לפלגות ראובן חלק א כג

דא"נ בלילה וזה שייך רק בט"ו שהוא יו"ט ובזמנו אינו נשרף בלילה אבל בט"ז שחל בשבת שפיר הו"א לשרוף ע"י נשים משום דשלא בזמנו ס"ל לר"י בירושלמי שבת פ"ב ה"א דנשרף גם בלילה ושוב לא הוי ז"ג והו"א דישרוף ע"י נשים משום דעדל"ת שיב"כ לכן כתוב עד בוקר להורות שגם בט"ז אינו אלא ביום והוי גם כן מ"ע שהז"ג עכ"ל

ובמחכתה"ר אין דברי' נראים דלבד מה שגם בשבת איכא לעשה דשבתון כמבואר בכל הש"ס וא"כ הוי שבת עשה ול"ת ובעשה דשבת ודאי דגם נשים חייבות מהקישא דזכור ושמור וא"כ ל"א עשה ודחי ל"ת ועשה אף גם זו"ז הא כבר מבואר בתוס' יבמות (דף ע"ב ע"ב) ד"ה אין נימול שהקשו הא מילה הוי ג"כ מ"ע שהז"ג משום שאין מלין בלילה ותי' דלראב"ש איצטריך שאחר ח' נימול גם בלילה וכתבו שם דהא דנימול לשמונה ל"ח ז"ג כיון דמשמונה ואילך כל שעתו זמנו הוא יעו"ש וא"כ גם כאן גבי ש"ק אי נימא כהאו"ח דמט"ז ואילך ל"ח שהז"ג משום דנשרף גם בלילה א"כ דמי למילה שאף בח' ל"ח מה"ט שהז"ג משום שמח' ואילך כל שעתה זמנה היא וה"נ דכותה גם בט"ו ל"ח מה"ט שהז"ג כיון דמט"ו ואילך כל שעתה זמנה היא ואף בלילה והרבה יש לפלפל עוד בד' האו"ח וקצרתי

ומחוורתא לכאורה בזה מ"ש הגאון בעל בית הלוי סי' ל"ג לפרש מ"ש ר"י לדרוש הקרא על שבת היינו שלא בא לאסור השריפה בשבת אלא לאסור מוצ"ש וצריך דוקא לשורפו בבקר יום י"ז כלפי משה"ק התוס' ביבמות (דף ע"ב) כיון דנותר שלא בזמנו שורפין גם בלילה א"כ אמאי נותר דפסח אינו נשרף בליל מוצאי יו"ט ותירצו כיון דא"א לשורפו ביו"ט עצמו קבע זמנו במוצאי יו"ט והוי בזמנו וס"ל לר"י דזה ידעינן מסברא דזה זמנו מיקרי רק דצריך קרא על ט"ז שחל בשבת אע"ג דלעולם הוי זמן שריפת נותר ש"פ בבקר של ט"ז ונמצא דליל י"ז הוי שלא בזמני והוי ס"ד לשורפו בלילה אע"ג דהשתא חל ששה עשר להיות בשבת יהי' נקרא מוצ"ש שלא בזמנו כיון דבכל פסח אין זה זמנו משו"ה כתיב קרא עד בקר שני ללמדינו דגם זה מיקרי זמנו כיון דבשנה זו לא הי' אפשר קרבן זה להיות נשרף מקודם ע"ש שכתב דהוא הפי' הברור בדברי ר"י

