לפלגות ראובן חלק א מז

דברים בענינא דלפ"ע אשר הרבה הארכתי בזה ג"כ בחוברת תורה מציון ש"ו ח"ו א"ב ונעתיק גם כאן מעט מהרבה בהנוגע לענינו ולפי דרכנו נלמוד ג"כ אם יתקיימו ד' האומרים דאין דין ערבות בנשים והנה בתוס' שם בשבת הקשו האיך קאמר בגמ' דבבא דרישא פטור ומותר והא קעבר משום לפני עור לא תתן מכשול ואפילו מיירי שהי' יכול ליטלו אפילו לא היה בידו דלא עבר משום לפ"ע וכו' מ"מ איד"ר מיהו איכא שחייב להפרישו מאיסור ואפילו אי מיירי בנכרי וכו' מיהו איד"ר מיהו איכא כדתניא לקמן (ד' י"ט) וי"ל דמיירי בנכרי והחפץ של נכרי וכו' עכ"ל. ונברר בע"ה את דבריהם כסדר ואז נבוא אל המטרה

וראשון תחלה נאמר מה שלכאורה יש להקשות במשנתינו אמאי חייב העני או הבעה"ב שנטל מיד חבירו לפימ"ש התוס' בעירובין (דף כ' ע"א) ד"ה לא יעמוד דאם גופו במק"א וידו במק"א ברשות אחרת הוי כמקום פטור וכמו שמותר לעמוד ברה"ר ולשתות ברה"י אי לאו משום גזירה. ובחי' אה"ע או"ח סי' שמ"ט כתב בשם התוס' והרא"ש דאם אדם עומד ברה"י ופושט ידו לרה"ר ולקח משם חפץ ושהה בידו פטור אף שהחזיר ידו יעו"ש. ועיין ג"כ חי' אה"ע על מס' שבת (דף ח' ע"ב) מ"ש עפי"ז ליישב משה"ק התוס' ד"ה לימא דבהא דהמוציא וכו' אינו ענין זה לזה וכתב שה דלשי' רש"י הנ"ל שכ' התוס' עירובין (דף כ') אם עומד ברה"י ופשט ידו לרה"ר ונטל משם חפץ הוי ידו כמקום פטור ואם נח בידו וחזר והכניסו פטור ולפי"ז א"ש דע"כ מסייע לרבא דהא שם מיירי דעמד ברה"י ופשט ידו לרה"ר ונטל החפץ ממקומו ברה"ר והעביר ד"א דחייב והרי העביר דרך מקום פטור כיון דעומד ברה"י וידו ברה"ר עכ"ד יעו"ש וא"כ לכאורה יש להקשות על עיקר דין דמשנתינו למה יתחייב העני שפשט ידו לפנים לרשות אחרת ונטל משם חפץ והוציא הא ידו שהיה ברשות אחרת הוי כמקום פטור אמנם משמע מדברי האה"ע לחנק בין שהה ללא שהה ורק בנח החפץ בידו ישהה שם חשיב כרשות אחר ומשנתינו איירי כלא שהה [אמנם לפי"ז עדיין תיקשי משה"ק התוס' שבת (דף ח' ע"ב) דבהא דעירובין (דף צ"ח) אין לדייק מעתה דמעביר דרך מקום פטור חייב דילמא איירי בלא שהה וי"ל בזה ודו"ק]

