לפלגות ראובן חלק א יט

אב מלאכה וע"כ מעיו"ט אף אי נימא דהשבתתו בכ"ד וביו"ט הא א"א ע"י הבערה וכמש"כ ג"כ הצל"ח בשם מורו ז"ל. אמנם אכתי תיקשי הא מצינו גם השבתה אחרת דהוי ג"כ אב מלאכה. וכמ"ש במג"א סי' תמ"ו ס"ק ב' דמפרר וזורה לרוח אפשר דהוי מלאכה דאו' עיי"ש במחצה"ש מ"ש דאף דל"ש בזה מלאכת טוחן משום דאין טוחן אחר טוחן מ"מ איכא בזה משום זורה כמו ברוקק ברוח בשבת והרוח מפזר הרוק עיי"ש ועיין שעה"מ פ"א מה' חו"מ ה"ג מש"ש שאישתמיט מיני' ד' הבעה"מ פ' א"ע אמתני' די"ד שחל להיות בשבת דמותר לפררו ולזרותו בי"ג שחל להיות בשבת כיון דאין כאן אב מלאכה עיי"ש וע' שו"ת הגרעק"א סי' ק' מש"ש מד' הבעה"מ הנ"ל להביא ראי' מזה דל"ש איסור זורה רק במפריד מן האוכל אבל לא במקום שכולו פסולת הוא יעו"ש

ובמק"א העירותי גם כן להביא ראי' לזה ממ"ש בשבת (דף מ' ע"ב) גבי הא דתניא לא ישוט אדם בבריכה מלאה מים ואפי' עומדת בחצר עיין שם בפירוש רש"י ד"ה ואפי' כו' דליכא למיגזר שמא יתיז מים ברגליו חוץ לד' אמות. הרי דתוך ד' אמות ליכא איסור כלל ומשמע דמשום זורה לית כאן כיון דאינו מפריד פסולת מן האוכל וכנ"ל ועיין ח"א ה"ש כלל ט"ו בנ"א שם אות א' שהסכים לד' המג"א לדינא ועיין שם בטעה"מ ג"כ שכתב דגם רש"י ס"ל ע"כ דיש בזה משום טוחן דגם טוחן אחר טוחן חייב מדכתב רש"י כאן דאי ס"ל השבתתו בכ"ד יאכילנו לכלבים וכו' ולמה לא נקט הני דקתני במתניתין מפרר וזורה לרוח ע"כ דס"ל דזה אסור משום טוחן יעו"ש גם באו"ח שכתב כן וא"כ לפי"ז עדיין יש להוכיח ממה דל"ק ר"ע איסור אחר מהשבתה רק איסור הבערה ע"כ דס"ל אב"ח אלא שריפה וא"כ שפיר י"ל מדנפיק ר"ע כו' ולמה לו לפרש מדלא נפיק לה ר"ע אלא מהא. אמנם לפי דברינו לעיל שפיר י"ל דהיינו דמדייק רש"י שלא נטעה לפרש כן וללמוד מהא דנפיק לר"ע מהבערה ולא נקט איסור אב מלאכה אחרת דבזה י"ל דאה"נ דס"ל השבתתו בכ"ד והא דנקט הבערה דוקא י"ל משום דהוי משאצל"ג וס"ל לר"ע דתיקון מצוה לאו תיקון הוא ובמלאכה אחרת באמת מיפטר מה"ט ורק גבי הבערה הוא דמחייב גם בכה"ג משום שלפי"ז ע"כ דבהבערה גם מקלקל גמור מתחייב ול"ב בהבערה צריך לגופה כלל וכמ"ש הרשב"א שבת (דף ק"ו) בשיטת רש"י ז"ל א"כ שפיר י"ל דה"ט דנקט ר"ע רק איסור הבערה ולא איסור אחר ואין להוכיח כלל מהא דנפיק לי' לר"ע מהאי דינא דהבערה דקרא מיירי בעיו"ט דס"ל אב"ח אלא שריפה ומשום הכי קמדייק רש"י דילפינן מהא דלא נפיק לי' לר"ע אלא מהא וכו' ואי השבתתו בכ"ד אם כן יבערנו על ידי דבר אחר ישליכנו לכלבים וכו' ומדוקדקים ד' רש"י אל נכון בע"ה: פלג ה