ולפי פירוש הגאון הנ"ל הי' נראה להוסיף עוד מעט שע"כ הי' צריכים לעשות מלאכה בלילה לפי מה שכתבתי במק"א לפרש מש"כ התורה כאן בפסח מצרים האי קרא דאך אשר יאכל לכ"נ הוא לבדו יעשה לכם ולא כתבה כן ביתר המועדות וביותר תיקשי לפימ"ש הרמב"ן עה"ת פרשת אמור דמלאכת או"נ שמותר ביו"ט נפקא לן מדכ' מלאכת עבודה ומלאכת או"נ לאו בכלל עבודה הוא עיי"ש שכתב דמשו"ה ביו"ט ש"פ דל"כ רק מלאכה סתם הוצרך לפרש אך אשר יאכל לכ"נ וגו' יעשה לכם דזה לכאורה תמוה לא לכתוב לא ה' ולא ו' והול"ל גם כאן כל מלאכת עבודה ול"ב קרא להתיר מלאכת או"נ וכתבתי בע"ה ליישב זה ע"ד החידוד לפימ"ש המקנה שלהי קדושין וכן שם (דל"ח) להוכיח דקודם מ"ת הי' הלילה הולך אחר היום ומיישב שם בזה איך שמרו האבות את השבת קודם מתן תורה דאיסור שביתה גבי ב"נ אינו רק כמ"ש בקרא יום ולילה לא ישבותו והיינו היום תחילה ובשבת עשו מלאכה בע"ש ביום וכן בכל מוצ"ש עשו מלאכה בלילה עיי"ש כי מוכרחים דבריו ושמעתי ג"כ ליישב עפי"ז קושית התוס' ברכות (דף ח' ע"ב) ד"ה כאלו במש"ש וכי בתשעה מתענין וכו' והקשו דנפרש על ערב של עשירי כמ"ש בראשון בי"ד יום לחודש בערב תאכלו מצות דקאי על ט"ו עיי"ש ולפי"ז מיושב שפיר דהאי קרא הא כתיב בפ' בא קודם מ"ת שהלילה הלך אחר היום ובזה שפיר מתפרש קרא בי"ד לחודש בערב היינו הערב שלאחרי' שאז הלך אחריו אבל כאן בקרא דועניתם את נפשותיכם בט' לחודש בערב הא כתיב אחר מ"ת ואם נפרש הערב שלאחריו הא אינו בתשעה דהא שייך לעשרה. וע' בהגהת הש"ס להגאון ר' זאב בן ארי' שבת (דף פ"ז) מ"ש ליישב עפי"ז כמה ענינים באורך והדברים עתיקים ונחמדים. ומעתה אף אנו נאמר לפימ"ש בברייתא דסדר עולם בשבת (דף פ"ח ע"א) דאותו היום שיצאו ממצרים הי' ע"ש א"כ הי' אז יו"ט ש"פ בע"ש ול"ה רשאין במלאכה כל היום ובלילה הא נכנס שבת והא גם במצרים שמרו את השבת כמ"ש במ"ר שמות פ"ח וא"כ גם בלילה לא הי' אפשר במלאכה לכן הצריכה התורה בפירוש לומר אך אשר יעשה לכ"נ הוא לבדו יעשה לכם כי אז ל"ה אפשר להם כלל להחמיר ע"ע לבלי לעשות מלאכה בשני ימים רצופין דאין לומר שעדיין הי' להם עצה לעשות מלאכה ביו"ט היינו בעירוב והוצאה למאי דקייל"ן כב"ה דאין עירוב והוצאה ליו"ט דז"א למ"ש התוס' ביצה (דף י"ב) דשלא לצורך כלל באמת אסור ועיקר ההיתר הוא משום מתוך עיי"ש ואף לרש"י שם מוכח דעיקרה של הוצאה נאסרה ביו"ט אלא דשרינן לה משום מתוך ואי לאו האי קרא דאך אשר יאכל לכ"נ הו"א דאסורים לגמרי בכל מלאכה לכן כתבה התורה בפירוש להתיר או"נ וצותה לעשותם ודו"ק וא"כ לפי"ז שפיר י"ל דהיינו מה שכתוב בתורה עד בוקר להשמיענו שאסור לשרוף בליל מוצ"ש שחל בט"ז לפימ"ש בסדר עולם דאותה שנה הי' כן ויום ט"ז הי' שבת והיו מוכרחים ע"כ לעשות מלאכה במוצ"ש כנ"ל ומלמדנו קרא שהמלאכה הזאת של שריפת הנותר מ"מ אסורה בלילה עד אור י"ז ודו"ק

וראיתי לידידי הגר"ש הכהן בס' ב"ש סי' ל' שמביא ד' המכילתא הנ"ל ומשיג שם על ביאור בעל התו"מ וכן מביא שם גם מ"ש הגאון בעל בית הלוי הנ"ל ודחה גם דבריו ובמחכתה"ר לחנם השיג עליו כי משה"ק עליו דצריך קרא לפי"ז גם על מוצאי יו"ט דלא נימא דזה מיקרי שלא בזמנו הנה כבר תיקן הגאון הנ"ל זאת בעצמו במ"ש שר"י ס"ל דזה