לפלגות ראובן חלק א מ

ג' וע"ע שאג"א סי' ל"ה ובבית הלוי סי' ו' ואכמ"ל עכ"פ בכהנים ולויים דבני לימוד הם וחייבים בת"ת ובני ברית ודאי דל"ג בזה מישראל וכמובן ודו"ק כי זה ברור ופשוט בע"ה ולכאורה תיקשי על דברינו דהא גרים לא נטלו חלק בארץ ולהדיא כתבו התוס' בקידושין (ד' ע"א ע"ב) דליתנייהו בערבות ולכאורה לפי"ז נסתר מש"כ לעיל בשם היה"ת על ב"ק בהאי עובדא דגר בשבת (ד' ל"א) שא"ל מאי דעלך סני וכו' דהוא משום ערבות והרי ליתא לערבות כלל גבי גר אכן ע' תוס' נדה (דף י"ג ע"ב) שכתבו להיפוך וע' מהרי"ט בחי' קידושין שם שמסיק ג"כ מסוגיא דשבועות ר"פ כל הנשבעין דגרים איתנייהו בערבות מאחר דאיתנייהו בכלל שבועה. וע"ע ירושלמי פ"ק דביכורים דגר מביא וקורא מ"ט כי אב המון גוים וע' ט"ז יו"ד סי' רי"ז ס"ק ל"ה ובחי' רעק"א שם ובתוספתא ברכות פ"ה סי' ס"ו איתא להדיא הכל חייבין בברהמ"ז כהנים כו' וגרים ועבדים משוחררין ומוציאין אה"ר י"ח א"כ אפשר דבכלל ישראל הם לגמרי ודינם כישראל גם בהערבות וכדמשמע מכל הני מקומות וכ"ה להלכה באו"ח סי' קצ"ט דגר מזמנים עליו ומשמע דמוציא ג"כ ועיין כפ"ת סוכה (דף ל"ח) מש"ש גבי גר לחלק בין מקרא ביכורים לוידוי מעשר וקצרתי כי גם בפשוטו י"ל כיון דישראל מיהת חייב בערבות על הגרים וכמו על נשים משום דאצל המתחייב הוי כמו ערב בשעת מ"מ א"כ ישמור הגר א"ע מלהכשילו ולגרום לו הפסד ודו"ק: פלג ח

