לפלגות ראובן חלק א לד

וז"ש עוד שלום רב לאוהבי תורתך ע"י השלום השורר בין אוהבי תורתך ואין למו מכשול להכשיל את חבירו ח"ו ע"י מעשיו או להיפוך להיות נענש בשביל חבירו כי מפני השלום הלא כאו"א דואג גם בעד חבירו לבלי לגרום לו שום מכשול וכנ"ל ואמר עוד יהי שלום בחילך וגו' י"ל הכונה במש"ש תחלה נעים זמירות ישראל שאלו שלום ירושלים היינו שלום העיר ועוד שאלו כי ישליו אוהביך הוא שלום הכנס"י כי הלא אחודים וקשורים המה זה בזה והרבה מן המצות תלויות דוקא בארץ ותדרשו לשלום שניהם וז"ש יהי שלום בחילך זהו שלום ישראל ועוד שלוה בארמנותיך ואמר למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך כי תלויים המה האחד בחבירו ושלום הארץ יענה גם טובת כל העם הישראלי וקיומם וכן גם להיפוך למען בית ד"א אבקשה טוב לך כמובן והטעם כי ד' עוז לעמו יתן הוא התורה ד' יברך את עמו בשלום ורק ע"י השלום תוכל להתקיים וכנ"ל: פלג ב

ובמקהלות ביארנו ג"כ עפ"י האמור מ"ש בר"ה (דף ט"ז) כבני מרון דח"א כבני אימרנא וח"א כמעלת ב"ח וח"א כחילותיו שב"ד עיי"ש והיינו כי האדם נידון על ג' דברים. הא' הוא בעד חשבון מעשיו והנהגתו בהנוגע לעצמו ובזה משולים ונדמים המה לבני אימרנא כי גם הצאן אשר בטבעם להתאחד ביותר משארי בעלי חיים כמ"ש המפרשים במ"ש כולנו כצאן תעינו היינו חסרון הצאן והמעלה שלהם אין לנו כי איש לדרכו פנינו ובכ"ז הלא אין האחד מהם מרגיש בצער חבירו ואינו מצטער רק בצרת עצמו. והב' הוא מה שנענש בעד חבירו מדין הערבות וכמ"ש בסוטה (דף ל"ז) וסנהדרין (דף מ"ג) ועיין שבת (דף נ"ה) והתוית תו על צדיקים שלא מיחו בעון הדור ועמ"ש במהרש"א ב"ב (דף פ"ח) שמשו"ה הקללות שבת"כ כתובים בלשון רבים משום שאז עדיין לא הי' דין ערבות ורק עבירות רבים מכריעים את העולם לא של יחיד ובמ"ת אחר הערבות שגם הרבים נענשים בשביל חטא היחיד לכן כתוב בלשון יחיד עיי"ש. ובכלי יקר פ' תבוא כתב שמשו"ה מספר הקללות שבת"כ מ"ט ושל מ"ת הם צ"ח משום שבת"כ לא נענשו רק על נגלות ובמ"ת נכנסו בערבות גם על נסתרות וכמ"ש בסנהדרין שם ולענ"ד דלמ"ד שם דעל הנסתרות ל"ש כלל לדין ערבות י"ל דהיינו טעמא משום דבתו"כ על חטאי עצמו חשיב רק מ"ט ובמ"ת דנכנסו ג"כ בערבות גם בעד חבירו לכן הם כפולים וי"ל בזה דהיינו הנ"מ שבין דין לחשבון דדין הוא על מעשה עצמו וחשבון הוא מעניני אחרים שנענש בעד מעשיהם ושהם נכשלו על ידו וע' יומא (דף פ"ו ע"ב) יחיד שעשה תשובה מוחלין לכל העולם ובהגרעק"א שם בשם הרמ"ע פירש דקאי על חלקם **(את הת"ח יעו"ש והיינו שעי"ז יחיו לע"ל וז"ש ואיש משענתו בידו וקצרתי ובאם לא ירצו ליתן להם די מחסורם אשר יחסר להם הנה הותר