לפלגות ראובן חלק א כא

איסור רק שעושה אותן כאחד לכן דינא הוא דאסור אף אם אינו מכוין על מעשה האיסור משום פס"ר וכן שם גבי פתיחת הדלת דהוא מעשה ההיתר עושה ג"כ מעשה הכיבוי או ההבערה דהיא פעולה אסורה. וכ"כ בנושא טלית שאינה מצויצת כהלכתה הא עושה ב' פעולות נפרדות נושא הבגד דהוא היתר ונושא ג"כ הציצית דהוי משא ולא מיבעיא אם כל עשייתו הוא רק איסור לחוד כמו בלבישת כלאים להעביר המכס במקום דהוי פס"ר עתו"ס מס' שבת (דף כ"ט ע"ב) ד"ה ובלבד התם שייך לאסור משום פס"ר ל"כ גבי נעילת הדלת וצבי בתוכו דאין כאן רק מעשה אחת נעילת הדלת דהוא מעשה היתר ופעולה אחרת זולתה אין כאן למה יתסר אף אם מכוין ג"כ מלאכה אסורה מ"מ אין כאן רק מחשבה אסורה אבל לא מעשה דהמעשה הא היתר הוא לגמרי. ובקצרה עיקר החילוק נראה לומר דכל הני דאסרינן משום פס"ר אפשר לחלק הפעולות בפועל או בכח כמו הגרירה היתר והחריץ איסור הבגד היתר והציצית איסור הפתיחה היתר והכיבוי או ההבערה הוא איסור רק שבאו במקרה שניהן כאחד ל"כ כאן דאין לחלק הפעולות שאין בזה רק מעשה אחת לא תתמעט ולא תתוסף עיקר נעילת הדלת מפני שגם צבי ניצוד עי"ז או שלא הי' כאן צבי לכן מותר ואף אם מכוין לצידת הצבי ג"כ כיון דמכל מקום א"ע שום מעשה איסור

