לפלגות ראובן חלק א מג

הוי אמרינן גם כאן האי סברא דניחא לי' ולכאורה ראי' ברורה מכאן להרמב"ן דבמקום פסידא ל"א ס' זו רק נראה דמ"ש לעיל לחלק בין אם הוא בעצמו עושה מצוה דאז ניחא לי' גם במקום פסידא ובין כשהאחר עושה מצוה דל"א ניחא לי' במקום פסידא נראה דתלוי בזה דהנה לפי פי' הרמב"ן והרא"ש שם בבכורות הלא הבעה"ב בעצמו מקיים המצוה דנתינה ומ"מ אמרינן דמשום פסידא לא ניחא לי' הרי דאף אם הוא מקיים המצוה אמרינן ג"כ דלא ניחא ליה במקום הפסד ל"כ לפי פי' הרמב"ם הנ"ל דהוא לגדל בכורו של הכהן הלא בזה רק הכהן מקיים המצוה ע"י ממוני' דבעה"ב ורק משום פסידא אמרינן דלא ניחא לי' ובלא"ה שפיר אמרו דניחא לי' כו' מוכח מכאן דבמקום פסידא רק אם חבירו מקיים המצוה ל"א ניחא לי' אבל אם הוא בעצמו מקיים המצוה אפשר שפיר לומר דאף במקום פסידא ניחא לי' אשר לזאת יראה לי בע"ה דאפשר לומר דהרמב"ן כאן בפסחים בסוגיא דבדיקת חמץ אשר כתב הב"י משמו דס"ל כאחרים שהזכיר הר"ן דס"ל דצריך להחזיר לו הוצאותיו אפשר לומר דלשיטתו אזיל בזה לפי מה שמפרש שם בבכורות בסוגיא דרועה דהוא משום מצות נתינה לכהן ומ"מ קיי"ל שם דמשום פסידא אמרינן דלא ניחא לי' א"כ מוכח ג"כ דאף אם הוא בעצמו מקיים המצוה מ"מ לא ניחא לי' במקום פסידא ולכן ס"ל ג"כ דחמץ אם כי המשכיר מקיים המצוה בבדיקתו מ"מ אמרינן דלא ניחא לי' במקום פסידא ולשיטתו אזיל בזה והר"ן אפשר דמפרש שם כמ"ש הרמב"ם וא"כ ל"ד חמץ לשם דשם רק הכהן מקיים המצוה וכאן איהו בעצמו מקיים המצוה דמחויב הוא לבדוק וכמש"כ הר"ן שם וז"ל ושוכר לא סגי לי' בלא בדיקה וכמ"ש לקמן חמצו של עכו"ם עושה לו מחיצה עשרה ע"כ וא"כ אפשר דניחא לי' גם במקום הפסד ודו"ק רק דנראה עוד דאפשר לחלק קצת בין הנושאים דאף אי נימא דבכ"מ אמרינן דניחא לי' גם במקום הפסד היינו הפסד של המצוה גופי' וכמו גבי בדיקת חמץ דנותן ממון בעד זה גופי' ל"כ התם ברועה דהפסד דידי' הוא רק משום התערובות והספק אשר יתהווה עתה זו"ז אין לו הפסד כלל לכן שפיר אמרינן דלא נ"ל ודו"ק. היוצא מדברינו דאפשר באמת דהיכא דהוא בעצמו מקיים המצוה שפיר אפשר לומר דאף במקום הפסד ניחא לי' וכו' וגם לדעת הרמב"ן הנ"ל בהא דבכורות אפשר להסתפק ומשום דהתם שאני דההפסד הוא ממק"א וכמ"ש. עכ"פ לפי פסק ההלכה ביו"ד סי' שי"ז כהרמב"ם בוודאי דאפשר לומר כן אשר בזה לכאורה יתיישב ג"כ קושית הד"מ שם באו"ח סי' תל"ז מ"ש על הב"י בהביאו פלוגתת הראשונים גבי בדיקת חמץ הנ"ל אי מחויב הוא להחזיר לו הוצאותיו כתב בדרכי משה שם דבסי' י"ד גבי ציצית משמע דבמקום פסידא ל"א דניחא לי' ולפי"ז ניחא דהתם בציצית הא האחר מקיים המצוה ע"י ממונו