לפלגות ראובן חלק א כד

ידעינן מסברא פשוטה משום דהא בכל שנה ושנה הוא כן דביום ט"ו הא אסור משום יו"ט לכן מיקרי זה בזמנו ורק אם במקרה חל ט"ז בשבת זה אפשר לקרוא שלא בזמנו וממילא נדחית גם קושיתו השני' שם עיי"ש וז"ב והוא העתיק שם דברי הגאון הנ"ל מספרו על התורה אבל לא ראה דבריו בספרו הגדול סי' ל"ג הנ"ל. כן מה שהביא ראי' מירושלמי מפורש פסחים פ"ז הלכה י' דס"ל לר' ישמעאל דנותר שלא בזמנו נשרף גם בלילה אין בזה כדי השגה דהא בכה"ג שחל ט"ז בשבת ס"ל לר"י דזה מיקרי בזמנו כיון דאתמול הי' יו"ט וט"ז בשבת ואנוס הי' לבלי לשורפה לכן מיקרי זה בזמנו ואין שורפין בלילה אבל שלא בזמנו אפשר דבאמת סבירא לי' דשורפין גם בלילה וזה פשוט וברור: פלג י

אמנם עם כל אלה הדברים המתיישבים עפ"י פירושו של הגאון בעל בית הלוי בביאור ד' המכילתא הנ"ל הנה אחר העיון היטב שם אין דבריו צודקים במחכתה"ר שהרי להדיא מפורש שם אח"כ ר' יונתן אמר אינו צריך ומה אם במקום שכל אוכל נפש דוחה יו"ט אין שריפת נותר דוחה יו"ט מקום שאין מקצת או"נ דוחה את השבת כו' ופליג על ר' ישמעאל עיי"ש הרי ע"כ דאין לנו לפרש דברי ר' ישמעאל על מוצ"ש רק על שבת עצמו דאל"ה מאי ק"ו דר' יונתן ואין זה ממין הטענה כלל דיו"ט הא בט"ו הוי זמנו ואינו נשרף בלילה וט"ז שחל בשבת הו"א דנקרא שלא בזמנו וכנ"ל. ולפלא על הגאון הנ"ל שלא נחת לפרש גם סוף ד' המכילתא הנ"ל עפ"י דרכו אשר אין להבין לפום רהיטא

אשר ע"כ אמינא בע"ה לפרש ד' המכילתא הנ"ל עפ"י מה שכתבנו והוא דהנה כבר נתבאר שיטת רש"י ז"ל דגם ביעור קדשים ע"י דברים המותרים ביו"ט אסרה התורה ומשום מצות ביעור אחשבי' רחמנא למלאכה וכנ"ל וממילא דה"ה וק"ו הוא שמה"ט ודאי דגם בשבת אסורה. והיינו דקאמר ר' ישמעאל במכילתא הנ"ל דא"צ קרא לאסור שריפת קדשים ביו"ט כיון דכתיב כל מלאכה לא יעשה בהם ושריפה מעין מלאכה הוא וי"ל דר' ישמעאל כאן ס"ל דהבערה לחלק עמ"ש לעיל בע"ה ומ"מ מותר ביו"ט דנתמעט מקרא דביום השבת וכמשנ"ת ושפיר קאמר ד שעתידה תורה להתיר הבערה ביו"ט מ"מ אז בפסח מצרים שעדיין לא נאמר האי קרא דלא תבערו כו' ביום השבת הוי ידעינן מעצמן לאסור ביעור קדשים ע"י שריפה ביו"ט וע"ז ל"צ קרא דעד בוקר וקרא אתא לאסור ביעור קדשים באם חל ט"ז בשבת. והיינו לאו דצריך קרא לאסור ביעור קדשים על ידי מלאכות האסורות אלא לומר לך שהתורה אסרתה עצם הביעור וגם ע"י דברים המותרים בשבת וע"ז אתא קרא יתירא דעד בוקר ללמדנו דאי לאו קרא דעד בוקר לא הוי ידעינן לאסור הביעור ביום טוב רק ע"י שריפה דכתיבה וז"ש ר' ישמעאל דע"ז ל"צ קרא דעד בוקר דהוי ידעינן מעצמן שאסורה משום דלאו או"נ הוא ושריפה הא מעין מלאכה הוא וקרי לה מעין מלאכה משום שעתידה התורה להתירה ביו"ט ורק קרא יתירא דאתא ללמדנו לאסור גם בט"ז שחל בשבת מזה ידענו דע"כ גם ע"י דבר המותר בשויו"ט וכמו השלכתן לכלבים ג"כ אסרה תורה משום שעצם הביעור אסור ביום טוב וק"ו לשבת ודו"ק

