לפלגות ראובן חלק א כב

שריפת קדשים טמאים או אפילו נותר שכבר עבר ומחויב לתקנו אבל א"ע עלי' עוד מכאן ולהבא ודאי דצריך לגופה מיקרי. לא כן גבי ביעו"ח דע"כ מוטל עליו להציל א"ע שלא יעבור עוד מכאן ולהבא. והנה זה פשוט דמלאכה גמורה שעושה ואית בה שתי כונות אחת הצריכה לגופה והשני' שאצל"ג ודאי דחייב ואין המחשבה השני' פוטר אותו כיון דיש בה כונה הצריכה לגופה והוי מלאכה גמורה מה יתן ומה יוסיף לו המחשבה הפוטרת לפטור אותו דל מהכא המחשבה הפוטרת ומלאכה גמורה היא דמחשבתו הבלתי צל"ג אינה פוטרת אותו רק שאינה מחייבת וזה א"צ לפנים אמנם היכי שאינו עושה שום מלאכת איסור רק היתר לחוד אלא שנאמר דרחמנא אחשביה למלאכה משום המצוה כמו בביעור קדשים וכו' בזה בודאי די"ל מאחר דמלאכת היתר היא א"כ אף אם יחשוב שתי כונות והיינו שיכוין גם לדבר האסור לית לן בה וכמו כאן בביעו"ח ע"י שישליך לכלבים דעושה דבר המותר א"כ אם יחשוב גם לתקן את העבר או משום המצוה המוטלת עליו דזהו מחשבתו המחייבת מ"מ אין לנו להחשיבה למלאכה כיון דמחויב הוא מדינא לבערה בכדי שלא יעבור בב"י דזהו מחשבה הפוטרת אם כן דמי ממש לדינו של הרשב"א דמותר לנעול את הדלת אף אם מכוין לצוד את הצבי ג"כ ומשום דנעילת הדלת דבר המותר הוא. וכמו שביארנו בע"ה לעיל דאין לחלק הפעולה כיון שאינו מוסיף מאומה משום מחשבת האיסור. לא כן בשריפת קדשים דעושה במתכוין משום המצוה או כדי לתקן את אשר כבר עבר ובעי לנתק את הלאו ודאי די"ל דרחמנא אחשבה למלאכה דהא אין כאן כונה הפוטרת לתקן על להבא בהני י"ל דרחמנא אחשבי' למלאכה אבל במקום שזולת מחשבתו המחייבת איכא ג"כ מחשבה הפוטרת א"א כלל לומר דרחמנא אחשבי' למלאכה דהא רשאי גם לכתחלה לעשות מלאכת היתר ולחשוב מחשבה אסורה כמ"ש הרשב"א וכנ"ל

ואין להקשות על דברינו ממש"כ רש"י בפסחים לקמן (דף מ"ו ע"א) גבי חלה בטומאה דהתם ג"כ הא מחויב לבערה משום להבא שלא יעבור בב"י ומ"מ פירש"י התם במתני' ד"ה כיצד דלהאכילה לכלבים אי אפשר משום שאין שורפין קדשים ביו"ט ע"ש ולדברינו לכאורה גם התם לישתרי אכן כד מעיינת בדברינו לק"מ דהא כבר אמרנו דבמלאכה גמורה אין לפטור אם מוסיף מחשבה הפוטרת על כונתו המחייבת והצריכה לגופה הנה כי כן כל דברינו לא נאמרו רק על דין התורה לומר דעד כאן לא שמענו דרחמנא אחשבה למלאכת היתר שהוא עושה משום מצוה ואסרה רק במקום שאין כאן אלא כוונה המחייבת בכ"מ כמו בש"ק ונותר. אבל בביעו"ח שמחשבתו על להבא פוטרת אותו בכ"מ גם במלאכה גמורה ע"כ אין עלינו לומר דהתורה אחשבה ואסרה אותה משום מלאכה הא מיהת שריפת קדשים מצינו דנחשבת למלאכה גמורה מעתה אף אם יוסיף לחשוב בזה גם מחשבה משום להבא מ"מ מתחייב דדמי כמו שהוא עושה מלאכה גמורה ומכוין ב' מחשבות והיינו שמוסיף לכוין ג"כ כונה הפוטרת זולת הכונה הצריכה לגופה דודאי לא יפטר מה"ט וכמשנ"ת ורק בחמץ לחוד שפיר אמרנו דאין לומר מה"ט דרחמנא אחשבה למלאכה כיון דע"כ עליו לבערה משום להבא. אבל התם גבי חלה בטומאה ביו"ט דמיירי בש"ק ודאי לא מיפטר גם אם חמץ הוא ומחויב לבערה גם משום שלא יעבור להבא דהא מלאכה ממש היא ודו"ק היטב כי נכון הוא בע"ה

