לפלגות ראובן חלק א כה

דס"ל הבערה שלא לצורך מותר ביו"ט גם ביעו"ח הוי שרי ביו"ט ומה"ט הוא דלא דריש לי' ר' ישמעאל דביעו"ח הוא בי"ד מקרא דתשביתו כמו ר"ע דלדידי' גם ביו"ט הי' מותר וכנ"ל וא"ש הכל בע"ה. אחת אשר ישאר לנו לפי"ז קושית התוס' שם בפסחים (דף ה') הא ר' ישמעאל למד מקרא אחרינא. ול"ל תרי דרשות. דמעתה נסתר מה שכתבנו לעיל דהאי תנא אליבא דר"י דיליף מקרא דביום הראשון סמיך על הא דתשביתו וביו"ט א"א משום שמצינו להבערה כו' דהא לפי"ז ע"כ דלר"י הבערה מותר ביו"ט בכל גווני. רק עיין התוה"מ להגאון מלבים ז"ל במכילתא בא מש"ש אות נ"ו עפ"י הירושלמי ליישב קושית התוס' הנ"ל כי הכל לימוד אחד הוא שר"י למד ביעו"ח משחיטת הפסח ומפרש מ"ש ושמרתם את היום בראשון היינו ביום המוקדם ליו"ט שהוא יום י"ד תשמרו חק הפסח וה"ה חק של ביעו"ח עיי"ש וקצרתי: פלג יב

ומעתה נקדים עוד הקדמה אחת הנוגע לעניננו והוא במאי דפליגי ר"י ור"ל לקמן בפסחים (דף ס"ג ע"ב) דר' יוחנן ס"ל דשוחט את הפסח עה"ח עובר בלאו אעפ"י שאין עמו בעזרה ולר"ל א"ע עליו עד שיהא עמו בעזרה ומוקי התם פלוגתייהו בעל בסמוך דר"י ס"ל דלא אמרינן על בסמוך ור"ל ס"ל דבעינן על בסמוך ובתוס' שם ד"ה לא הקשו וז"ל תימה דבפ' שתי הלחם אמרינן דלכל הפחות בעינן על בסמוך וכו' דאיכא למ"ד דס"ל על ממש ואיכא למ"ד על בסמוך וי"ל דהתם סברא הוא דהוי בסמוך כו' עיי"ש נמצא דלר"י ע"כ ס"ל דאה"נ דל"א בכ"מ על בסמוך ורק במקום שסברא הוא דהוי בסמוך כמו בשתי הלחם ובהא דהר גריזים שהביאו שם מסוטה (דף ל"ז) אמנם אכתי צריך להבין מנלי' לר' יוחנן לומר כן ודילמא לכו"ע בעינן על בסמוך בכ"מ ורק דפליגי אי אמרינן נמי על ממש והנראה דר' יוחנן הוכיח מהא דמצינו לר' ישמעאל דיליף ביעור חמץ בי"ד מקרא דלא תשחט על חמץ דם זבחי לא תשחט את הפסח ועדיין החמץ קיים והקשה בצל"ח דאכתי לא א"ש רק אליבא דר' יוחנן דס"ל אעפ"י שאין עמו בעזרה וקפדה תורה שלא יהי' חמץ קיים בשעת זביחה וצריך להשביתו מן העולם אבל לר"ל דס"ל עד שיהא עמו בעזרה א"כ לא קפיד קרא רק שלא יהי' עמו בעזרה א"כ האיך יליף מיני' השבתת חמץ עיי"ש שנשאר בקושיא. והנראה לתרץ חדא באידך דהנה במה דר"ע לא יליף מקרא דלא תשחט על חמץ דיליף ר' ישמעאל הי' נראה באמת לומר דה"ט משום דמצינו לר"ע דס"ל דאמרינן על בסמוך וכמו שנאמר דהנה עיין שלהי נדה דפריך שם אליבא דר"ע דיליף י"א יום שבין נדה לנדה מקרא [דלר' אליעזר בן עזרי' שם דקאמר הילכתא נינהו הא לא פריך מידי כמובן] אימא ביממא תיהוי זבה בלילה תיהוי נדה א"ל עליך אמר קרא על נדתה סמוך לנדתה סמוך לנדתה אימת הוי בלילה וקא קרי לה זבה ע"כ דס"ל לר"ע דאמרינן על