וע"ז אתא ר' יונתן לאפלוגי ולומר דא"צ קרא ומה אם במקום שכל או"נ דוחה יו"ט וכו' והיינו די"ל דר' יונתן ס"ל דהבערה ללאו יצאת ומותרת ביו"ט דלאו בכלל מלאכה הוא ומכיון דנאמר דביעור קדשים אסור ביו"ט ע"י שריפה המותרת ביו"ט ומ"מ ביעור קדשים אסורה א"כ נוכל ללמוד מדין ק"ו לשבת שהרי כל אוכל נפש אסור בו. וקרא אתא ליתן תחום לבוקרו של בוקר. ומדוקדק מאוד מה שלכאורה יש להקשות על ק"ו דר' יונתן שלא למד מהא דיו"ט אינו אלא איסור לאו ושבת הוי איסור מיתה. ולדברינו א"ש דנראה דמ"מ גם לשיטת רש"י אם יבער קדשים טמאים בשבת ע"י השלכה לכלבים וכיו"ב א"ח מיתה כיון דמ"מ לאו מלאכה חשובה היא רק שהתורה אסרתה ודו"ק ועיין מה שכתבתי שלהי חגיגה בע"ה וי"ל עוד וקצרתי: פלג יא

נשמע מכל הנ"ל דבאמת י"ל דס"ל לר' ישמעאל דהבערה מותר ביו"ט שלא לצורך מקרא דביום השבת דממעטינן ליום טוב כמ"ש במ"מ ובמג"א סי' תקי"ח ומשום דלדידי' דדריש לקרא דבחו"ק או לדרשה דיצא קצה"ע שדוחה שבת או לחילוק מלאכות ותוספת שביעית לדידי' הלמ"מ ול"ב קרא להתיר הדלקת הנר מע"ש לשבת. דאין ללמוד ק"ו מתוס' שביעית משום דאין דנין מהלכה וע"כ למעט יו"ט קאתא קרא ומ"מ א"ש סוגיא דשבת ומ"ש ר"י במכילתא הנ"ל דשאני הבערת קדשים שאסורה ביו"ט משום המצוה וכן הוי אסורין גם הקרבת חלבי שבת ביו"ט מה"ט אי לאו דס"ל דנו"נ קריבין ביו"ט וכמשנ"ת. לא כן לר"ע לשיטתי' דס"ל דקרא דבחו"ק אתא לאסור תוספת שביעית ולדידי' אפשר ללמוד לאסור גם מערב שבת לשבת מק"ו כמ"ש במכילתא ויקהל וצריך קרא דביום השבת להתיר מע"ש לשבת לדידי' הבערה ביו"ט אסור ומיושב קושית המג"א סי' תקי"ח הנ"ל דרק לר"ע לשיטתי' אין ללמוד מהאי קרא דביום השבת להתיר הבערה ביו"ט וכנ"ל אבל לפימ"ש הרמב"ם בפ"ג מה' שביעית ה"א דתוס' שביעית הלמ"מ שפיר יש לומר האי דרשא דביום השבת למעוטי יו"ט קאתא וכמ"ש במ"מ

וכבר ביארנו בע"ה דביעור חמץ אין לומר בה רחמנא אחשבי' למלאכה ומשום דהוי משאצל"ג שע"כ עליו לבער בכדי שלא יעבור בב"י ולר' ישמעאל