לפלגות ראובן חלק א ל

תוס' שביעית רק הלמ"מ ואין דנין ק"ו מהלכה ולדידהו אין ללמוד ביעו"ח מקרא דתשביתו כיון דהבערה מותר ביו"ט ושפיר ס"ל דאין פסח נאכל אלא עד חצות כיון דהאי קרא על פסח לחוד קאי לדידהו שפיר ילפי ג"ש דהזה הזה דאין לטעות לדידהו ולומר מאי בוקר בוקר שני דבכ"מ בוקר ראשון משמע וגם כאן בוקר ראשון הוא ואף דאין שורפין קדשים ביו"ט מ"מ משמיענו קרא אימת מתחיל זמן שריפתו ונ"מ לענין מלקות וכנ"ל ודו"ק: פלג יז

ומיושב לכאורה מה דסתם לן תנא בריש ברכות מתני' כראב"ע ולא נקט אכילת פסחים כמ"ש בסוגיא שם (דף ט') משום דמסיימינן בשלהי נדה דראב"ע סבירא ליה די"א יום שבין נדה לנדה הילכתא נינהו וכמו דקיימא לן להלכה כראב"ע כמו שכתב ברמב"ם פ"ג מה' איסו"ב ומוכרח ג"כ לפי"ז דאין פסח נאכל אלא עד חצות וכמשנ"ת ולפי זה מסתבר טעמא דהנך פוסקים דפסקי כראב"ע דאכילת פסחים עד חצות עיין תוס' ורא"ש פסחים (דף ק"כ) ובסמ"ג עשין רכ"ו שפסק גם כן להדיא כר' אליעזר ב"ע אמנם להרמב"ם מצינו דס"ל דרך אחרת בזה דאף דפסק בה' איסו"ב בי"א יום כו' דהילכתא כראב"ע וכנ"ל ויליף ג"כ ביעו"ח בי"ד אחר שש מקרא דלא תזבח על חמץ כמ"ש ברפ"ב מה' חו"מ ה"א ראי' לד"ז מש"כ בתורה לא תשחט ע"ח דם זבחי כלומר לא תשחט הפסח ועדיין החמץ קיים ולשיטתו ג"כ דס"ל בפ"א מה' ק"פ ה"ה דאף כשאין החמץ עמו בעזרה חייב ולוקה הרי דלא ס"ל על בסמוך וכר"י וא"כ שפיר לשיטתי' יליף לאימורי פסח מקרא דלא ילין חלב חגי כמש"ש בפ"א מה' ק"פ ה"ז דגם להרמב"ם אין להוכיח מדלא כתיב האי קרא בפ' בא ע"כ דמיירי גם באימורים דהא לשיטתי' דהרמב"ם הוא משום לתא דחמץ ול"ש גבי פסח מצרים וממילא צריך למיכתב כאן כדי לאקושי לקרא דלא תזבח ולהני דקיימי בלא ילין וכ"כ פסק בפ"ג מה' שביעית כר"י דתוס' שביעית הלמ"מ ומ"מ פסק באכילת פסחים כר"ע דזמן אכילתו עד הבקר כמש"ש בפ"ח מה' ק"פ הי"ד ובפ"ו מה' חו"מ ה"א גבי אכילת מצה עיי"ש והיינו דעד כאן אינו מוכרח לראב"ע לאסור אכילת פסחים אחר חצות אלא משום דאית לי' הג"ש דהזה הזה הא מיהת אי לאו הג"ש ודאי דטפי מסתבר למידרש קרא דלא תותירו ממנו עד בוקר דהוא עד הבוקר ממש ומעתה י"ל דה"ט דהרמב"ם שבהא מילתא לחוד פסק הלכה כר"ע וכמ"ש במ"מ שם פ"ו מה' חו"מ דכיון דאיכא סתמי כשניהם שוב הדרינן לכללא דהלכה כר"ע מחבירו וכיון דמצינו דר"ע לא גמר הג"ש דהזה הזה מרבותי' לכן פסק כוותי' בהא ומכיון דלא ילפינן מג"ש פשטא דקרא מורה עד הבוקר ממש ואה"נ דיליף מהאי קרא דלא ילין לבוקר זבח חה"פ בין על בשר בין על אימורין דפסח וקרא דלא ילין חלב חגי על חגיגה הכל כמ"ש ראב"ע אלא דבהא מילתא לחוד לא פסק כוותי' דלא יליף מג"ש דדוקא עד חצות ודריש לקרא דהזה למעוטי לילה אחר הוא דאתא שלא נטעה לפרש בוקר בוקר שני דכל הני דרשי דדריש ראב"ע מוכרחים לכאורה ותלויים זב"ז אבל הא דאינו נאכל אלא עד חצות זה אינו מוכרח כלל רק מהג"ש דהזה נפיק לי' ולשיטתי' מידרש לקראי שפיר אף דס"ל דאינו נאכל אלא עד חצות וכמשנ"ת בע"ה באורך. אבל ודאי דאי לא דריש לג"ש ונפרש קרא כדכתיב עד הבוקר ממש ודאי דטפי א"ש למידרש כל הני קראי כמ"ש ראב"ע וזהו טעמא דהרמב"ם בזה ודו"ק: פלג יח