ובמק"א כתבתי לדון ג"כ במ"ש חז"ל בכ"מ לכלל מונח דניחא לי' לאינש לקיים מצוה בממוני' דהוא ג"כ מה"ט דערבות כלפי מה שראיתי בס' ישוי"ע או"ח סי' י"ד בקונטרס בן המחבר שם שכתב בטעמא דמילתא דהוא משום פרוטה דרב יוסף דבשעה שחבירו עושה המצוה פטור הוא מפרוטה דר"י עיי"ש ולענ"ד הא ליתא כלל דאדרבה אי נימא דפטור הוא מפרוטה דר"י בכה"ג הטעם הוא משום הא דאמרינן דניחא לי' דליתעביד מצוה בממוני' וא"כ חבירו מקיים המצוה בזה לכן אפשר דגם הוא פטור מפרוטה דר"י אבל איך נימא להיפוך דמשום שיופטר מפרוטה דר"י משו"ה נימא דניחא לי' ונהפוך הוא ולא עוד אלא דאינו נראה כלל שיופטר בכה"ג מפרוטה דר"י לא מיבעיא לשיטת התוס' ב"ק (דף נ"ו) דעוסק במצוה פטור ממצוה הוא רק בשא"א לקיים שניהם בודאי דהכא חייב רק אפילו לדעת הר"ן בסוכה פ' הישן גבי שלוחי מצוה דס"ל דגם באפשר לקיים שניהם פטור מ"מ הא כתב שם דדוקא בשעה שעוסק פטור ול"ש כאן וכמובן ומש"ש ראי' מתשובת הר"ן סי' י"ט גבי שואל ספר דקעביד מצוה ואין כל הנאה שלו **(הג"ה ע' קצוה"ח סי' ע"ב ס"ק ל"ד מ"ש טעם אחר לפוטרו מדין שואל בכה"ג משום דכיון דמצות ללה"נ לית לי' הנאה מיני' ודמי לשאלה לראות בה דפטור משום דבעינן שיהי' לו הנאה מיני' עיי"ש. והעיר בזה בני מחמדי החו"ב הנעלה מ' "שמעון זאב" שליט"א דיש לחלק אף אם נימא דאיבעיא דשאלה לראות בה הוא לפטור לגמרי ולא כשי' הקדמונים דס"ל דהוא רק לגבי פטור בבעלים מ"מ אין הנידון דומה דבשאלה לראות בה הא שייר בקנינו שלא שאלה רק לדבר שאין לו הנאה בה במקום שבאמת אפשר שיהנה ממנה והוי חסרון בקנין ל"כ גבי שואל ספר דהא השאילו לכל תשמישין דאית בי' ולא שייר בקנינו והוא נהנה מזה ומאי איכפת לן דמדינא לאו הנאה מיקרי וי"ל עוד בזה ונכון הוא])** הנה אין זה ראי' של כלום לפימ"ש בנתה"מ סי' ע"ב ס"ק י"ז דהמצוה הנה עשה בשעת השאלה עיי"ש ובוודאי דאח"כ בשעה שלומד בו חבירו לאו מצוה קעביד עד דיופטר בזה מפרוטה דר"י וז"ב ולענ"ד היינו טעמא משום הערבות כיון דכל ישראל הם ערבים זל"ז וכמש"כ הרא"ש בברכות פ' מ"ש בטעם דיצא מוציא משום דעליו מוטל להצילו מהעון ומהעונש יעו"ש וא"כ בודאי דניחא לי' שהשני יקיים המצוה בממוני' משום חיוב הערבות המוטל עליו וצריך אני להרחיב דברים לברר האי דינא דניחא לי' וכו' אשר לכאורה מצינו הרבה סתירות בזה וממנו נקח להוכיח ג"כ כדברינו בעיקר הטעם וכמו שנאמר בע"ה: פלג ט

הנה בש"ך חו"מ סי' ע"ב ס"ק ח' כתב להוכיח דמותר ליקח חפץ חבירו לקיים מצוה ורק בספרים הוא דאסור משום קלקול והפסד יעו"ש ובאמת כתב כן גם בשטמ"ק ב"מ (דף כ"ט ע"ב) גבי ס"ת דאינו רשאי להשאיל ולא ניחא לי' לאינש כו' וכתב שם דהטעם הוא משום הקלקול יעו"ש רק מ"ש עוד הש"ך שם דלמדו כן ממ"ש בפסחים (דף ד' ע"ב) גבי משכיר בית לחבירו בחזקת בדוק דניחא לי' לאינש לקיומי' מצוה בממוני' ולכן אמרינן כן בכ"מ זולת בס"ת הוא דאסור משום הפסד לכאורה תמוה דהא שם בפסחים גם במקום הפסד אמרו כן דצריך לשלם בעד הבדיקה. הן אמת כי הסתירה הזאת מהא דב"מ דאמרינן אין השואל רשאי להשאיל וכו' פשיטא מהו דתימא ניחא לי' לאינש כו' קמל"ן והיינו דקמל"ן דלא אמרינן כן ולא כן מצינו בהא דפסחים הנ"ל דבאמת אמרינן האי סברא דניחא לי' הנה כבר הקשו זה הראשונים ז"ל ושם במרדכי ב"מ הקשה זאת ג"כ ותירץ שם לחלק בין מדעתו כמ"ש בפסחים הנ"ל שעושה המצוה מדעתי' ובין הא דב"מ דאיירי בשלא מדעתי' ולא מחלק כמ"ש דשא"ה משום הפסד דהא גם שם בפסחים איכא הפסד ממון ובריטב"א שם בשטמ"ק שכתב לחלק דדוקא במקום הפסד לא אמרינן סברא זו הנה לא הזכיר שם כלל