לפלגות ראובן חלק א לו

(דף מ"ח) ומ"מ מוציאים וכ"ה מפורש ברא"ש פ' ג' שאכלו סי' כ"א במ"ש דברכת הנהנין אם של"ש בהו ערבות דלא ליתהני ולא ליברך מ"מ שפיר מוציא אם צריך לה המברך וכ"ה ג"כ דעת רש"י שם (ד' מ"ח) לפימ"ש האחרונים דלא ס"ל כלל ה"ט דערבות ויוצא מטעם שומע כעונה כיון דחייב הוא מצד עצמו ורק אם כבר יצא י"ח אז צריכין לטעמא דערבות לשויא אנפשי' חובה וכ"ה באו"ח סי' רי"ג ס"ב אין המברך מוציא כו' אא"כ יאכל וישתה עמהן ויוציאן בשמיעתן שמכוונין וע"ש בביאור הגר"א כיון דבלא"ה הוי ברכתו לבטלה ואיך יוציא אחרים בזה דבברכת הנהנין הא ל"ש לטעמא דערבות וז"ב. וכתבתי זאת מפני שראיתי לידידי הגאון מהרש"ך שליט"א מווילנא בס' בנין שלמה סי' י"ג שהקשה על הדג"מ ממאי דמבואר בסוגיא שם דאי נשים חייבות בברהמ"ז מוציאות לאחרים י"ח אלמא דהן בני ערבות כאיש בדבר שחייבות וכו' ובמחכת"ה ז"א כלום דבדבר שחייב בו המברך וצריך לאותו דבר א"צ כלל לטעם ערבות אלא שצריך להבין לפי"ז למה גם בדרבנן מי שיצא מוציא לפי"ד האחרונים דבדרבנן ליתא לדין ערבות כלל ומפורש הוא בר"ה (דף כ"ט ע"ב) בהלל ומגילה אעפ"י שיצא מוציא וכן משמע בהאי איבעיא דנשים בברהמ"ז לפי"ד הגרעק"א דנשים אינן בערבות רק בדבר שחייבות א"כ נימא נ"מ אם האנשים שכבר יצאו י"ח יכולים להוציא את הנשים דאי מדרבנן א"כ ל"ש ערבות וא"מ ע"כ דגם בדרבנן מוציא שפיר גם מי שיצא כבר וצריך טעמא וע"כ דמעיקרא הרי תקנו דלא גרע משל תורה ועמ"ש בשלהי ר"ה מזה בע"ה: פלג ד

