' הי' יכול להקשות כן דתיפוק לי' משום לפ"ע דהנה לפי"ד למדנו דהיינו דפריך ת"ל משום לפ"ע דהוא איסור תורה ועדיף מטעמא ד חזי כשנוחי רק דמעיקרא דס"ד דאפשר גם כותי ציית א"א להקשות ת"ל משום לפ"ע וכמי שנבאר בע"ה דהנה ביד מלאכי אות שס"ז הביא מה שנסתפקו בהא דלפ"ע אם עובר המכשיל תומ"י קודם שעבר חבירו האיסור או א"ע רק אח"כ כשעבר הנזיר ושתה היין הב"נ אכל את האבמה"ח ובלא"ה א"ע כלל והביא מהא דמו"ק (דף י"ז) דעובר תומ"י אף אם לא יעבור את האיסור ובאמת לא מוכח מידי מזה דאפשר שפיר לומר שחטאו הוא מה שגורם לעבור אח"כ עוד הביא ד' ס' זקן אהרן שאינו ת"י לעיין בו רק מהעתק דבריו לפענ"ד ל"מ מידי דכוונתו רק דליתא ללאו