לפלגות ראובן חלק א כז

דחיוב שריפתו מתחיל בבקר ואף שאסור לשורפו מ"מ נ"מ לענין אם עבר ושרפו דאם שרפו בלילה לוקה דהוי כשורף דבר בעלמא אבל אם שרף ביום שכבר נעשה נותר אינו לוקה משום דל"ה רק לאו הנל"ע בוקר שני ולא בוקר ראשון עיי"ש דלדידי' ל"א דאהדרי' קרא לאיסורי' משום דהא מדינא מותר מטעם מתוך עיי"ש מ"ש ליישב עפי"ז קושית התוס' פסחים (דף ע"א ע"ב) דאמרו שם דכ"ה דכתיב בוקר סתמא בוקר ראשון ובשלהי פסחים אמר לר"ע דהו"א מאי בוקר בוקר שני ועפי"ז תירץ שפיר דלר"ע מוכרח לפרש בוקר שני דר"ע הא לית לי' מתוך ולדידי' אמרינן דלקי על ש"ק משום דאהדרי' קרא לאיסורי' עיי"ש א"כ אין נ"מ מידי בין אם שרפו בלילה או ביום וא"א לדידי' לפרש הקרא כראב"ע דהזה אתא לג"ש דעד חצות ועד בוקר לשריפה דהא ע"כ לדידי' בוקר שני משמע דהא אש"ק ביו"ט ולדידי' אין נ"מ כלל ממה דנימא דקרא קמ"ל שהותחל זמן שריפה דידי' דב"כ וב"כ לוקה עיי"ש ודפח"ח

אמנם עדיין אין דברי' מספיקים לפימש"כ הראב"ד בתמים דעים ה' יו"ט סי' ק"כ וז"ל וכי תימא אמאי איצטריך רבא למימר אליבא דר"ע כו' וש"מ ל"א מתוך וכו' פשיטא דהא שריפת חמץ משריפת נותר גמרינן ושריפת נותר הא אמרינן דאינו דוחה יו"ט מה"ת לדברי הכל. יש לומר דה"ק וש"מ ל"א מתוך שהותרה כו' ולא גמרינן שריפת חמץ משריפת תרומה שנטמאת אלא משריפת נותר כו' קמל"ן דלא גמרינן חמץ אלא מנותר עכ"ל והיינו דמסיק התם לפי"ז דשפיר י"ל דלר"ע בעלמא ס"ל מתוך ורק גבי ביעו"ח ס"ל דל"א מתוך משום דיליף מנותר וע' פנ"י פסחים (דף ה') וכן באו"ח שם שהביאו זאת לקושיא בשם הרא"ש מלוניל בס' תומת ישרים דהאיך ילפינן מביעו"ח לעלמא דלא ס"ל לר"ע מתוך ודילמא שאני חמץ משום דיליף מנותר עיי"ש מ"ש לתרץ קושיא הנ"ל ואישתמיט מינייהו ד' הראב"ד אלו שכתב באמת כן ואולי יש לומר דגם דעת רש"י לפרש כן ויתיישב מאוד מה שמדקדק רש"י שם ד"ה ש"מ כו' ס"ל כר"י דאין ביעו"ח א"ש ויליף לה מנותר ומדייק בצל"ח ששפת יתר הוא לכאורה מ"ש רש"י דמנותר יליף לה ולפי"ז ניחא דהיינו דמדייק רש"י דלפי"ז נפרש גם מ"ש אליבא דר"ע דלית לי' מתוך דהיינו רק גבי ביעו"ח משום דמנותר יליף לה וי"ל עוד בזה וקצרתי ובמק"א הארכתי להביא סמוכים לד' הראב"ד הנ"ל ממשה"ק התוס' בביצה (דף י"ב ע"א) ד"ה השוחט עו"נ ביו"ט לוקה דלמה לא מוקי לה כר"ע דלית לי' מתוך יעו"ש ולד' הראב"ד הנ"ל א"ש

