לפלגות ראובן חלק א לז

ועיין שלטי הגבורים כאן בברכות שכ' באמת דלרש"י גם כהנים ולויים נמי פטירי מברהמ"ז רק כבר השיגו עליו דז"א רק אליבא דר"מ שלהי מע"ש הנ"ל עיין בס' שי למורא מובא בכפ"ת סוכה (דף ל"ח) [ומש"כ שם בכפ"ת להשיג עליו דבריו לא נראין כלל דמ"ש שם הא גם נשים נטלו חלק בארץ כמו בנות צלפחד הנה אין זה דמיון כלל דלאו משום חלקן ניתן להן דלאו בנות חלוקת הארץ הן ולא נטלו רק מדין ירושת אביהן ל"כ הכהנים ולויים לפי"ד ר"י גם ערי מגרש מקרי חלק א"י ושפיר קאמר הש"ל דד' התוס' ברכות כאן אינם רק אליבא דר"מ] וכ"כ בהגהת אשר"י כאן וכ"מ ג"כ באחרונים והתוס' לא הקשו על רש"י רק דא"כ ליבעי ג"כ בכהנים ולויים ואליבא דר"מ אבל באמת נראה שיטת רש"י דכאן אליבא דר"י קאי דהילכתא כוותי' ולא איבעיא לי' רק בנשים [ומהתימא על הצל"ח שהעיר בזה בהא דכהנים שנטלו ערי מגרש דפליגי בזה התוס' והרא"ש ולא הביא כ"ז דפלוגתת תנאי הוא שלהי מע"ש וכמ"ש ג"כ בהג"א הנ"ל] ומיושב ג"כ בזה מה שהקשו על התוס' דכהנים ולויים הא יוציאו משום הערבות ולפי"ז ניחא דהשתא דקיימי בשיטת ר"מ דלא נטלו חלק בארץ וא"כ גם בערבות ליתנייהו וכנ"ל ורש"י ס"ל דכאן בשיטת ר' יוסי קבעי לה ולדידי' דיש להם חלק בארץ שפיר מסתם סתמי הפוסקים ולא הזכירו דגם כהנים ולויים מוציאים ישראלים משום ערבות וכמובן ויתיישב נמי בזה מה שהקשה הגרעק"א בס' דו"ח שם בברכות (דף כ') דרבינא הא מבע"ל איבעיא זו והוא לשיטתי' הא ס"ל הרהור כד"ד וא"כ ת"ל דתוכל להוציאו משום הרהור ותי' שם דבאמת הלא גם לרבינא ע"כ מדרבנן בעי דיבור דוקא דאל"ה תקשי גם גבי תפלה דיהרהר בע"ק ומ"מ נשאר בקושיא דהכא הא מה"ת תוציא בהרהור ומדרבנן דבעי דיבור תוציא משום חיובא דרבנן דאיתא גם בנשים עיי"ש ולענד"נ ליישב עפימ"ש הטו"א בחי' למגילה (דף י"ט) במתניתין שם דהכל כשרין לקרות את המגילה חוץ מחש"ו וכו' והקשה שם ג"כ כנ"ל לרבינא דיוציאו משום הרהור וכ"כ הקשה נמי בהא דסוכה (דף ל"ח) גבי חשו"ק שמקרין את ההלל דיוציאו משום הרהור עיי"ש ומאז תירצתי קושי הטו"א הנ"ל עפימ"ש בדו"ח הנ"ל דבמילתא דרבנן ל"ש כלל להוציא משום הרהור אחר דמדרבנן בעי דוקא דיבור וראי' מתפלה וכנ"ל וא"כ בהלל ומגילה דהוי דרבנן וכמ"ש הר"ן גבי הא דחזקי' קרא בטברי' בארביסר ובחמיסר ועיי"ש בטו"א למגילה (ד"ה) ואכמ"ל ולכן אי אפשר שיוציאו משום הרהור ודו"ק כי זה ברור [והי' אפשר עוד ליישב קושית הטו"א וכן קושית הגרעק"א הנ"ל עפ"י הידוע בהא דמצות צריכות כונה דאף אי נימא דא"צ כונה מ"מ במתכוין שלא לצאת בודאי דאינו יוצא עיין טו"א ר"ה (ד' כ"ח) זולת מ"ש הר"י בברכות (ד' י"ב) דבמצוה התלוי' בדיבור בודאי דבעי כונה ומכ"ש לפי"מ שראיתי בספר אחד מש"כ לתרץ קושיתו שהקשה גבי ספיה"ע שמפורש באו"ח סי' תפ"ט ט"ז ס"ק ח' דאסור לברך ב עד שידע בבירור כמה יספור א"כ הא כבר יצא אי מצוה א"צ כונה ותי' שם דבמצוה שיוצא ע"י הרהור בודאי דאי מתכוין שלא לצאת לכו"ע א"י דאתא הרהור ומבטל הרהור ולא במקום דבעי דיבור או מעשה דלא מצי הרהור לבטלה [ע' קידושין דף נ"ט] אמנם עיקר קושיתו במחכ"ת לק"מ דגבי ספיה"ע בודאי דא"י ע"י הרהור דלכו"ע בעי דיבור וכמ"ש הגרעק"א בשו"ת סי' כ"ט וסי' ל' ע"ש וקצרתי בזה