והנה בתוס' ברכות (דף כ' ע"ב) שם הקשו על רש"י שפירש הפטור בנשים משום שלא נטלו חלק בארץ והקשו שם דא"כ ניבעי ג"כ בכהנים ולויים עיי"ש שפי' משום שאינן בברית ותורה. והנה הקשו המפרשים על התוס' דמכהנים לא מקשי מידי ומשום דאף דפטורים מוציאין משום ערבות ל"כ בנשים וכנ"ל עיין צל"ח שם שפירש דהתוס' לשיטתם לקמן (ד' מ"ח) דס"ל דהערבות אינו רק במילתא דאיתא בי' לא בדבר דאינו מחויב בעצמו עיי"ש וכבר כתבנו דנראה דזהו כמ"ש הגרעק"א בפי' ד' הרא"ש ולענ"ד נראה פשטות ד' התוס' דס"ל דהן אמת אף אי נימא דהכהנים ולויים איתא בערבות אף בדבר שאינם מחויבים בעצמם מ"מ אפשר דנענשים באם עבר מי שמחויב בהן. ומ"מ אינן מוציאין אחרים. ומשום דס"ל דבדבר שאינו מחויב בו ל"ש כלל שיוציא אחרים משום ערבות דהערבות אין בכחה לפעול על הגברא לשנות אותו ממה שאין עליו שום חיוב כלל בזה ולאו בר הכי הוא כלל ועתה משום ערבות חבירו ישתנה ויתעביד בר הכי כיון דאינו נוהג בו הדבר הזה כלל. והערבות ל"ש רק באם בר חיובא הוא ג"כ לעצמו רק שכבר נפטר מחיובו בזה אמרינן דחיוב חבירו מוטל עליו ונעשה שנית בן חיוב בדבר זה אבל לא לעשות מפטור לחיוב ומ"מ נענש אי המחויב בדבר עבר ע"ז. ודמי קצת באם נימא דהישראלים מצווין בערבות גם על מצות כהונה דנראה לכאורה דאיתנייהו בערבות בזה ונענשים גם הם אם הכהנים יעברו על מצותן. הכי נימא משו"ה דהישראל יתחייב במצות כהונה בשביל ערבות חבירו. אחר דמ"מ אינו נוהג בו אלה הדברים וזה פשוט. כן נראה ס' התוס' בזה. וסברת הרא"ש כבר כתבנו והוא אינו מחלק בזה ולדידי' משמע דאף מי שא"מ בדבר זה כלל מ"מ אם רק בן דעת הוא ומעשיו חשובין אם איתא בערבות שפיר מוציא גם אחרים ב"ח רק בחרש א"מ משום דמעשיו אינן כלום ונשים דמעשיהן שפירין אינן מוציאות משום דליתנייהו בערבות כלל וכנ"ל ודו"ק ומשו"ה לא הקשה הרא"ש דס"ל כרש"י ולא הקשה מכהנים ולויים משום דכהנים שפיר מוציאים משום ערבות אחר דבני מעשה הם אם דלאו בני חיובא הם מ"מ איתנייהו בערבות וזה ג"כ ראי' שלא כדברי הגרעק"א בפי' כוונתו וכמובן: פלג ה

והנה שם בצל"ח העיר במילתא חדתא לומר דאפשר דגם כהנים ולויים ליתנייהו בערבות כלל וטעמא דמילתא משום דשבט לוי היו הגוזרים את הקללות בהר גרזים ועיבל והישראלים קבלו הערבות לא הם. וראייתו ממ"ש התוס' בקידושין (דף ע"א) דגרים אינן בערבות משום דמספר שש מאות אלף וכו' הוא לבר מגרים והוא ג"כ לבר מכהנים עיי"ש. ולענ"ד אי משום הא לא איריא דהנה מ"ש דהם היו הגוזרים לכן לא עליהם מוטל הערבות הנה זה אינו נראה כלל ומשום דכבר אמרו העונה אמן רק כמוציא שבועה מפיו דמי אבל בוודאי דלא עדיף ממוציא שבועה מפיו וכיון שהם אמרו ארור וגו' וענו כל העם אמן ע"כ דגם הגוזרים בכלל ועדיפי עוד מהמקבלים רק הוכחתו מהא דסוטה דקחשיב שם המספר והוא לבר משבט לוי הנה זה ראי' אלימתא לכאורה רק דנראה לומר בזה אחר דמילתא חדתא הוא לומר כן דכהנים ולויים ליתנייהו בערבות ואם כבר יצאו בדבר א"י להוציא את חביריהם המחויב דלא מישתמיט שום פוסק דנימא כן לכן נראה דהדבר תלוי בפלוגתא ולפי"ד שאמרנו דעיקר הערבות הוא רק משום חלוקת הארץ ומשום דהוי כמו ערב בשעת מ"מ א"כ נראה דגם בכהנים ולויים תלוי בזה דהא מצינו סוף מ' מעשר שני דפליגי ר"מ ור"י אם כהנים ולויים מתודים דר"מ סבירא ליה דאין מתודים ומשום שלא נטלו חלק בארץ ישראל ור"י ס"ל דיש להם ערי מגרש הרי דלר"מ מיקרי הכהנים והלוים דאין להם חלק בקרקע א"י ולדידי' ליתנייהו ג"כ בערבות לפ"ז ל"כ לר"י דהילכתא כוותי' [וכמ"ש ברמב"ם פי"א מה' מע"ש ונ"ר הי"ז] שפיר מיקרי דיש להם קרקע ואיתנייהו נמי בערבות מטעם זה