אמנם לאינך רבותינו ז"ל שאמרנו דהדברים תלויים זב"ז אמינא להוסיף עוד דברים וליישב עפי"ז מה שיש להקשות למ"ש הרשב"א בחי' ברכות (דף ט' ע"א) דלר"ע דס"ל אכילת פסחים עד הבוקר ל"ע בו סייג כלל. ע"ש שהוכיח כן דמ"ש אביי בזבחים (דף נ"ז) דגם לר"ע עשו סייג אין זה אלא לפי הס"ד דאביי אבל לפי המסקנא ודאי דלר"ע ל"ע בו סייג כלל עיי"ש וע' בזה בס' בית הלוי סי' ל"ד באורך א"כ תיקשי מה דרב יוסף משני רומיא דמתניתין וברייתא בהא דאכילת פסחים דל"ק במתניתין ומוקי למתני' כראב"ע הא שפיר אפשר לאוקמי מתניתין גם אליבא דר"ע ונימא דה"ט דלא נקט במתני' אכילת פסחים משום דבמתניתין לא נקט רק הני דעשו בו סייג וכמ"ש בתוי"ט כאן ריש ברכות ובתוס' ראשון לציון דה"ט דהרמב"ם דס"ל דגם גבי הקטר חו"א עשו סייג כמ"ש בפ"ד מה' מעה"ק ולא כפירש"י במשנתינו [וע' בבית הלוי סי' ל"ד מ"ש לפרש ד' רש"י דגם רש"י מודה דבאיברים של תמיד עשו סייג רק בחלבים של אינך קרבנות ס"ל דל"ע בהן סייג משום שיש להן סייג מה"ת שיקריבום קודם זריקת התמיד והיינו דמדייק רש"י וכתב דרק בהקטר חלבים ל"ע סייג ומדלג אברים ורק שרש"י מתרץ דמשו"ה חשיב התנא חלבים אף דבהן ל"ע סייג משום דדרך התנא למיתנינהו לחלבים ואברים כהדדי כמ"ש במגילה עיי"ש ודפח"ח] וכן בטו"א מגילה (דף כ"א) ובשאג"א סי' ד' הוכיח דע"כ תנא דידן לא תנא רק להני דעשו בהן סייג דאל"ה תיקשי למה לא נקט גם לקציה"ע דע"כ ר"ג דס"ל ריש מו"ק דתוס' שביעית הלמ"מ וע"כ דדרש לקרא דבחו"ק על קציה"ע דדוחה שבת וא"כ ע"כ דס"ל נקצר ביום כשר וזמן הקצירה בלילה ולמה לא קחשיב לה אע"כ דהתנא לא חשיב רק להני דעשו בהן סייג וא"כ שוב תקשה כנ"ל על רב יוסף דלא אוקי למשנתינו כר"ע ונימא דה"ט דלא נקט לאכילת פסחים משום שזמנה כל הלילה ולא עשו בה סייג וקושיא גדולה היא לכאורה לענ"ד. אכן להרמב"ם לק"מ דאיהו ס"ל להדיא בפ"ח מה' ק"פ הי"ד דגם בפסח לר"ע עשו סייג עיי"ש וא"כ ע"כ כראב"ע מיתוקמא מתניתין דכר"ע לא מצי אתיא