לפלגות ראובן חלק א כו

בירושלמי שם פ"ז דפסחים ה"א הכל מודין בעלי' שהוא סמוך מה מפלגין בעל אבא שאול אומר על המערכה סמוך למערכה ורבנן אמרין על המערכה על גגה של מערכה אתיא דאבא שאול כר"ע ודרבנן כריה"ג וכו' הרי דקאמר בירושלמי טעמא דר"ע משום דס"ל על בסמוך והיינו דל"ב ראשו על כרעי' על ממש שיתנם לתוכו רק בסמוך ותולין חוצה לו ואסור ג"כ לצלותן בפ"ע רחוק מן הפסח משום דבעי על בסמוך ומעתה שפיר נוכל לומר דר"ע לשיטתו אזיל ודו"ק

ועדיין יש להקשות במש"ש בירושלמי עוד תוך בר דברי ר' טרפון ר' ישמעאל אומר מקולס אתיא דר"ט כר"ע ודר' ישמעאל כריה"ג הרי דס"ל לר' ישמעאל דעל ממש הוא ואולי י"ל באמת דה"ט דלא מוקמינן בגמ' דידן דפליגי הני תנאי בהאי פלוגתא דעל בסמוך משום דמצינו דס"ל לר' ישמעאל דגם על בסמוך לא בעינן וכמו דיליף מהאי קרא דלא תשחט על החמץ דבעינן לבער החמץ מן הבית [וע' ילקוט שם דלא נזכר כלל ר' ישמעאל בפלוגתא זו וכ"כ שם תוך ובר ד' ר' אליעזר ר"ע אומר מקולס והי' אפשר לומר בזה עפי"מ שהעירותי במק"א במ"ש ביומא (דף נ"ה ע"א) תנא כשהוא מזה אינו מזה על הכפורת אלא כנגד עובי' של כפורת וכו' מה לפני דלאו על אף על דלאו על והיינו דיליף התם דלא נימא על ממש ורק על בסמוך אמנם מצינו לר' אליעזר בר' יוסי שם (דף נ"ז ע"א) דקאמר אני ראיתיה ברומי והי' עלי' כמה טיפי דמים ובתוס' ישנים שם דפליג ר"א על ת"ק וכן הוא להדיא בירושל' שם אית תניי תני צריך שיהי' נוגע אית תניי תני א"צ שיהי' נוגע א"ר אליעזר ברבי יוסי אני ראיתיה וכו' ומפורש שם בירושלמי קושית התו"י ותירוצם. עכ"פ לפי"ז שפיר י"ל דהאי ר' אליעזר דס"ל בילקוט בא דתוך בר הוא ר"א בר' יוסי הוא דס"ל ביומא על ממש ובעינן שיגע בפרוכת אכן לא משמע לומר כן דר"א בר פלוגתי' דר"ע הלא הוא ר"א הגדול כנודע] אמנם לפי גירסתנו דתלמודא דידן דר' ישמעאל ס"ל תוך בר וכן למ"ש בירושלמי להדיא דר' ישמעאל ס"ל כריה"ג ע"כ דס"ל לכאורה על ממש קשיא לכאורה ממאי דיליף ביעו"ח מקרא דלא תשחט על חמץ דע"כ מוכח מיני' דס"ל דלא אמרינן על בסמוך וכמ"ש בצל"ח

אשר ע"כ הנראה לתרץ הכל בחדא מחתא והיינו דנימא דמשו"ה הוא דהוכיח ר' יוחנן לומר דעיקר פלוגתת התנאים בהא דעל בסמוך לאו כללא הוא בכ"מ ובאמת בכ"מ לא אמרינן על בסמוך ורק במקום שיש סברא לומר דבעינן דוקא בסמוך בזה הוא דפליגי תנאי אי בעינן על ממש או דסגי בסמוך אבל במק"א ל"ב על בסמוך. וכמ"ש התוס' פסחים הנ"ל ומוכיח לה ר' יוחנן מהא דר' ישמעאל גופי' שמצינו לדידי' דס"ל גבי צליית הפסח תוך ובר דהיינו על ממש וכמ"ש להדיא בירושלמי דס"ל לר' ישמעאל כריה"ג ומ"מ יליף ביעו"ח מקרא דלא תשחט ע"כ דלאו כללא הוא ושאני התם דסברא הוא להצריך סמוך דוקא זהו טעמא דר' יוחנן מרא דתלמודא דבני מערבא כנודע ואף דס"ל לר' ישמעאל גבי צליית הפסח על ממש מ"מ יליף שפיר ביעור חמץ מקרא דלא תשחט וכנ"ל ולר"ל דפליג וס"ל דבעינן דוקא עד שיהא עמו בעזרה הי' אפשר לומר דס"ל לדידי' דאה"נ דר' ישמעאל דיליף מקרא דלא תשחט פליג אהני תנאי וס"ל דל"ב על בסמוך כלל ור"ל לא אמר דבעינן עד שיהא עמו בעזרה רק להני תנאי דס"ל דלכל הפחות בעינן על בסמוך ולא מצינו לר"ל שיסבור ר' ישמעאל דבעינן על בסמוך אמנם גם זו"ז נוכל לומר דאה"נ דגם ר' ישמעאל לא פליג ע"ז ורק דסמיך ר' ישמעאל אאידך דרשא דביום הראשון דיליף ביעו"ח בי"ד מהתם ותרוויי' קראי לימוד אחד הוא וכמ"ש הגאון מלבי"ם זלה"ה שהבאנו לעיל ולר"ל הוא מוכרח לא כן לר"י שפיר אפשר לומר דר' ישמעאל מהאי קרא לחודי' יליף מלא תשחט דביעו"ח הוא בי"ד ומשום דלא בעינן על בסמוך [ומשה"ק הגרעק"א שם בדו"ח פסחים (דף ס"ג) דשפיר י"ל דגם ר"ל ס"ל דל"ב על בסמוך רק דאזיל לשיטתו דס"ל בזבחים (דף פ"ט ע"ב) בבשר קדשים קלים שיצאו חוץ לקלעים קודם זריקה דפסול. וא"כ כחו דלר"י אף דל"ב על בסמוך מודה דאם הי' הלחם חוץ לחומת בית פאגי לא קדש הלחם וכמ"ש רש"י משום דאם הי' הלחם בפנים והי' יוצא לשם הי' מיפסל ה"ה לר"ל דלר"ל אם יצא קודם זריקה חוץ לקלעים מיפסל משו"ה אם הי' שם בשעת שחיטה לא קדוש עיי"ש הנה לזה י"ל בפשוטו דאדרבא אי נימא דס"ל לר"ל דל"ב על בסמוך א"כ אין לנו מה"ת שום חוב להצריך שיהא הלחם בעזרה כלל ולמה יפסול לר"ל אם יצאו קודם זריקה ורק אחר דס"ל דבעינן על בסמוך וע"כ צריך שיהא הלחם בעזרה בשעת שחיטה. דינו כבשר קדשים קלים דלדידי' אם יצאו לפני זריקה חוץ לקלעים מיפסל אבל אי לאו דס"ל על בסמוך א"צ שיכנס כלל בעזרה ולמה יפסל] הא מיהת לר"ע דמצינו לדידי' שמשוה מידותי' וס"ל בעלמא דבעינן על בסמוך א"א ללמוד לדידי' מהאי קרא דלא תשחט ולשיטתי' שפיר יליף מקרא דתשביתו וכנ"ל ודו"ק: פלג יג

והנה בתוס' ברכות (דף ט' ע"א) ד"ה ראב"ע הקשו היכי מצי ראב"ע למימר אכילת פסחים עד חצות והכתיב לא תותירו ממנו עד בקר ותירצו דמפרש לקרא לא תעשו דבר שיבוא לידי נותר עד הבוקר שאם לא יאכלנו עד חצות לא תוכל לאוכלו ולא לשורפו בלילה וא"כ ישאר עד הבוקר

והקשה בצל"ח דהא בבקר ג"כ אסור לשורפו דאין שורפין קדשים ביו"ט ולראב"ע הא מפרש בוקר בוקר ראשון עיין בדבריו בחי' לפסחים (דף ק"כ) מ"ש לתרץ דמ"מ י"ל לראב"ע דקרא קמ"ל