לפלגות ראובן חלק א כח

בלילה לוקה וא"כ לדידי' לא מצינן לפרש הקרא שלא תעשו דבר שיבוא לידי נותר וע"כ דלר"ע אם איתא דהזה לג"ש ולא תותירו עד בוקר לשריפה א"כ ע"כ לפרש דהיינו עד בוקר שני דהא אין שורפין קדשים ביו"ט ושוב יותר מוטב לומר דהזה למעוטי לילה אחרת ולגלות על בוקר שהוא באמת בוקר ראשון וכמ"ש הצל"ח ז"ל ומיושב קושית התוס' הנ"ל ודו"ק כי זה נכון מאוד בע"ה. ואף דעדיין י"ל נ"מ גם לר"ע לענין איזה ביעור אחר דבלילה מותר דל"ש רחמנא אחשבי' עדיין וביום אסור גם זה מ"מ כיון דבקרא הא שריפה כתיבא צריך ע"כ לאשכוחי' נ"מ לענין שריפה גופה וכיון דלר"ע לא נ"מ מידי בזה לכן א"א לפרש קראי לדידי' כמ"ש ראב"ע ודו"ק]. וראיתי ג"כ להטו"א ז"ל במגילה באבני מילואים שם לד' ר"א שהקשה כמו כן במש"ש בברכות והני תנאי כהני תנאי דתניא שם תזבח את הפסח בערב וגו' ר"א אומר בערב אתה זובח כבוא השמש אתה אוכל מועד צאתך ממצרים אתה שורף וכו' ופירש"י שם דלר"א ע"ח לילה הוי זמן אכילה ותו לא דאי לא מאי בינייהו והקשה הטו"א לר"א למאי נ"מ כתב קרא למצ"מ אתה שורף כיון דא"א לשורפו עד בוקר שני משום דאין שורפין קדשים ביו"ט ועיי"ש מ"ש לתרץ ג"כ ע"ד הצל"ח ז"ל וכבר דחינו זה בע"ה עפי"ד הראב"ד ולפי מה שכתבנו מיושב גם זה דגם לר"א נוכל לומר דס"ל ג"כ דהבערה שלא לצורך ביו"ט מותר וממילא אם ישרוף בלילה לא לקי ומבוקר דנעשה נותר קמל"ן קרא דמצותו בשריפה ואם ישרפנו ילקה ומה שיש להקשות על דברינו וכן גם ע"ד הצל"ח הנ"ל ממ"ש בפסחים (דף ק"כ) דלראב"ע מטמא את הידים מחצות ואילך א"כ ע"כ דהוי נותר מחצות רק דאין שורפין משום לילה ושוב לא נ"מ מידי בין יום ללילה דגם בלילה הוי נותר תיכף אחר חצות הנה כבר הרגיש בזה בצל"ח עצמו ברכות (דף ט') וכתב שם דזהו אי נימא דראב"ע ס"ל כר"י בזבחים (דף נ"ו) דמשעה שאידחי מאכילה חייב כרת על האכילה ולחזקי' לשיטתי' ע"כ דלראב"ע אף שאסור באכילה אחר חצות מ"מ עדיין אינו נעשה נותר עד הבוקר עיין בדבריו ומיושב שפיר גם דברינו עפי"ז

[אמנם לענ"ד י"ל גם כן בפשוטו דגם מש"ש בפסחים (דף ק"כ) שם דמחצות הו"ל נותר לראב"ע לאו דוקא דין נותר נקט עלי' לכל מילי ורק דמשו"ה גזרו חכמים עלי' טומאת ידים כנותר משום דלראב"ע אסור מה"ת באכילה אחר חצות וכן מצאתי מפורש בתוספתא פסחים ספ"ה ע"ש ואינו נאכל אלא עד חצות וא"ח עלי' משום נותר כו' עד שיעלה ע"ה. וע"כ דכראב"ע אתיא לפימ"ש לקמן דלר"ע הא ל"ע בו סייג כלל. ועוד מדקאמר ואינו נאכל אלא ע"ח וכמ"ש לדייק כן בזבחים (דף נ"ז ע"ב) ע"ש וקצרתי בזה מפני שגם בלא"ה א"ש]: פלג טו

ומעתה נבוא לבאר עוד בע"ה ולהוכיח דראב"ע ע"כ דריש לקראי כר' ישמעאל ויליף ביעו"ח בי"ד מקרא דלא תשחט על חמץ וכר"י דהנה בפסחים (דף ס"ג ע"ב) פריך בגמ' על מש"ש מי כתיב לא תשחט על חמצך כו' אי הכי אפי' לאחד בסוף העולם נמי ומשני א"ק לא תשחט ולא ילין לא תשחט על חמץ הנך דקיימי עלי' משום לא ילין. ועיין במהרש"א על התוס' שם בפסחים (דף נ"ט ע"ב) ד"ה ולא מש"כ דע"כ האי סוגיא כר"ע אתיא דס"ל אכילת פסחים כל הלילה ומיירי קרא באכילת בשר והיינו דקאמר הנך דקיימי עלי' בלא ילין אבל לראב"ע ע"כ אין לומר כלל הנך דקיימי עלי' בלא ילין דאכילת בשר אסור לדידי' אחר חצות ולא קאי קרא לדידי' רק על האימורין ולא על הבשר והקשו המפרשים דלפי"ז נשאר הקושיא אליבא דראב"ע א"ה אפילו לאחד בסוף העולם נמי דהא לדידי' אא"ל הנך דקיימי עלי' בלא ילין דקרא לא מיירי באכילת בשר כלל עוד הקשה במהרש"א שם (דס"ג) עמש"כ רש"י בד"ה הואיל וישנו בהלנת אימורין דכתיב בהו לא ילין חלב חגי אמאי לא כתב רש"י מהך היקש גופי' דלא ילין לבקר זבח חה"פ דאיירי מיני' וע"כ דהאי קרא נמי איירי באימורין כמ"ש לעיל (דף נ"ט ע"ב) להדיא ובתוס' שם הוכיחו דאי ל"ק קרא רק על הבשר לחוד הו"ל למיכתב בפרשת בא באכילת הפסח עיי"ש והיטב אשר דיבר בזה באו"ח שם ס"ג עפימש"ש עוד ליישב משה"ק במל"מ פ"א מה' ק"פ על הר"מ שכ' המלין אימורי הפסח עובר בל"ת שנאמר לא ילין חלב חגי והקשה במל"מ על הרמב"ם דמוקי להאי קרא על אימורי הפסח א"כ מאי קשיא לי' לר"כ שם (דף נ"ט ע"ב) הא כל הלילה ילין והכתיב עלי' השלם כו' הא מצות הפסח הוא אחר התמיד עיי"ש מ"ש לתרץ דלראב"ע ע"כ אין לפרש הקרא דמיירי בבשר ובאימורין דהא אין זמנם שוה דבשר א"נ רק עד חצות ואימורים נקרבים עד הבקר וע"כ לדידי' קרא על בשר לחוד קאי ומפרש כמ"ש התוס' ברכות (דף ט' ע"א) לפרש קרא דלא תותירו אליבא דראב"ע דהיינו שלא תעשו דבר שיבוא לידי נותר וכן גם כאן שלא יבוא לידי לינה. והוכחת התוס' דאי על בשר לחוד קאי נכתבי' בפ' בא אינה הוכחה רק אליבא דר"ע לשיטתו דיליף ביעו"ח מקרא דתשביתו ומבואר דס"ל דמקרא דלא תשחט אין ללמוד דהתם לאו משום איסור חמץ צוה הכתוב רק משום לתא דפסח שבשעת שחיטתו לא יהי' חמץ בבית וכמ"ש בפרישה ובפנ"י ושפיר שייך זה גם בפסח מצרים ותיקשי דנכתבי' בפ' בא ע"כ דקאי על שניהם על הבשר ועל האימורין ל"כ לראב"ע אפשר דיליף לביעו"ח כר' ישמעאל מקרא דלא תשחט וכיון דבפסח מצרים ל"ה איסור ב"י בחמץ ביום י"ד אין להקשות כלל דנכתבי' בפ' בא דהוצרך למיכתב גבי קרא דלא תזבח להקיש לו ולהורות הני דקיימי בלא ילין וקרא דלא תזבח עה"ח ל"ש בפרשת בא לראב"ע דהוא משום איסור חמץ ורק לר"ע אפשר דגם זה שייך בפ"מ דהוא משום לתא דפסח לדידי' ומעתה הנה לר"ע דיליף בשר הפסח