לפלגות ראובן חלק א מב

שחבירו יעשה המצוה הזאת כיון שאינה עליו חובה ואף כי ראיתי במח"א הי' זכי' ומתנה סס"י ז' שכתב לחלק בין מצות פדה"ב ומצות תרו"מ דבתורם שלא מדעת חבירו לא מפקיע לבעלים מן המצוה דגם זה התורם שליחותי' דבעה"ב קעביד וחשיב כאלו בעלים עצמם קיימו המצוה לכן שפיר אמרינן דניחא לי' ל"כ בפודה את בן חבירו בממון דידי' כיון דל"ב שליחות נהי דפדוי מ"מ ה"ז פקע מאבי הבן את המצוה עיי"ש [ובמק"א כתבתי ליישב עפ"י דבריו קו' הגרעק"א בדו"ח יבמות (דף צ"ג) במש"ש דר' ינאי הו"ל אריסא דמייתי לי' כנתא דפירי כו' ולא אתא שקל עשר מפירי דביתי' עלייהו כו' ש"מ אדם מקנה או מקדיש דבר שלא בא לעולם והקשה למ"ש בנדרים דאדם תורם משלו על של חבירו א"כ מאי דייק מזה דס"ל אדם מקנה דבר שלא בא לעולם הא שפיר תרם עש"ת ומ"ש בעמו"א סי' ע"ה לתרץ דשאני הכא דגבי האריס כיון שלקטן ליתנם לר"י פטורים מה"ת מדין לקוח כמ"ש ברמב"ם פ"ב ממעשר ופירות ר"י חייבים מה"ת א"כ הו"ל מן החיוב על הפטור ע"ש ובמחכתה"ר ז"א דהא שם בתרומת פירות איירי דאינו אלא מדרבנן וכמש"ש בתוס' ע"ב ד"ה אלא דמה"ט תרם ר"י שלא מן המוקף והו"ל למימר דהוי תרתי דרבנן על חדא דרבנן ומ"מ הו"ל לר"י להפריש מן המחויב כיו"ב כמ"ש במנחות (דף ל"א) יעו"ש וקצרתי. ולפי"ד המח"א יש ליישב בפשיטות קושית הגרעק"א דודאי א"נ דר"י הפריש מדין תורם משלו עש"ח א"כ הא הוי המצוה של האריס ואיך נימא דיפקיע ר"י מצוה דידי' ויהיב לאחרינא ע"כ דס"ל אדם מקדיש דשלב"ל] אבל האמת יורה דרכו דאי נימא דמדינא תורם אדם משלו על של חבירו ודאי דהמצוה הוא של התורם ומ"ש המח"א לחלק תרומה מפדה"ב משום דבתרומה בעי שליחות אינו אלא תימא וכבר הסביר שם הרשב"א בחידושיו דאי הוי בעי שליחות בתרומה גם בתורם משלו מצד גזה"כ לא הוי מיבעי' לן אי מצי תרים מצד זכות רק כתב שם דל"ב שליחות בתרומה אלא בתורם משל בעה"ב אבל בתורם משלו ל"ב שליחות כלל מובאים דבריו גם בקצוה"ח סי' רמ"ג ס"ק ח' ע"ש וא"כ דמי ממש לפדה"ב לפי"ז דמפקיע אותו ממצותו וע' רי"ט אלגזי פ"ק דבכורות מ"ש דמ"מ אין ללמוד מהתוספתא הזאת שהביא הר"ן לפשוט האיבעיא דתורם משלו עש"ח עיי"ש ולפלא שבכל חזיונו שם האריך לבאר טעמא דתורם משלו עש"ח דהוי זכות גמור ודמי לשליחות ממש יעו"ש ולא הביא ד' הרשב"א הנ"ל דאדרבא אם הי' בעינן גם בתורם משלו שליחות ל"ה מהני דין זכי' כלל אלא דבתורם משלו ל"ב שליחות כלל וכנ"ל ויש להאריך לפי"ז בד' הר"ן פ"ק דפסחים הנ"ל וקצרתי במה שאינו נוגע לעניננו ועיין מה שכתבתי בזה שלהי פסחים בע"ה: פלג יא