גם יתיישב עפי"ד הראב"ד ז"ל משה"ק הגרעק"א בדו"ח מערכה ז' לר"ע דחייש למיעוטא ולית לי' מתוך האיך מותר לשחוט בהמה ביו"ט ובביצה (דף כ"ה) מצינו להדיא דס"ל שמותר גבי בהמה מסוכנת עיי"ש מ"ש לתרץ דר"ע לשיטתי' דס"ל אפי' נפש בהמה במשמע והא חזי לכלבים אמנם לד' הראב"ד הנ"ל א"ש בפשיטות דלפי"ז גם ר"ע ס"ל מתוך ורק התם גבי ביעו"ח הוא דלית לי' מתוך משום דמנותר יליף לה וכן נראה ליישב עפי"ד הראב"ד הנ"ל מה שנתקשה בחי' מראה כהן על ביצה להגאון מהר' בצלאל מווילנא ז"ל על מ"ש הרשב"א ז"ל בשבת (דף ל"ט) דמאן דלית לי' מתוך לית לי' נמי הואיל א"כ מאי פריך הגמ' בפסחים (דף מ"ז) לרבה דאית לי' הואיל ממתני' דיש חורש תלם א' וכו' והא הא מתני' מוקי לה במכות (דכ"א) כר"ע וא"כ י"ל דר"ע לשיטתו דל"ל מתוך ל"ל נמי הואיל אבל לדידן אית לן מתוך ואית לן נמי הואיל ע"ש שנשאר בקושיא וביותר יש לחזק הקושיא מהמבואר בריש מו"ק דלרבה דס"ל התם מנכש חייב משום חורש כו' ורק ר"ע הוא דס"ל המנכש והמחפה בכלאים לוקה דפריך שם רב יוסף לרבה מהא דהמנכש והמחפה וכו' ורבה מוקי לה כולה כר"ע ולרבה לשיטתי' ע"כ דהאי מתני' דיש חורש תלם אחד וחייב משום כלאים ע"כ כר"ע מיתוקמא ותיקשי כנ"ל ולהנ"ל י"ל דגם הרשב"א ס"ל כדעת הראב"ד הנ"ל וגם לר"ע אית לי' מתוך בכל מקום וי"ל עוד בזה וקצרתי

וא"כ לד' הראב"ד ז"ל הנ"ל אין מקום כלל למ"ש הצל"ח כמובן דהא לפי"ז כיון דגם לר"ע אית לי' מתוך א"כ שפיר י"ל גם לדידי' דלא לקי אשריפת נותר משום דלא אמרינן אהדרי' לאיסורי' והוי רק לאו הנל"ע וכנ"ל: פלג יד

והנלענ"ד בע"ה ליישב קושייתו וקושית התוס' פסחים (דף ע"א) הנ"ל וג"כ עפ"י דרך הצל"ח ז"ל ורק להיפוך ממש עפ"י מה שביארנו בדברינו בע"ה לפי שיטת רש"י ז"ל דאף למ"ד דהבערה שלא לצורך כלל מותר ביו"ט מ"מ גבי ש"ק אסור משום דרחמנא אחשבה למלאכה משום המצוה והנה כ"ז ל"ש רק לר' ישמעאל לשיטתו דדריש לקרא דביום השבת למעוטי יו"ט וכנ"ל וכ"כ לראב"ע לשיטתו דע"כ ס"ל גם הוא כר' ישמעאל וכמו שיתבאר וא"כ שפיר י"ל לראב"ע כמ"ש התוס' ברכות הנ"ל לפרש הקרא דלא תותירו היינו שלא תעשו דבר שיבוא לידי נותר והיינו דקמל"ן קרא דבבקר נעשה נותר ונ"מ להיפוך דאם שרפו בלילה אינו לוקה כיון דעדיין לא נעשה נותר הוי רק הבערה שלא לצורך דמותר ביו"ט ואף שאין לשורפו בלילה משום מ"ש ביום אתה שורפו ואי אתה שורפו בלילה מ"מ אם עבר ושרפו אינו לוקה כיון דעדיין אינו נעשה נותר עד הבוקר ואין עליו מצוה לשורפו ול"ש הא דרחמנא אחשבי' אבל אם ישרפנו בבוקר ילקה שפיר משום דרחמנא אחשבי' דאז דינו בשריפה שיעשה נותר וכ"ז רק אליבא דר' ישמעאל ולראב"ע דס"ל כותי' דלדידהו הבערה שלא לצורך ביו"ט מותר אבל לר"ע לשיטתי' דס"ל תוספת שביעית מקרא ודריש קרא דביום השבת להתיר מע"ש לשבת וא"כ הבערה ביו"ט אסור א"כ הא לא נ"מ מידי בין אם ישרפנו בלילה לבין אם ישרפנו ביום דודאי גם