ובזה הוא דאמרינן דל"נ לי' במקום פסידא אבל כאן בחמץ הא הוא מקיים המצוה בבדיקתו ואף בי"ד דכבר נתחייב המשכיר לבדוק מ"מ הא גם השוכר מקיים המצוה בבדיקתו ומחויב בדבר וכמ"ש לעיל בשם הר"ן ודמי קצת למ"ש בב"ק (דף צ"ח) דבא אחר ושרפו במועד פטור מפני שהכל מצווין עליו לבערו. ואף דמהנה ג"כ למשכיר דבלאו בדיקתו אולי יעבור בב"י בדאיכא חמץ מ"מ מאחר דגם הוא בעצמו ג"כ מחויב בדבר ומקיים מצוה שפיר אמרינן דניחא לי' בזה ולמה יגרע ניחותא דמצוה דידי' משום שגם המשכיר נהנה ע"י כמובן ומ"מ לענין החזרת דמים הביא הרמ"א דעת האחרים הנ"ל דחייב המשכיר משום דכיון דרמי חיובא עליו ומהנה אותו בבדיקתו שלא יעבור בב"י אם דלאו מק"ט הוא משום דניחא לי' במצוה שעושה מ"מ אפשר דמחויב להחזיר לו מעותיו מה שההנהו אבל אינו דומה למזוזה כלל וכלל דבמזוזה הרי רק השוכר מקיים המצוה לא המשכיר ולמה יתחייב לשלם לו בעד מצוה דידי' וזה פשוט בע"ה ולחנם נדחקו בזה האחרונים שם במג"א ובח"י ועוד: פלג יב

היוצא לנו מזה דהא דקייל"ן דניחא לי' לאינש דליתעביד מצוה בממוני' הוא רק במקום דליכא פסידא וכמ"ש להלכה בכ"מ ומהם בשו"ע או"ת סי' י"ד סעיף ד' ברמ"א שם וכמ"ש באורך בע"ה דמה דפליגי הפוסקים בחמץ במקום הפסד אינו ענין לכאן ומשום דשם הוא בעצמו ג"כ מקיים מצוה ובמקום דרק הוא עצמו מקיים המצוה אין כאן ספק כלל דוודאי אף במקום פסידא אמרינן דניחא לי' לאינש כו' גם מה שהקשו ע"ז האחרונים בשם השער אפרים סי' ב' בהא דאר"ה בסוכה (ד' ל"א) באונכרי דבעי יאוש וש"ר נימא דניחא לי' לאינש אם גזל מישראל הוא עיין ארה"ח שם וכ"ה ג"כ בקונטרס בן המחבר בישוי"ע או"ח סי' י"ד מ"ש לתרץ ולחלק בין ציצית דמותר ליקח ומברך עלי' אם דשאול פטור ובאתרוג אסור משום דשם ל"א דניחא לי' משום דנ"מ לענין אונסין דיכול להחזיר אתרוג שאינו מהודר והרבה יש לפלפל בדברי' בזה רק אכ"מ ולענ"ד דבאונכרי אכתי תיקשי ומשום דהתם הא לא נ"מ מידי להבעלים דהרי בין כך ובין כך לא ישיג את האתרוג מיד העכו"ם וכ"כ בח"ס בחי' לפ' לולב הגזול בשם הש"א שהקשה כן ובוודאי דניחא לי' ועיי"ש בקונטרס בישוי"ע מ"ש דבר נחמד לתרץ קושית הש"א ומשום דחיישינן לשמא נתייאש ואינו שלו ולהכי פירש"י גזלנו ארעתא מישראל אם כי ר"ה לשיטתו ס"ל דגם גזל עכו"ם אסור מה"ת ומשום דכיון דסתם גזילה ל"ה יאוש בעלים שמא לא נתייאש וש"ר בלא יאוש הא ל"ק רק אם לא נתייאש שפיר יוצא מטעם דניחא לי' וכו' ובישראל אם נתייאש שוב ל"ש ניחא לי' דלאו ממוני' הוא ובעי יאוש ושינוי רשות אבל בעכו"ם אם לא נתייאש א"כ אינו יוצא דל"ש גבי' הא דניחא לי' וכו' ומשו"ה פירש"י מישראל דוקא עיי"ש ודפח"ח: