לפלגות ראובן חלק א לח

דכבר מצינו שם דרב מתנה פליג על ר"ח ומוקי גם מתני' דמגילה כר"י וס"ל דגם בדרבנן ל"י לר"י בלא השמיע לאזניו וי"ל אדרבה דרבינא ס"ל ג"כ כרב מתנה בשי' ר' יוסי וא"כ שוב לא נ"מ מידי ומשום דגם בדרבנן א"י אם לא השמיע לאזניו וכנ"ל ודו"ק: פלג ו

וראיתי באוה"נ שם שכתב הוכחה להתוס' דע"כ גם לר"מ כהנים חייבים בברכת המזון מן התורה משום דא"נ דרק אליבא דר"י קאי ולד' ר"מ באמת כהנים ולוים פטורים תיקשי דמאי פריך אח"כ שם מהאי ברייתא דבאמת אמרו כו' נוקמי כר"מ ובבעלה כהן דא"ח רק מדרבנן ושפיר אשתו מוציאו עיי"ש שתירוצו דוחק ולענ"ד לק"מ ומשום דאכתי תיקשי בקטן דאיתא שם ג"כ בהאי ברייתא דמוציא לאביו וע"כ נימא ג"כ דמיירי בכהן א"כ אכתי תקשי דהא הקטן הוי תרתי דרבנן מאחר דבנו הוא והוי ג"כ כהן וקטן ולא אתא תרתי דרבנן ומוציא חד דרבנן וכמש"כ התוס' מגילה (דף י"ט ע"ב) ד"ה ור"י (ובד' כ"ד ע"א) ד"ה אבל ועיין כמ"כ בדג"מ באו"ח סי' רע"א גבי אם קטן התפלל ערבית א"מ בקידוש למי שג"כ כבר התפלל דהוי תרתי דרבנן עיי"ש מיהו בטו"א מגילה (דף י"ט) שם האריך בזה להוכיח דכל בדרבנן ליכא נ"מ בין חד דרבנן לתרתי דרבנן עיין שם ועי' ב"י יו"ד סי' ש"ל בשם מ"כ מבואר דתרתי דרבנן נגד חד דרבנן הוי מן החיוב על הפטור וכן להיפוך עיי"ש ועיין רי"ט אלגזי בכורות פ"ד או"ח מ"ז מ"ש שם בסוגיא דציר דמשום דהוי תרתי דרבנן הוא וע"ע תוס' יבמות (דף פ"א ע"א) ד"ה מאי היא

