לפלגות ראובן חלק א כט

ואימורין מקרא זה דלא ילין לבקר מפרש קרא דלא ילין חלב חגי על חגיגה ושפיר פריך ר"כ אליבא דר"ע שם מקרא דעלי' השלם ל"כ לראב"ע דמפרש האי קרא דלא ילין לבקר על בשר לחוד לדידי' ילפינן מקרא דלא ילין חלב חגי על אימורי הפסח ושפיר מביא רש"י כאן (ד' ס"ג) האי קרא דחלב חגי על אימורי הפסח אליבא דראב"ע דהילכתא כוותי' ומיושב ג"כ פסקי הרמב"ם שמפרש נמי האי קרא על אימורי הפסח וכראב"ע עכ"ד האו"ח אעפ"י שאין זה לשונו. והארכתי בהעתקת דברי' כי נכונים המה מאוד וגם במכילתא מפורש כן דילפינן מקרא דלא ילין חלב חגי על אימורי פסח וכמ"ש במל"מ ז"ל שם וע"כ דכראב"ע אתיא ויומתקו ביותר עפי"מ שכתבנו כי ר"ע לא יליף מקרא דלא תשחט משום דלדידי' ס"ל על בסמוך א"כ ודאי דשייך לומר לדידי' דהוא משום לתא דפסח וכנ"ל ומה"ט אינו עובר רק בסמוך ל"כ לראב"ע דס"ל שלהי נדה דהילכתא נינהו ודאי דנוכל לומר דמשו"ה לא יליף להו מקראי דאכתי תקשה אימא ביממא תיהוי זבה ובלילה נדה דלא ס"ל על בסמוך ושפיר י"ל ביעו"ח מקרא דלא תשחט וא"כ לדידי' א"א כלל לכתוב האי קרא בפסח מצרים של"ה שייך בי' ומפרש הקרא רק על הבשר לחוד שיאכלוהו עד חצות כדי שלא יבוא לידי לינה ואימורין יליף מקרא דלא ילין חלב חגי וכנ"ל ודו"ק: פלג טז

והנה אחר כל החזיון הזה יצא לנו מכל הנ"ל דראב"ע ור"ע דפליגי שלהי נדה אי י"א יום שבין נדה לנדה הילכתא נינהו או דילפינן מקראי אזלי לשיטתם בריש ברכות אי אכילת פסחים עד חצות או כל הלילה. דר"ע דיליף י"א יום מקראי ופריך לדידי' ביממא תיהוי זבה בלילה תיהוי נדה ע"כ מתרץ ממ"ש על נדתה סמוך לנדתה. וכמו שנתבאר בע"ה דר"ע לשיטתו דס"ל בכ"מ על בסמוך ולשיטתו ע"כ דאין ללמוד ביעו"ח מקרא דלא תשחט על חמץ דהתם ג"כ אין האיסור רק בסמוך ומשום לתא דפסח ויליף מקרא דתשביתו ואך חלק כמ"ש ברש"י ותוס' ולשיטתי' דס"ל בריש מו"ק דקרא דבחריש ובקציר אתא לאסור תוספת שביעית וע"כ דחילוק מלאכות יליף לה מקרא דלא תבערו ולפי"ז הא אפשר ללמוד ג"כ לאסור מלאכה מע"ש לשבת מק"ו משביעית וע"כ דדריש לקרא דלא תבערו ביום השבת אי אתה מבעיר אבל אתה מבעיר מע"ש וכמ"ש במכילתא ובילקוט ויקהל וממילא לית לן קרא למעוטי יו"ט ואסור הבערה גם ביו"ט ולשיטתי' הא אין לפרש הקרא דלא תותירו ממנו עד בוקר היינו שיאכלנו עד חצות כדי שלא יצטרך לשורפו בבקר דהא גם בבקר אין לשרוף משום שאין שורפין קדשים ביו"ט ולדידי' הא ליכא למימר נ"מ דבלילה לא ילקה עליו וביום ילקה משום דרחמנא אחשבי' דהא לשיטתי' כל הבערה אסורה ביו"ט וע"כ מפרש לקרא דלא תותירו כפשטי' דעד בוקר מותר באכילה ועוד ביותר מוכרח הוא לפרש כן לשיטתי' דקרא