לפלגות ראובן חלק א לא

דתקשה למה לא חשיב במתניתין גם אכילת פסחים אבל לאינך פוסקים ק' כנ"ל ובשלמא להני דס"ל להלכה כראב"ע י"ל דאף דיש לאוקמי מתניתין כר"ע טפי ניחא לי' לרב יוסף לאוקמי כראב"ע משום דהילכתא כוותי' אבל ליתר הראשונים ז"ל דפסקי כר"ע ע' תוס' ורא"ש ור"ן שלהי פסחים תיקשי כנ"ל: פלג יט

ולמ"ש האחרונים ז"ל ליישב קושית השאג"א ז"ל מהא דקציה"ע דלא נקט תנא עפ"י שיטת הרמב"ם ז"ל עצמו שפסק דאף דנקצר ביום כשר מ"מ דוחה את השבת וא"כ שפיר י"ל דגם ר"ג ס"ל כן ואף דס"ל תוס' שביעית הלמ"מ ודריש לקרא דבחו"ק על קציה"ע דדחי שבת מ"מ אפשר דס"ל דנקצר ביום כשר וה"ט דלא נקט תנא קציה"ע אף דנימא דחשיב גם להני שלא עשו בהן סייג ע' בית הלוי סי' ל"ח לפי"ז הי' אפשר ליישב גם קושיתנו ונימא דגם ר' יוסף משו"ה לא מוקי למתניתין כר"ע דמפרש למתני' דנקט גם להני שלא עשו בהן סייג וקציה"ע לא קחשיב משום דכשר גם ביום ובפשיטות יש לדחות הוכחת השאג"א ז"ל ונימא דאף דר"ג ס"ל דתוס' שביעית הלמ"מ ול"ב לקרא דבחו"ק על תוס' שביעית מ"מ אפשר דס"ל דאין קצירת העומר דוחה שבת וקרא דבחו"ק דריש לי' לחילוק מלאכות וכמו שביארנו אליבא דאידך תנא דר' ישמעאל וממילא די"ל דס"ל להאי תנא דנקצר ביום כשר ואין לנו מעתה שום הכרח לומר דהתנא לא חשיב הני שלא עשו בהן סייג ולא עוד אלא שנראה להוכיח ממתני' עצמה דע"כ ס"ל לתנא דידן דנקצר ביום כשר וצריך אני להקדים דברים בזה דהנה כבר ביארנו שלהי חגיגה בע"ה ליישב פסקי הרמב"ם הנ"ל שפסק דנקצר ביום כשר ומ"מ ס"ל דקציה"ע דוחה שבת וכתבנו שם בשם הג' בעל פ"י דמ"ש במנחות (דף ע"ב) לדחות דאין ללמוד מהקטר חו"א דחביבה מצוה בשעתה דוחה את השבת משום דשא"ה שכבר דחתה שחיטה את השבת וכתבנו שם דהרמב"ם לא ס"ל האי סברא שכבר דחתה כו' ומשום דהאי סברא תלוי' בפלוגתת ר' יוסי ורבנן בלחה"פ וכמ"ש בשבת (דף קל"ג ע"ב) דלר"י חשיב גמר מעשה אף כשפירש והיינו דקאמר שכבר דחתה כו' והוי גמר מעשה ולרבנן לא אמרינן סברא זו והרמב"ם פסק כרבנן דר"י וילפינן שפיר מהקטר חו"א דחביבה מצוה בשעתה לחוד דוחה את השבת עיי"ש בדברינו וינעם לך. גם ביארנו שם מ"ש במנחות (דף צ"ט ע"ב) דלרבנן ע"כ חיוב ת"ת הוא כל היום וכל הלילה ובלא"ה אין זה תמיד ולר' יוסי יוצא בק"ש שו"ע וגם זה נקרא תמיד: פלג כ