וכ"כ גם כן הר"ש פ"ג דערלה מ"ו ועיין כו"פ סי' ק"א ובמל"מ פ"ז מה' תרומות הי"ז דלפי"ד שם זהו ס' רב בקידושין (דף מ"ה) משום תרתי דרבנן והא חזר רב וחש לדר"א א"כ משמע דאין חילוק ועיין כו"פ סי' ס"ט סק"ט מ"ש ועיין או"ת סי' ל"ד ס"ק כ"ז ועיין בא"י יו"ד סי' כ"ו ובעי"צ או"ח סי' כ"ח אות ט"ז מהא דחלה פ"א מ"ד ועיין ב"צ החדשות סי' ק"ד מ"ש להקשות על הרמב"ם שפסק בכ"ח שנטמא חוץ לקלעים דנוקבו ונכנס ושוברו במקום קדוש והקשה דהא בבגד בשייר בה כדי מעפורת דהוי חיבור מדרבנן מותר להכניס בעזרה משום מצות כיבוס א"כ בכ"ח דכל איסורו אינו רק מדרבנן א"כ למה צריך לנוקבו עיי"ש שנדחק וא"נ לחלק בין תרתי דרבנן לחדא דרבנן אתי שפיר ומשום הכי נוקבו כדי להקל האיסור דהוי תרתי דרבנן וכן מצאתי ג"כ להגאון בעל מנה"ח מצוה שס"ג הקשה זאת ותי' כן עיי"ש וקצרתי בכ"ז דנראה מכל הלין מקומות שהבאתי דחילוק גדול יש בין תרתי דרבנן לחדא דרבנן א"כ תשאר הקושיא גבי קטן ועיין תוס' רעק"א ר"ה פ"ג אות ט"ז שהקשה ע"ד התוס' הנ"ל שכ' דבאם הקטן לא אכל רק כזית אינו מוציא את הגדול שאכל כזית משום דהוי תרי דרבנן ול"מ חד דרבנן והקשה ע"ז דהא אין כאן רק חד דרבנן מאחר דבגדול כה"ג אף באם לא אכל כלל יכול להוציא א"ח ובעי אכילה כזית משום אסמכתא דמי שאכל הוא יברך א"כ אין כאן רק חסרון הקטנות וכן דחה שם ד' הדג"מ הנ"ל גבי קידוש משום דגם גבי קידוש הדין בגדול דיצא מוציא א"כ אין כאן רק חדא דרבנן מה שהוא קטן ולענ"ד במחכ"ת הרמה נראין כנים ד' התוס' וכן ד' הדג"מ הנ"ל דהתינח אם הי' הדין דיצא מוציא בלי טעם כלל רק מצד גזירת הכתוב שפיר קאמר דא"כ אין כאן רק חסרון הקטנות אבל הלא כבר הקדמנו ש דהטעם דיצא מוציא הוא משום הערבות והא ודאי דבקטן ל"ש ערבות וכמובן וכמ"ש הטו"א שם במגילה (דף י"ט) וכ"כ גם במג"א או"ח סי' קצ"ט ס"ק ז' ע"ש וז"פ ולחנם נתקשה בזה מר חותני הגאון הגדול מ' ר' חיים צבי ברודא שליט"א בספרו שארית חיים סי' כ"ה ממ"ש במדרש שוח"ט ק"ח על קרא מפי עוללים ויונקים יסדת עוז שהתינוקות המה ערבים על קיום התורה והא בקטן ל"ש ערבות דז"א דהם אין עליהם שום חיוב ערבות רק דהמה המשכון וכמ"ש כה"ג גבי נכסי דבר נש דאינן ערבין בי' וכמ"ש חז"ל בכ"מ מפני מה בניו ש"א מתים כשהם קטנים וכו' ופשוט הוא. וא"כ ודאי דזה הוי כמו תרתי דרבנן אם כי שני הפטורים המה מצד הקטנות אבל מ"מ נפרדים הם לשנים. א' מה שהוא קטן ואין עליו חיוב רק מדרבנן. והב' מה שלא אכל רק שיעורא דרבנן דמה דבגדול כה"ג הי' מוציא לאחרים הוא מטעם ערבות ובקטן הא ל"ש זה ורק אם אכל שיעור חיוב דאז בגדול כה"ג הי' מוציא גם בלאו ה"ט דערבות וכמשנ"ת בזה שייך סברת הגרעק"א דאין כאן רק חסרון הקטנות אבל לא בכה"ג אף דשני הפטורים מסתעפים המה מצד הקטנות אבל מיהת שני דברים נפרדים הם ושפיר קאמרי התוס' ובדג"מ הנ"ל דאין הקטן מוציא בכה"ג את החייב מדרבנן וא"כ שפיר כתבנו לעיל בהא דברכות דא"א לאוקמי בכהן דתיקשי בנו קטן מאי איכא למימר דהוי תרתי דרבנן וכמו דפריך שם בגמ' אח"כ קטן ב"ח הוא וידעתי מ"ש הר"ן בשם הרמב"ן במגילה שם דההוא דבן מברך לאביו מיירי בגדול עיי"ש ולכאורה נסתרו כל דברינו בזה אכן כבר הקשה עליו הגרעק"א בתוס' למשניות מגילה פ"ב אות כ"א מהאי סוגיא דמפורש להיפוך דפריך וליטעמיך קטן ב"ח הוא אמנם לבד מה שמביא שם בתפא"י מד' הרמב"ן במלחמות שהי' לפניו גירסא אחרת הנה לפלא על כולם שלא ראו מ"ש הר"ן פ"ג דסוכה בסוגיא דבן מברך לאביו שכתב שם דאה"נ דלפי הס"ד מיירי בקטן משום דגם אשה אינה אלא מדרבנן אבל לפי מאי דקייל"ן דנשים חייבות מה"ת א"כ מיירי בגדול ומשום דומיא דאשה וא"כ אי הוי מוקמינן להאי ברייתא באשת כהן וחיובא דידה אינה אלא מדרבנן א"כ אז בודאי דגם הא דבן מברך מיירי ג"כ בקטן