הקשר ואין להם חלק בתורתם כמובן ולא עוד אלא שגורמים להם עי"ז שיאלצו גם הם לפרוש מן התורה ולעמול על פרנסתם ואז ח"ו גלה כבוד מישראל ובמה נפלינו מכל העם אשר על פני האדמה ופירשתי בזה מ"ש מלאכי הנביא שובו אלי וגו' היקבע אדם אלקים וגו' ואמרתם במה קבענוך המעשר והתרומה אשר לכאורה לא יחשב זה רק לפרט אחד מכה"ת כולה ומדוע חשבה בפ"ע אמנם לדברינו הנה הדבר הזה גורם לביטול כל התורה כולה ח"ו והשתות יהרסון כי כאשר יפסק מעין פרנסת שבט לוי ויתבטלו מתורתם נמוגים ארץ וכל יושביה וז"ש במארה אתם נארים עי"ז ואותי אתם קובעים הגוי כולו היינו שעתידה תורה שתשתכח מישראל עי"ז וגוזלים אתם עי"ז כל הגוי קדוש ואוי להם לבריות מעלבונה ש"ת (וראיתי מי שנתקשה הרבה במה שהקדים הנביא את המעשר לתרומה והלא התרומה קודמת להמעשר בזמן ובמעלה. ונדחק ובזה. ולענ"ד הדבר כפשוטו דלא איירי כלל מתרומה גדולה שגם ע"ה זהירי בזה ולא נחשדו עלי' כמ"ש בסוטה (דף מ"ח) ורק על תרומת מעשר חשידי וכמ"ש רש"י נדרים (דף פ"ד) משום דאתיא מהיקשא ולא ציית ע"ה להיקשא ולא מפריש או כמ"ש הרע"ב ריש דמאי דמשו"ה הפרישו ת"ג משום דחטה אחת פוטרת כל הכרי עיי"ש וע"ז הוא דהוכיח להם הנביא על שלא הפרישו המעשר והתרומה ממנה וז"ב). וז"ש עוד הביאו את כל המעשר וגו' ויהי טרף בביתי וגו' והריקותי לכם ברכה עד בלי די וגו' ואשרו אתכם כל הגוים וגו' וי"ל עוד בזה וקצרתי. האומנם עוד תנאי אחד דרוש לזה אשר בזה טועים הם ההמון המתברכים בלבם בתתם מכספם לרבנן ותלמידהון ומחזיקים בידם כי המה המכבדים ומקיימים את התורה וההוגים בה ויחשבה לו לצדקה שהוא עושה עם התורה כאשר יוקיר וירחם לרבנן ועי"ז יתגאה ויחשוב א"ע עליון על הת"ח. אבל לא כך הוא המדה ונהפוך הוא כי מי שיזכה לכבד את הת"ח ולהושיבו בראש עליו לחשוב זאת לכבוד לו ולהתכבד בכבוד התורה ויברך את ד' אשר חלק לו לחסות בצל החכמה העליונה לאשרו ולהצלחתו ועיין ס' המדות להרמ"מ מדובנא ז"ל שער אהבה פ"ו מ"ש לפרש עפי"ז מ"ש בברכות (דף מ"ח) גבי ינאי מלכא ומלכתא כו' שא"ל לר"ש בן שטח חזית יקרא דעבדית לך א"ל לאו את קא מוקרית לי היינו כי אין זה כבוד התורה האמיתי אשר תחשוב בדעתך כי את הוא דמוקרת לי ואצלי הדבר בהיפוך כאשר אזכה לשבת בצל התורה וחכמיה אחשוב כי אורייתא היא דמוקרא לי עיי"ש. והדברים עתיקים זאת אשר נוכל לכוין במ"ש ר"ח כי תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם יכו' אבל א"ת בניך כי אתה הוא המשפיע עליהם אלא בוניך שתחשוב אותם להבונים ומקיימים את כל העולם כולו ותשים אותם אלופים וראשים עליך. ואז שמוע תשמע לדבריהם ותשכיל בכל אשר תלך ואשריך וטוב לך]:)**