ומעתה מבואר היטב בע"ה ליישב ד' המכילתא שמצינו לר' ישמעאל דאסור ש"ק ביו"ט שהבאנו לעיל והקשינו ממה שנתבאר אליבא דר"י דדריש לקרא דביום השבת להתיר הבערה ביו"ט עמ"ש לעיל בע"ה ולדברינו נוכל לומר בפשיטות דאה"נ אף דנימא דס"ל לר' ישמעאל דמלאכת הבערה שלא לצורך מותר ביו"ט מ"מ ס"ל דשריפת קדשים אסורה ביו"ט דנחשבת כמו מלאכה וכמ"ש רש"י בביצה (דף כ"ז) הנ"ל. ומדוקדקים מאוד דברי ר' ישמעאל במ"ש במכילתא שם ר"י אומר א"צ ה"ה אומר כל מלאכה לא יעשה בהם שריפה מעין מלאכה הוא וכו' הרי דלא קרי לה מלאכה ממש רק מעין מלאכה וע"כ דלאו מטעם הבערה עצמה אוסר אותה רק משום שריפת קדשים דנחשבת למלאכה משום מצותן וזה נכון מאוד בע"ה

ומיושב ג"כ הסוגיא דשבת (דף קי"ד) שהבאנו לעיל להקשות בשם הש"א סי' ע"א דנימא דלעולם ס"ל לר"י דנו"נ א"ק ביו"ט ומ"מ ל"ב קרא להתיר חלבי שבת ביו"ט משום דס"ל הבערה ללאו יצאת ומותר ביו"ט לשי' הריב"א ולמשנ"ת א"ש דמ"מ הא מוכח מן המכילתא הנ"ל דהבערת קדשים שמחויב בהבערתן אסורה ביו"ט אליבא דר"י ואי לאו דמצינו שנו"נ קרבין ביו"ט ודאי דהו"א לאסור הקרבת חלבי שבת ביו"ט דלא גרע מש"ק ורק מכיון דס"ל דנו"נ קרבין ביו"ט והתירה התורה הקרבת קדשים ביו"ט להדיא אף שאסרה ש"ק לכן ע"כ קרא אתא להתיר חלבי שבת ביוה"כ דליו"ט ל"צ וגם זה נכון בע"ה ודו"ק: פלג ט

ועפ"י דברינו בע"ה נראה ליישב ג"כ ולפרש ד' המכילתא הנ"ל שהבאנו לעיל התמוה מאוד לכאורה דר' ישמעאל לא מצריך קרא על יו"ט ודריש לקרא על ט"ז שחל בשבת יציבא בארעא וכו' עמ"ש הגאון מלבי"ם זצ"ל בס' התו"מ פרשת בא ודבריו רחוקים מאוד כן ראיתי לבעל או"ח שכתב לפרש ד' המכילתא הנ"ל בפסחים (דף פ"ג) ע"ד הפלפול כדרכו והוא עפימ"ש לתרץ קו' התוס' קדושין (דף ל"ד) שישרפו הקדשים ביו"ט ע"י נשים כיון דבהו ליתא לעשה דשבתון דהוי מ"ע שהז"ג ותירץ הוא ז"ל דעשה דשריפת נותר ג"כ ל"ש בנשים משום דהוי זמן גרמא