לפלגות ראובן חלק א מו

וכיון דפטור הוא באם אין לו למה יתחייב חבירו ליתן לו משלו כדי שיקיים מצוה ומ"ש חז"ל בגיטין (דף מ"א) שמחויב לשחרר ח"ע וחב"ח כדי שיקיים מצות פו"ר הוא רק מפני תיקון העולם אבל לא מן הדין וכן בר"פ ער"פ שתקנו ליתן לעני על ד' כוסות משמע ג"כ דאין שום חיוב מן הדין להספיק להעני שיקיים מצוה באם אין לו משלו ועמ"ש בפרמ"ג או"ח סי' ל"ז סק"ד בקטן שנתגדל שכ' וא"י אם הוא י"ג שנה איזה חיוב יש על אביו ואיש בפ"ע הוא ואם הוא עני כל ישראל מצווין להחיותו ע"ש ומשמע דס"ל שיש חיוב על אדם מישראל לקנות לו תפילין באם אין לו משלו וז"א לכאורה וכנ"ל ואולי משום מצות צדקה אפשר לחייבי' מדין ק"ו חיי עולם מחיי שעה וכמ"ש כה"ג בברכות (דף כ"א) ואינו מוכרח ועיין מג"א או"ח סי' תרע"א סק"א מ"ש אם יש לא' שמן בצמצום ולחבירו אין לו כלל מוטב שידליק בכל לילה אחת ויתן גם לחבירו ע"ש וי"ל בכוונתו שימכור לחבירו בדמים וקצרתי וע"ע תוס' ב"ב (ד' י"ג ע"א) ד"ה שנאמר משום דפטור הוא מאותה מצוה כיון שהוא אנוס וכדי שיתחייב בה לא כייפינן לרבו לעשותו ב"ח ע"ש ודו"ק. ולפי"ז ודאי דיש סברא לומר דבמקום הפסד ל"א ניחא לי' וכו' שלא מדעתי' מה שחבירו יקיים מצוה מאחר דגם מדעתי' אינו ברור עדיין אם מחויב בדבר הוא ואף אם מקיים בזה מצוה מ"מ אינו מחויב הוא בדבר יותר מחבירו ומכל אדם ולמה נגרום לו הפסד. ל"כ שלא במקום פסידא שפיר ניחא לי' ומחויב הוא בדבר מטעם הערבות ורק במקום שהוא בעצמו מקיים עי"ז מצוה שפיר כייפינן לו ג"כ בממונו וכמ"ש בעשה סוכה ואינו עושה דמכין אותו וכו' כתובות (דף פ"ו ע"א) וצריך להוציא ע"ז עד שליש ממוני' ע' או"ח סי' תרנ"ו ובאחרונים שם לכן במזוזה שפיר אמרינן דניחא לי' ואין חבירו מחזיר לו הוצאותיו וכמשנ"ת בע"ה: **(הג"ה כדאי להזכיר כאן שיחה נאה מה שי"ל עפי"ז בדרך חידוד האי עובדא דסוכה (דף ל"א) במ"ש ההיא סבתא דאתאי לקמי' דר"נ א"ל ר"ג וכולי רבנן בסוכה גזולה הוו יתבי צווחה ולא אשגח בה ר"נ א"ל איתתא דהו"ל לאבוהא שי"ח עבדי כו' א"ל ר"נ פעיתא היא דא ואין לה אלא דמי עצים בלבד שכבר האריכו המפרשים בביאור המאמר התמוה הזה. ולדברינו הנ"ל י"ל עפי"מ שנתבאר לעיל פלג ג' דפליגי הראשונים ז"ל בהאי דינא דערבות אי שייך גם גבי נשים ולדעת הרא"ש אין בנשים דין ערבות כלל ולאינך הראשונים ז"ל יש בהו דין ערבות הנה כי כן י"ל במש"ש ר"ג וכולי רבנן בסוכה גזולה הוו יתבי הלא מבואר טענתה עפ"י מש"ש סוכה (דף כ"ז) דר"א דריש קרא דכל האזרח לקטן וגר וס"ל דא"י בסוכה שאולה ולרבנן הוא להתיר שאולה וכמ"ש מלמד שכל ישראל ראויין לישב בסוכה אחת [ופירש"י שם ד"ה כל דא"א שיהי' לכולם דלא מטי ש"פ לכאו"א אלא ע"י שאלה עכ"ל ומה שהקשה בזה במנה"ח מ' שכ"ה דא"כ איך אנו יוצאין במצות ערבה כיון דלא שוה פרוטה וכן במצות כזית מצה במקום הזול עיין מה שנדפס בשמי בס' תורה מציון ש"ו חו"ד סי' ו' אות י' דכונת רש"י הוא לענין תפיסת הקנין דאין קנין נתפס בפחות מש"פ עיין תוס' גיטין (דף מ"ג ע"א) ד"ה מי ובעמ"י סי' ו' ולכן ל"ה לכם דא"א לכל ישראל שיקנו את הפחות מש"פ המגיע לחלק כאו"א וא"י רק ע"י שאלה אבל בדבר שכבר הוא שלו וקנה הרבה ממין זה בקנין גמור ודאי דיוצא י"ח גם אם הכזית שאוכל א"ב ש"פ ול"ב שיהי' ש"פ רק לתחילת הקנין. ויישבתי בזה ג"כ משה"ק הג' רמ"ז אורינשטיין בקו"א לישוי"ע או"ח ה"פ אחר סי' תצ"ד במאי דפריך ר"פ לוה"ג ולקנינהו בשה"ש נוקמי באסא שאינו ש"פ דל"ק בשינוי כיון דאינו בוהשיב את הגזילה ומ"מ א"י בו דשלו לא הוי עיי"ש שנשאר בקושיא ועפ"י הנ"ל לק"מ דא"א לאוקמי בפחות מש"פ דא"כ ל"ש בי' קנין כלל וא"י גם אם העכו"ם יקצצנה דל"ש בי' קנין ול"ה לכם ושם הארכתי עוד בזה בע"ה] וז"ש כאן כיון דכולי רבנן יושבין ע"כ דגם שאולה כשרה וקשה הא בעינן קרא לקטן וגר שעושין סוכה בחוש"מ אע"כ דעושין סוכה בחוש"מ וא"כ הא לא הוי שינוי גמור כמ"ש רש"י סוכה (דף ל"א) שם דהמצוה קובעתו על שבעת הימים ובשלטי גבורים שם כתב דהוא דוקא אם אינן יוצאין מסוכה לסוכה אבל אם עושין סוכה בחוש"מ אז אין המצוה קובעתה ול"ה שינוי וא"כ הוי גזולה. ורק דמ"מ הא י"ל דמ"מ שפיר יוצאין משום דניחא לי' לאינש דליעביד מצוה בממוני' ואף אם מתקלקל קצת שרי ע' מג"א סי' תקפ"ו ס"ק ד' וא"כ מה"ט אינה גזולה כלל דבוודאי גם בסוכה לכאורה שייך סברא זו דניחא לי' ושרי ליטול לכתחילה בלי דעת חבירו דהא גם שאולה כשירה וע"ז רמזה במ"ש דהו"ל לאבוהא שי"ח עבדי דאפשר להוכיח מזה דלגבי נשים ועבדים ל"ש דין ערבות כלל וממילא דל"ש נמי האי סברא דניחא לי' וכו' עפימ"ש הרשב"א ברכות (דף כ') דלפירש"י דנשים פטורות מברהמ"ז משום שלא נטלו חלק בארץ א"כ גם עבדים כן שגם הם לא נטלו חלק בא"י וא"כ דומים ממש לנשים גם בהא דערבות ועיין מל"מ פ"י מה' מלכים מש"ש אם הא דעבדים דומין לנשים כלל מונח הוא בכ"מ או רק לענין מ"ע שהז"ג עיי"ש ובנדרים (דף ל"ב ע"א) פליגי אי הוי לי' לאברהם אבינו ע"ה שי"ח עבדים או רק אליעזר לחודי' דחושבנא הכין הוא עיי"ש ובחולין (דף פ"ט ע"א) אמרו קשה גזל הנאכל שאפילו צדיקים גמורים א"י להחזירו ויליף לה ממ"ש אברהם אם אקח מחוט וגו' בלתי אשר אכלו הנערים וגו' עיי"ש ואי נימא דאלה הנערים היו ג"כ מעבדיו א"כ לכאורה הא מוטל על כאו"א להציל את)** פלג יד

ומעתה נבוא לבאר דברי התוס' ריש שבת (דף ג' ע"א) ד"ה בבא ונרחיב בע"ה מעט