וראיתי בס' עץ הדעת טוב חי' על מס' שבת שכתב ליישב עפי"ז קושית התוס' הנ"ל דאפשר דליכא לפ"ע כלל בבבא דרישא משום שאפשר שחבירו ישהה שם דלא יעבור על דאורייתא. או כתב שם עוד שאפשר שחבירו עשה או יעשה בהיתר דהיינו שיניח מידו זו לידו אחרת וכמ"ש התוס' שם בעירובין **(חבירו מאיסור וכמו כן גם בעבדים אי איתנייהו בערבות ואף למה שכתבנו דרק על גופו מוטל החיוב ערבות אבל לא על ממונו מ"מ האיך קאמר וחלק האנשים אשר הלכו אתי הם יקחו חלקם דמשמע דגזילה בעין הוי וכמ"ש במהרש"א בח"א שם ובוודאי דמוטל על כל אדם מישראל לראות ולהשתדל שהגזלן ישיב את הגזילה לבעליו ולא גרע מעשה דסוכה ולולב דכופין אותו ולאו דוקא ב"ד מחויבים לכפות אותו לקיים מצוה אלא כל אדם מישראל חייב בדבר הזה [ע' קצוה"ח ונתה"מ סי' ג' ס"ק א' ובמשובב נתיבות שם וקצרתי] ואאע"ה שקיים כה"ת כולה איך קאמר הם יקחו חלקם אי נימא דמחויב בערבות גם על העבדים דבשלמא אי נימא דרק אליעזר לחוד הוא דהוי לי' שפיר י"ל דשאר האנשים שהיו אתו היו עכו"ם גמורים ומה לו ולהם להצילם מן הגזל לכן הקדימה תחלה הא דהוי לי' לאבוהא שי"ח עבדים ועבדים הא שוין הם לנשים אשר מזה רצתה להוכיח דאין בהו חיובא דערבות וממילא דל"ש ג"כ בהו האי סברא דניחא לי' וכו' כשחבירו מקיים מצוה וא"כ הוה סוכה גזולה

וביותר יומתק לפימ"ש המפרשים דבאמת הערבות לכאורה ל"ח בזה משום דל"ה שעת מ"מ רק משום דכ"א ערב בעד חבירו גמר ומשעבד נפשי' אשר ע"כ כתב בס' זכר יהוסף ברכות (דף כ' ע"ב) בהג"ה שם בטעמא דמילתא שכתב הצל"ח דאפשר דאנשים איתנייהו בערבות על הנשים וכתב דליתא לפי"ז דכיון דנשים אינן עריבות על האנשים גם האנשים אינם ערבים עליהן עיי"ש ומכיון שהוכיחה מזה דאין עלינו שום חיוב ערבות על עבדים השוין לנשים ע"כ פשיטא דבדידהו ל"ש ערבות כלל וצוחה דסוכה גזולה היא וע"ז השיב ר"נ פעיתא היא דא ע' ח"ס בחידושיו שם פ' לולב הגזול מ"ש לפרש זה עפי"ד השטמ"ק ב"מ בסוגיא דת"כ דאם צווחן הוא שפיר הוי ראי' מהא דשתק תחלה דודאי ניחא לי' ואודי לי' ל"כ אם גבר שתקן הוא ומשו"ה קאמר דפעיתא היא דא וא"כ למה זה שתקה תחלה וע"כ דהיתה ניחא לה תחלה ורצתה דליתעביד מצוה בממונה

וביותר י"ל לפי"ד אשר היינו דקאמר ר"נ לבלי ישמעו לה משום דבאמת גם בנשים שייך דין ערבות וכמשנ"ת מן יתר הראשונים ז"ל החולקים על הרא"ש וגם בדידהו אמרינן דניחא להו וכו' [וע' בס' אהבת ציון להנוב"י ז"ל ד' ז' מ"ש להסוברים דאין דין ערבות בנשים אינן נענשין ג"כ בעון אחרים עיי"ש וזה פלא דהלא מבואר בע"ז (דף י"ח ע"א) גבי אשתו של רחב"ת דגם גבי נשים נענשין אם יש בידן למחות ולא מיחו הרי מוכח לכאורה גם מזה דאית בהו דין ערבות אכן יש ליישב גם לדעת הרא"ש דבזה ל"ב דין ערבות כלל וקצרתי] והיינו דקאמר אין לה אלא דמי עצים בלבד שלא יהי' לה הפסד ואז בודאי דניחא לה דליתעביד מצוה וכמשנ"ת. וי"ל עוד בזה אי נימא דבנשים ל"ש הא דניחא לי' וליישב קושית הש"א בהא דאוונכרי דיש לחוש לגזל נשים אלא שקצרתי בזה מפני שאינו אלא לחידודא בעלמא:)**