ויתיישב עפי"ז ג"כ משה"ק בספר אגודת אזוב דרוש ב' לחג השבועות דדברי ר' ישמעאל סתרי אהדדי דבמנחות (דף צ"ט ע"ב) ס"ל דחיוב ת"ת הוא כל היום וכל הלילה ממש כרבנן דר' יוסי ובברכות (דף ל"ה) פליג אדרשב"י ואומר הנהג בהם מנהג ד"א עיי"ש מ"ש בזה ועיין בדברינו שלהי חגיגה ולמה שביארנו לעיל בע"ה דתרי תנאי אליבא דר' ישמעאל פליגי בהא דהבערה דחד תנא אליבא דר"י ס"ל דחילוק מלאכות ידענו מקרא דבחו"ק והבערה ללאו יצאת וכו' ואידך תנא יליף מקרא דבחו"ק לקציה"ע דדוחה שבת וחילוק מלאכות מהבערה א"כ יש ליישב שפיר ונאמר דתרווייהו תנאי אליבא דר' ישמעאל ס"ל דנקצר ביום כשר רק דמ"מ ס"ל להאי תנא דדריש לקציה"ע דדוחה שבת מקרא דבחו"ק ומשום דס"ל דגם חביבות מצוה בשעתה לחוד דוחה את השבת וכמו בהקטר חו"א ולית לי' סברא שכבר דחתה והיינו כרבנן דר"י וממילא דחייב גם בת"ת יומם ולילה ואידך תנא ס"ל דאין קציה"ע דוחה שבת משום החביבות מצוה ושאני הקטר חו"א דכבר דחתה שחיטה והיינו דהוי גמר מעשה וכר' יוסי וממילא דיוצא ג"כ בת"ת בק"ש שו"ע ולק"מ קושית בעל אגודת אזוב הנ"ל דתרי תנאי אליבא דר' ישמעאל וכבר ביארנו שם שלהי חגיגה בע"ה בשם האגודת אזוב דמ"ד ק"ש דרבנן וקרא דובשכבך ובקומך בד"ת כתיב היינו שצריך לעסוק בתורה בשכבו ובקומו א"כ ע"כ דכר"י ס"ל דגם זה מיקרי תמיד דלרבנן הא מחויב בת"ת יומם ולילה ולמ"ד דק"ש דאורייתא ס"ל כרבנן דר"י דמחויב בת"ת יומם ולילה ורק שבשכבו ובקומו מחויב ג"כ לקרות פ' ק"ש וע' פנ"י ריש ברכות מ"ש בענין זה איך ס"ל לתנא דמתניתין ק"ש דאורייתא או דרבנן וכתב דזה תלוי בשני התירוצים שבגמ' דפריך תנא היכי קאי דקתני מאימתי אי נימא כמ"ש אקרא קאי ע"כ דס"ל ק"ש דאורייתא ולאידך תירוצא ס"ל לתנא דידן דק"ש דרבנן עיין בדבריו וא"כ ממ"נ מוכח ממשנתנו או דס"ל ק"ש דאורייתא ובת"ת מחויב כל היום ובלא"ה אין זה תמיד כרבנן דר"י וממילא לית לי' האי סברא שכבר דחתה וילפינן שפיר מהקטר חו"א דגם חביבות מצוה בשעתה דוחה את השבת ושפיר י"ל דאף דנקצר ביום כשר מ"מ קציה"ע דוחה את השבת או דנימא להיפוך דס"ל ק"ש דרבנן וקרא דובשכבך ובקומך בד"ת כתיב וסגי בת"ת בזמן שכיבה וקימה כר"י דגם זה מיקרי תמיד ואית לי' נמי סברא שכבר דחתה ואין קציה"ע דוחה את השבת וא"כ ודאי די"ל דס"ל נקצר ביום כשר ומה"ט הוא דלא דחי שבת אמור מעתה דע"כ מוכח, ממשנתנו דקצירת העומר כשר גם ביום ושפיר י"ל דה"ט דלא תנא לי' תנא ולאו משום דל"ע בו סייג ואפשר דאה"נ דחשיב להו תנא גם להני של"ע בהו סייג וע"כ דלא אפשר לאוקמי מתניתין דלא נקט אכילת פסחים כר"ע. ועדיין אינו מספיק דאף דאין לנו הכרח מדלא נקט קציה"ע דלא מיירי מהני שלא עשו בהן סייג אמנם אכתי צריך טעם דלא מוקי לה רב יוסף כוותי' דר"ע ולומר דאה"נ דל"ח במתני' רק הני שעשו בהן סייג ויותר מסתבר לומר דמשום דס"ל כראב"ע להכי מוקי