אמנם כבוד ידידי ש"ב הרב הגאון הג' כקש"ת מהרי"ל ראשקעס שליט"א אבד"ק שניפישאק הקשה לי על דברי ממ"ש בביצה (דף ל"ו ע"א) דאין פורסין מחצלת ע"ג דבורים לר"ש משום פס"ר והא זה לכאורה דמי ממש לצידת הצבי דהא גם שם כשפורס המחצלת מפני החמה והגשמים להגן על הדבש מעשה היתר הוא. עיי"ש. אכן הדבר פשוט לחלק דהתם גבי פריסת מחצלת אפשר הוא להגן על הדבש ולא יהי' ניצודין וכמש"ש בביצה וכן בשבת (דף מ"ג ע"ב) לפי"מ דמוקי לה כר"י ומפרש ובלבד שלא יעשנה כמצודה דלישבוק להו רווחא כי היכי דלא ליתצדו ממילא ע"ש ודאי די"ל גם אליבא דר"ש דמה"ט הוא דאסור שם משום פס"ר כיון דאפשר לו לפרוס על הדבש בגוונא שלא יעשה מלאכת הצידה נמצא דשני פעולות הן ואפשר לחלקן רק שעושה אותן כאחד לכן אסור. אבל נעילת הדלת אין לחלקה וכולה מעשה היתר הוא לכן מותר אף אם מכוין ליצוד ג"כ ודו"ק. ועיין שלטי הגבורים ס"פ האורג ודבריו נוטין לדברינו. וראי' לדין זה נראה ג"כ ממ"ש בפסחים (דף כ"ו) בפלוגתת אביי ורבא לל"ב. דלישנא קמא אתותב (שם ע"ב) ולל"ב שם ס"ל לרבא אליבא דר"ש דקייל"ן כותי' דלא אפשר ומכוין אסור הרי דלא כהרשב"א לכאורה דהא גם כאן בצידת צבי הוי ג"כ לא אפשר וקמכוין והאיך מתיר הרשב"א לכתחלה. ודוחק לומר דמ"ש הרשב"א להתיר זה בשם הירושלמי קאי אליבא דר' יהודא דלא אזיל בתר כונה דלדידי' אמרו בפסחים שם אליבא דרבא דבדלא אפשר מותר היכי דמכוין עיי"ש. אכן לפימשנ"ת בע"ה מובן היטב דשם בסוגיא דפסחים שאני דהא מיירי באיסור לחוד וכמ"ש רש"י שם (דף כ"ה ע"ב) ד"ה ה"ג כגון ליהנות מריח עכו"ם היכי דא"א לו ליבדל. או בשני מעשים נפרדים איסור והיתר רק שמרכיב אותן ביחד ועושה אותן כאחד וכמו בפרה שתינק ותדוש וכן שם גבי הא דלא ישטחנה ע"ג מיטה לצורכה מפני שמתכוין להתכבד בה שג"כ אפשר לו לצורכה לחוד לשוטחה במק"א או ביום אחר לא לפני האורחין ומכוין שני הפעולות לעשותן כאחד בכגון זה שפיר אמרו דלר"ש אסור הכוונה אבל בצידת צבי ע"י נעילת הדלת הא רק מעשה היתר לחוד הוא עושה ואינו מוסיף בה מידי רק מחשבת איסור לבד מה שמכוין לצוד זה מותר לכו"ע ול"ד כלל להא דלא אפשר ומכוין דיש ג"כ גוף מעשה של איסור לבד ההיתר או איסור לחוד וכמו גבי כלאים להעביר המכס וי"ל עוד בזה וקצרתי. ובשבת (דף קל"ג) דקאמר אליבא דאביי דלר"ש צריך קרא דבשר להתיר מילה בצרעת היכי שמכוין לקציצת בהרת ולכאורה הוי ג"כ לא אפשר וקמכוין דאסור לר"ש והאיך מותר באמת וע"כ דשאני התם שמילה מעשה היתר הוא ואינו מוסיף בה מידי משום הבהרת לכן מותר אף דמכוין לה ג"כ. ויתיישב בזה גם קושית המעה"ח מובא בעי"ט שם סי' כ"ב מנ"ל לר"ש דמקלקל בחבורה חייב מדאיצטרך קרא להתיר מילה דילמא קרא איצטרך להתיר מילה היכי דמתקן כמו אם יש שם ג"כ בהרת עיי"ש מ"ש וע' שו"ת כ"ס או"ח סי' ל"ה מש"כ בישוב קושיא זו ולדברינו א"ש בפשיטות דאי מילה מצד עצמה מותר ול"ה מלאכה כלל פשיטא דגם אם איכא בהרת שם מותר ג"כ מאחר שאינו מוסיף שום פעולה ואין לחלק המלאכה שעשה בהיתר ודמי ממש לצידת הצבי דמותר להרשב"א גם במכוון להצידה וכנ"ל וי"ל בזה עוד במ"ש בנתה"מ סי' צ"ז שמתיר שם לתפוס בעיסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון גם בדאפשר לו לתפוס חפץ קטן כנגד חלק הפקדון לחוד מ"מ כתב שם דמותר ג"כ לתפוס חפץ גדול גם כנגד פלגא דמלוה ע"ש מ"ש דדמי לצורכו ולצורכה דמותר ולדברינו בכה"ג שאפשר לו לעשות ההיתר לחוד ודאי הו"ל לאסור. אף כי גם בלצורכו ולצורכה הא קייל"ן לחומרא ע' רא"ש פ"ב דב"מ סי' כ'. אכן עיי"ש ברא"ש וכן בתוס' שעיקר האיסור הוא רק משום גזירה שלאח"כ ישהנה גם לצורכו לחוד. ול"ד לדינא דנתה"מ הנ"ל וי"ל עוד בזה וקצרתי: פלג ח

ומעתה נבוא ליישב דברי רש"י ז"ל ממשה"ק בסתירת דבריו וג"כ עפ"י משנ"ת בשם הרמב"ן והרשב"א ז"ל להסביר דמשאצל"ג מיקרי רק באם עושה הדבר משום שרוצה להציל מן הנזק להבא אבל ביריעה שנפל בה דרנא שכבר בא הנזק ורוצה בתיקונו ע"כ צל"ג הוא וכנ"ל ולפי"ז מובן דחילוק גדול הוא בין מ"ע דש"ק לבין מ"ע דביעו"ח דגבי