לפלגות ראובן חלק א ג

וראיתי בס' לוית חן פ' יתרו מש"כ דעיקר מה שהיו מחויבים מן הדין לקבל התורה הוא משום שהוציאן ממצרים מבית עבדים וכמ"ש רש"י בפסוק אנכי ד"א ונמצא לפי"ז דחיובן הי' רק בפני הבית שהיו בני חורין אבל לאחר החורבן שחזרו לגלות ונעשו עבדי אחשורוש דהשתא הוי אנוסים בכפיית ההר הוי מודעה רבה לאורייתא אלא שקבלוה אח"כ בימי אחשורוש עיי"ש. ולענ"ד ז"א דאי נימא דהקבלה הוי כדין ומשום שהוציאם לחירות וכו' ודאי דשוב לא נתבטלה אח"כ משום שגלו כי הלא בחטאם גלו משום שעברו על התורה שקבלוה ברצון ואיך יתבטל עי"ז הקבלה. גם מש"ב שמשו"ה נקרא זה רצון לפי שהיו מחויבים מן הדין לקבלה על שהוציאם ממצרים אין הדבר מוכרח לפי שגם זו"ז נכספה הנפש למצות התורה ולעולם הוי זה רצון גמור וביותר למ"ש המפרשים ז"ל דמשו"ה נחשב הוא לגבי ישראל כרצון גמור משום חזקתן הקודמת שקיימו השבע מצות תחלה וביארו בזה ג"כ מ"ש בריש ע"ז על טענת או"ה כלום כפית עלינו וכו' והשיב להם הקב"ה הראשונות ישמיעוני ז' מצות שקבלתם היכן קיימתם ע"ש והיינו דמשו"ה ל"מ אצלם כפי' וכן למ"ש עוד טעמא אחרינא לבאר חזקתם הטובה משום יחוס האבות וכמ"ש בילקוט ר"פ במדבר כלפי מה שנתקנאו אוה"ע בישראל ואמרו מה ראו אלו להתקרב כו' השיב להם השי"ת הביאו לי ספר יוחסין שלכם כו' דלהני מעמי ודאי דנחשב זה לקבלה גמורה לעד לעולם

וע"כ דלפי"ז עלינו לומר דבאמת אין כאן טענת אונס כלל ורק שהמה ברצונם לפעמים לפרוק עול ניסו לפטור א"ע בטענת אונס ומודעא וכמ"ש בס' דע"ק לפרש מ"ש (ביחזקאל כ) והעולה על רוחכם היו לא תהי' אשר אתם אומרים נהי' כגוים וגו' לשרת עץ ואבן חי אני נאום ד"א אם לא ביד חזקה וגו' אמלוך עליכם והיינו שהם העמיקו עצה לאמור נהי' כגוים והיתה כונתם הנשחתה שלא יהי' אפשר לכוף אותם על קיום התורה וז"ש והעולה על רוחכם היו לא תהי' אשר אתם אומרים נהי' כגוים [ויומתק עוד ביותר עפימ"ש בילקוט יחזקאל שם רמז שנ"ט שטענו אז עבד כהן מהו שיאכל בתרומה א"ל יאכל א"ל חזר ומכרו לישראל לא יצא מרשותו א"ר הן א"ל אף אנו יצאנו מרשותו נהי' כאוה"ע עיי"ש ובסנהדרין (דף ק"ה) והיינו כנ"ל שבקשו לבטל קבלת התורה משום טענת אונס ורק שאפשר שמ"מ מחויבים הם לקיים את התורה בשבתם על הארץ וכמ"ש לעיל בשם הרשב"א א"כ עתה שגלו חזרו להיתרן וכנ"ל] אפס חי אני נאום ד"א אם לא ביד חזקה וגו' אמלוך עליכם כי לא כמחשבותיבם מחשבותיו וד"א יודע אשר אם ישפוך זעמו עליכם סופכם להתרצות אליו ולעשות מצותיו וגלוי וידוע לפניו כי רצונכם האמיתי להיות מישראל ע"כ ייסר אתכם עד שתתרצו אליו עיי"ש. הרי דבאמת רצו לפטור א"ע מכל וכל בטענת אונס ושפיר י"ל דהיינו מ"ש ראב"י מכאן מודעא רבה לאורייתא דהיינו שהם רצו לפטור א"ע בטענה זו אבל באמת מן הדין ודאי די"ל דאין זה טענה כלל. וע"ז אמר רבא דהדר קבלוה בימי אחשורוש דהיינו שאז בעובדא דאחשורוש נוכחו לדעת שאין זו טענה כלל ואונס בישראל לגבי תו"מ מיחשב רצון גמור וחזרו והודו לראשונות וכמו שנאמר בע"ה

ונקדים לזה מ"ש בכ"ס עה"ת פ' תצוה לפרש ד' המד"ר הה"ד זית רענן וגו' וכי לזית לבד נמשלו ישראל כו' מה זית כותשין אותו ומוציאין שמנו כך ישראל וכו' וביאר שם עפימש"ש ליישב ד' הגמרא מגילה (דף י"ב) במה ששאלו תלמידיו את רשב"י וכו' מפני שנהנו מסעודתו וכו' מפני שהשתחוו לצלם וכו' וכי משוא פנים וכו' אלא הם ל"ע אלא לפנים וכו' וכתב שם דבאמת הלא שבו אז בתשובה ותענית ואין לך דבר שעומד בפני התשובה ואין זה נשיאות פנים כלל. עוד הרבה להקשות על המאמר הנ"ל בשם המפרשים ומביא ליישב עפ"י הנ"ל דבאמת תשובה בזאת הבאה אחר שכבר נתייסר בפורעניות ר"ל ה"ה באונס רק מ"מ אצל ישראל נחשב זאת כמו לרצון ועפי"ד הרמב"ם הנ"ל בה' גירושין אבל כ"ז אינו אלא בשארי עבירות גשמיות הכאות מחמת התאוה שמאמין בד' ויודע נ"כ שענוש יענש רק שמ"מ איננו שליט ברוחו לכבוש את יצרו אבל הכופר בעיקר ועע"ז אצלו כבר נשתנה הרצון וצריך תשובה מעולה לא מחמת האונס ולכן למ"ש תחלה מפני שנהנו כו' ל"ק וכי משוא פנים וכו' דלזה מהני גם תשובה כזאת רק אחר שא"ל מפני שהשתחוו לצלם שפיר פריך וכי משוא פנים וכו' דבזה שוב ל"מ תשובה כזאת ומשני הם ל"ע אלא לפנים היינו שלא האמינו בע"ז כלל ולבם הי' שלם עם ד'. והיינו מ"ש במד"ר שבזה נמשלו לזית שכותשין אותו ומוציאין שמנו היינו שאין השמן נעשה ע"י הכתישה רק שאגור בתוכו והפרי מפסיק וצריך לזה כתישה להוציאו כך ישראל לבם טהור ונקי ותשובתם רצוי' אלא שהחומר מפסיק וכשחובטין אותן נותנין שמנן הטוב עיי"ש באריכות דברים נחמדים מאוד: **(הג"ה ובדרושים לתשובה הארכנו הרבה דלפי"ז הנה לכאורה לעולם ל"ש תשובה מיראה בישראל דממילא)**