לפי"ז נראה פשוט דלק"מ קושית האחרונים הנ"ל דכאן כיון שמכוין לצאת ע"י שומע כעונה ואינו רוצה לצאת ע"י ההרהור בודאי דכיון דגלי דעתי' דע"י שומע כעונה רוצה לצאת א"י ע"י ההרהור וכמ"ש כה"ג בב"מ (דף י') דגלי דעתי' דבנפילה ניחא לי' דליקני וכו' אף דמ"מ מכוין מיהת לקנות מ"מ אינו קונה וע"ש בנימוק"י דבדרבנן מיהת לכו"ע סגי בגילוי דעתא ע"ש ובחו"מ סי' ר' וסי' רס"ח ואכמ"ל וכמ"כ גם הכא הא מיקרי מתכוין שלא לצאת רק ע"י שומע כעונה דבהרהור סגי לי' לבטל ע"י הרהור לחוד לכו"ע וי"ל עוד בזה וקצרתי מפני שנראה עיקר בזה מה שראיתי בס' תורת אוהל משה להג' מהרי"ל דיסקין זצ"ל בחידושיו לברכות שתי' שם קושית הגרעק"א ז"ל הנ"ל וכתב דע"י הרהור א"י רק אם יודע מה שמהרהר ל"כ אם מהרהר ברוך אתה וכו' וא"י פי' המלות דאינו יוצא וע"י דיבור או שומע כעונה יוצא שפיר עיי"ש ובדבריו הנ"ל יתיישב גם קושית הטו"א ז"ל הנ"ל ודו"ק]

גם קושית הגרעק"א הנ"ל גבי ברהמ"ז נראה ג"כ ליישב עפימ"ש בטו"א שם ליישב קושיותיו וכתב שם דבאמת מודה רבינא ג"כ דלר' יוסי דס"ל בלא השמיע לאזניו דלא יצא דבודאי דלדידי' אינם יוצאים בהרהור ולר' יהודא מ"מ לכתחלה בעי דבור ומשמע שם עוד בטו"א דאפשר גם רבינא ס"ל כן רק שהוכיח ממתני' דבע"ק דאתיא כמ"ד דהרהור כד"ד עיי"ש וכבר כתבנו בשי' רש"י דבעיית רבינא כאן הוא אליבא דר' יוסי דס"ל דכהנים יש להם חלק בארץ לכן א"ש קושית הגרעק"א דלר"י לשיטתו א"א להוציא מטעם הרהור וכנ"ל ופשוט

ולכאורה תיקשי לדברינו אלה קושית אור הנערב שם שהקשה דלימא ג"כ נ"מ באיבעיא זו לר' יוסי דס"ל לעיל (ד' ט"ו ע"א) דאם לא השמיע לאזניו לא, יצא וקאמר שם ר"ח דע"כ ל"ק ר"י אלא בדאורייתא כמו ק"ש וכו' וא"כ ברהמ"ז אי דאורייתא הוא בנשים לא תצא אם לא תשמיע לאזני' ל"כ אם חיובא דידה אינו אלא מדרבנן עיי"ש שנשאר בקושיא וסבור הייתי לומר דכאן רבינא לשיטתו דס"ל דהרהור כד"ד א"כ לדידי' גם בדאורייתא יוצאים בהרהור ולא ס"ל ע"כ כר"י הנ"ל דלא השמיע לאזניו דל"י. אבל לפי"ד לעיל דכאן אליבא דר"י דוקא קאי ואפשר דס"ל כוותי' וכנ"ל דאם לא השמיע לאזניו דל"י נשאר הקושיא לכאורה. רק באמת גם זה לא קשיא ומשום