דלא ילין לבקר זבח חג הפסח מיירי בין בבשר בין באימורין כאשר כן הוכיחו התוס' בפסחים (דף נ"ט ע"ב) דאי על בשר לחוד קאי ניכתבי' להאי קרא גבי פסח מצרים בפ' בא גבי אכילה דאין לומר דמשו"ה לא נכתב האי קרא גבי אכילה בפ' בא משום דהתורה רוצה ללמדנו האי הקישא לקרא דלא תזבח עה"ח ולהקיש להנך דקיימי בלא ילין דהדר תיקשי דנכתב גם להאי קרא בפ' בא כיון דהוא משום לתא דפסח א"כ שפיר שייך גם בפסח מצרים לאסור החמץ בשחיטת הפסח בסמוך לו וע"כ דהאי קרא דריש בין אבשר בין אאימורי פסח וע"כ דקרא דלא ילין חלב חגי דריש על חגיגה דעל אימורין הא ל"צ קרא וכמ"ש בסוגיא דפסחים (דף נ"ט ע"ב) דקאי אליבא דר"ע וכמש"ש בתוס' וע"כ לפרש ג"כ דזמן אחד להן עד הבוקר דאין לאסור אכילת פסח אחר חצות כמו שמותר להקריב את האימורין עד הבוקר דהא מקרא אחד יליף תרווייהו והזה למעוטי לילה אחרת אתא דאל"ה הו"א מאי בוקר בוקר שני דלשיטתי' הא אין לפרש כלל קרא דלא תותירו עד בוקר היינו שלא תעשו דבר שיצטרך לשורפו בבקר דהא אין שורפין קדשים ביו"ט ולדידי' אין נ"מ כלל בין ש"ק להבערה שלא לצורך וכנ"ל באורך בע"ה. וע"כ דפסח נאכל עד הבוקר. ל"כ לר' ישמעאל וכן לראב"ע שהוכחנו דס"ל כוותי' דילפי ביעו"ח בי"ד מקרא דלא תשחט על חמץ ולית להו על בסמוך וכמשנ"ת משלהי נדה די"ל דמשו"ה ס"ל לראב"ע די"א יום הילכתא נינהו כדי שלא תיקשי לדידי' אימא ביממא תיהוי זבה ובלילה תיהוי נדה וכמו דפריך אליבא דר"ע וכיון דלית לי' לדידי' על בסמוך הא אין ללמוד מקרא דעל נדתה וכיון דלדידהו ילפי מקרא דלא תשחט לביעו"ח א"כ הא אין להוכיח דהאי קרא דלא ילין לבקר מתפרש בין אבשר בין אאימורין כמ"ש התוס' דאל"ה נכתבי' להאי קרא בפ' בא גבי פסח מצרים די"ל דהתורה רוצה להקיש לקרא דלא תזבח עה"ח ולהנך דקיימי בלא ילין וזה אין לכתוב בפ' בא דל"ה שייך אז איסור ב"י בחמץ בי"ד ומפרש לקרא על בשר לחוד לא על האימורין ואימורין יליף מקרא דלא ילין חלב חגי וכיון דעל בשר לחוד קאי קרא שפיר י"ל דרק עד חצות מותר באכילה וכמו דיליף מג"ש דהזה הזה ומפרש לקרא דלא תותירו היינו שתראו לאוכלו מקודם כדי שלא תצטרכו לשורפו בבקר ואי דאין שורפין קדשים ביו"ט מ"מ הא איכא נ"מ לענין מלקות דלדידהו הבערה ביו"ט שרי שלא לצורך ורק ביום ילקה משום דרחמנא אחשבי' ולר' ישמעאל הא מוכרח הוא ממאי דס"ל בריש מו"ק דתוספת שביעית הלמ"מ ודריש לקרא דבחו"ק אי לקציה"ע דדוחה שבת וממילא דהבערה לחלק או דיליף מקרא דבחו"ק לחילוק מלאכות והבערה ללאו אבל בין כך ובין כך ס"ל לר"י דהבערה מותר ביו"ט דהא לשיטתי' ל"ב קרא דביום השבת למעוטי מע"ש לשבת כיון דאין ללמוד כלל מק"ו דשביעית דהא לדידי'