בסמוך **(הג"ה [והיטב אשר דיבר בזה מר ידידי ש"ב הגאון הגדול מהרי"ל ראשקעס שליט"א בסוף הספר נחלת שמעון לדו"ז הגאון הצדיק ר' שמעון הזרחי זצוק"ל ליישב עפ"י הנ"ל קושית התוס' שלהי נדה בד"ה אלא מאי שייכא דהני ג' דברים חצי לוג שמן לתודה ורביעית לנזיר וי"א יום שבין נדה לנדה להדדי ולהנ"ל א"ש דכיון דס"ל לר"ע על בסמוך מה"ט גופא יליף ג"כ לרביעית שמן לנזיר מקרא [לפי הגירסא שם במנחות פ"ט רביעית שמן תחת הג"י שבנדה רביעית יין עיי"ש] דהנה במנחות שם איתא דדריש ר"ע אילו לא נאמר בשמן כלל הייתי אומר ה"ה ככל המנחות ללוג עכשיו שנאמר בשמן בשמן הוי ריבוי אחר ריבוי ולמעט מלוג לחצי לוג ומדייק שם דהא צריך חד בשמן לקבוע לה שמן כמ"ש לעיל שם (ד' נ"א) והב' הוי רק חד ריבוי ומתרץ לפי"ד הלח"מ פ"ה מה' תמידין ה"ז החילוק שבין שתי הלחם ולחה"פ לבין כל המנחות שב' הלחם ולחה"פ מעשיהן בחוץ ושאר מנחות מעשיהן בפנים משום דכל הטעונה שמן מעשהו מבפנים וכל שאינה טעונה שמן מעשיהן מבחוץ וממילא נדע ג"כ להיפוך דהני שמעשיהן בפנים צריכה שמן וכיון דבתודה כתיב והקריב על זבח התודה חלות מצות ממילא ידעינן שהיא טעונה שמן לר"ע דס"ל על בסמוך ול"צ חד בשמן לקבוע לה שמן והוי ריבוי אחר ריבוי למעט מלוג לחצי לוג ל"כ לראב"ע דלא ס"ל על בסמוך וצריך קרא לקבוע לה שמן וכמובן וע"כ ס"ל דילפינן מהלמ"מ. וכבר כתב רש"י ז"ל במנחות (דף ע"ח ע"א) דלהכי נקטינן להלכה דסגי רביעית שמן לנזיר משום דקרבן נזיר ותודה איתקוש להדדי ובתודה יש ג' מינים חלות רקיקין ורבוכה ובנזיר ליכא רבוכה וכיון דבתודה מחלקין החצי לוג מחצה לחלות ורקיקין. ומחצה לרבוכה. א"כ בנזיר דליכא רבוכה סגי ברביעית. וכיון דלר"ע דידע חצי לוג בתודה מקרא וכנ"ל א"כ ידע נמי רביעית שמן לנזיר מקרא. דבנזיר הא ליכא רבוכה ל"כ לראב"ע ע"כ דכולהו הילכתא נינהו ודו"ק ודפח"ח]:)** ולענ"ד מצינו ירושלמי מפורש דס"ל לר"ע דאמרינן על בסמוך דהנה במאי דפליגי בבבלי פסחים (דף ע"ד ע"א) כיצד צולין את הפסח דר' יוסי הגלילי ס"ל דנותן את כרעי' ובני מעיי' לתוכו ור"ע ס"ל תולין חוצה לו הנה מפורש במתני' טעמא דר"ע דס"ל כמין בישול הוא זה והיינו משום דס"ל לר"ע דצלי קדר אסור בפסח ולחנם נתקשה בצל"ח שם דהיכי מצינו דס"ל לר"ע כרבי דס"ל צלי קדר אסור לעיל מ"א עיי"ש שמחדש משום קושיא זו טעם אחר בדר"ע משום איסור דם אמנם הדבר מבואר במכילתא פרשת בא דר"ע דריש ג"כ האי דרשה דרבי אין לי אלא מים שאר משקין מנין ת"ל ובשל מבושל כו' דבזה אמרו בגמ' שם דכיון דיליף מריבויא צלי קדר נמי אסור וז"ב ועדיין צריך לדעת טעמא דריה"ג דבעינן דוקא שיתן כרעי' ובני מעי' לתוכו. אמנם הדבר מבואר