ולכאורה הי' נראה לומר בעיקר משה"ק מהא דבבא מציעא (דף כ"ט) ופסחים (דף ד') הנ"ל דלק"מ דחילוק גדול יש ביניהם והוא דהתם בב"מ גבי ספרים האחר הוא מקיים המצוה מה שלומד בה רק דבממונו וחפץ שלו גורם הוא שחבירו יעשה מצוה בזה אפשר דל"א ניחא לי' דליתעביד כו' ל"כ שם בפסחים דהוא הבודק החמץ ומקיים מצות בדיקה שפיר אמרינן דניחא לי' אף בממונו וכמובן משום מצוה שמקיים וכ"כ בכל הני מקומות הנזכרים עוד בש"ס האי דניחא לי' ליתעביד מצוה בממוני' בכה"ג הוא כמו בהא דבכורות (דף נ"ח ע"א) גבי מעשר בהמה דהוא בעצמו יקיים המצוה וכ"כ שה (דף י"ח ע"ב) גבי רועה שמקנה לו מקום בחצירו כדי לקיים מצות נתינה לכהן ע"י חצירו וכ"כ בצד האיבעי' נדרים (דף ל"ו) דא"א לתרום ש"ח שלא מדעתו דבעה"ב משום דניחא לי' בעצמו לקיים מצוה בממוני' ג"כ הכי הוא ומאי דמיון הוא להא דב"מ שהאחר הוא המקיים מצות תלמוד תורה וממוני' רק כמו גורם לזה אפשר דל"א ניחא לי' כו' והנראה בזה דהנה שם בארה"ח שרצה להוכיח מהאי דבכורות גבי רועה שפסקו להלכה ביו"ד סי' שי"ז ס"ג דל"א אקנוי' אקני' לי' מקום בחצירו וכר"ע שם דפליג ומשום פסידא דבעה"ב הרי דמשום פסידא ל"א דניחא לי' דליתעביד וכו' וקשיא לכאורה על הר"ן דס"ל סברא זו גם במקום פסידא ודחה דשם שאני דאין נ"מ לענין המצוה אם הכהן קונה מקום בחצירו או לא ולענ"ד אין דבריו נראין דהנה שם בפירוש ד' הגמ' בהא דניחא לי' ומקנה מקום בחצירו לר"ט שם פליגי הקדמונים בזה דהנה רש"י והרמב"ן והרא"ש והריטב"א מפרשי דהייינו שהבעה"ב מקנה לו מקום לרועה בחצירו לענין בהמותיו וולדות שלו אם ילדו בכור יקנה הרועה הכהן תומ"י ע"י חצירו ובזה מקיים הבעה"ב מצות נתינה ע"י חצירו ולדידהו בודאי בעי שיקנה לו החצר דבלא"ה לא יקנה הבכור עד דמשך ורצונו שיקיים תומ"י מצות הנתינה וכמובן אלא אף לפי פירוש הרמב"ם אשר כן נפסק להלכה גם ביו"ד שם דהיינו שהבעה"ב מקנה לו מקום לרועה להכניס בהמותיו של עצמו שם ולגדל ג"כ בכורים שלו דבזה לכאורה אפ"ל דאין נ"מ לענין המצוה אם מקנה לו מקום או לא מ"מ הא לפי"ז גם בלי שום קנין ממילא קני הרועה ע"י התשמיש וכמ"ש שם ברי"ט אלגזי באורך דזה גופה קנין הוא עיי"ש אות כ"ב בשם הרגמ"ה שפירש שמרשה לו הבעה"ב לגדל בכורו של הכהן וניחא לי' בהאי מצוה של גידול בכור וממילא קונה [ומזה קשיא לי על מ"ש בס' יד מלאכי כללי הדינים אות תס"ב בשם ת' ב"י סי' נ' דל"א האי סברא דניחא לי' במצוה דרבנן ולכאורה בהא דפסחים הרי בדיקת חמץ ג"כ אינו רק מדרבנן ומ"מ אמרינן שם רק שם אפשר דחשיבא כמו דאורייתא וכמ"ש הר"ן ריש פסחים דבדיקה בלא ביטול הוא מה"ת עיי"ש באורך עכ"פ מד' רגמ"ה אלה קשיא לכאורה דמאי מצוה דאורייתא איכא הכא שיגדל הכהן בכור שלו] וע"כ רק משום דאיכא פסידא לבעה"ב ל"א הכא האי סברא דניחא לי' אבל בלא"ה