שבתי וראיתי שעפ"י הנ"ל יש ליישב פירש"י הנ"ל דשפיר מדייק דילפינן מדלא נפיק וכו' שלא נלמוד מהא דנפיק לר"ע וכו' דאשכחנא פתרי ללמוד מדנפיק לר"ע מהא דהבערה אף אי נימא דלית כאן איסור אב מלאכה אחרת זולת הבערה וכמו שנאמר בע"ה

דהנה כבר נודע מ"ש הרמב"ן והרשב"א בחי' למס' שבת (דף צ"ד) במש"ש דפוטר ר"ש אף במוציא את המת לקוברו ופירשו שם דחשיב משאצל"ג לפי שאין לו הנאה לא בהוצאתו ולא בקבורתו אבל ההנאה הוא מניעת הטומאה שהוא מונעו ממנו בהוצאתו וכן צידת נחש שלא ישכנו כו' שאינו אלא מניעת היזק והקשו א"כ תופר יריעה שנפל בה דרנא יהא פטור דא"צ לגופה של תפירה וכו' ותירצו דאעפ"י שברצונו לא היתה נופלת שם הדרנא ולא יבוא לידי אותה מלאכה כיון שכבר נפלה שם מ"מ צריך הוא לגופה של תפירה וכמו תולש מן המחובר דברצונו לא הי' מחובר וא"צ שיהי' מחובר בכדי שיתלוש ממנה ואעפי"כ מאחר שהוא מחובר צריך הוא לתלוש ונהנה מאותה תלישה מלאכה הצריכה ממש הוא עכ"ד עיי"ש

היוצא לנו מזה דמשאצל"ג אינו מיקרי רק מה שצריך לאותו דבר או לתקן את העבר אף שברצונו שלא נעשה אבל מה שמתקן שלא יזיק להבא זהו משאצל"ג וכמו שלא ישכנו נחש והנה כי כן הי' נראה לפי"ז ליישב ד' רש"י ממשה"ק שסותר לכאורה מהא שפירש בביצה (דף כ"ז) גבי ביעור קדשים דחילוק גדול יש ביניהם לפי"ז עפימש"כ הגרעק"א במערכה ה' למס' פסחים אות כ"ח עפי"ד הרמב"ן במכות (דף י"ד) דהטעם דאין עשה הבא אחר עקירת הלאו מתקן העשה למפרע בטמא הנכנס למקדש די"ל דהעשה דשילוח הוא משום להבא שלא יוסיף לעבור עוד בלאו להיות במקדש אבל לא לתקן על העבר ולפי"ז כתב שם הגרעק"א ז"ל דה"ה גבי ביעו"ח למ"ד דדוקא שריפה שפיר י"ל דהוי לאו הנל"ע דהא לתקן שלא יעבור בב"י עוד אפשר להשביתו גם ע"י ד"א כמ"ש בשאג"א סי' פ"ג דגם לר"י סגי בהא על להבא הא מיהת לרבנן דס"ל השבתתו בכ"ד ודאי די"ל דחשיב כמו עשה דשילוח דהוא רק לתקן שלא יעבור עוד להבא עיי"ש. [וי"ל עוד עפי"ז במ"ש בעמק יהושע סי' ה' ליישב מ"ש התוס' פסחים (דף כ"ט) דמשהא חמץ ע"מ לבערו א"ע דמשו"ה ל"ד לאינך לאוי הנל"ע דהא מ"ע בפ"ע הוא גם קודם שעבר הלאו עיי"ש. ולהנ"ל נמצא זה תלוי בפלוגתת ר"י ורבנן וי"ל בזה הרבה וקצרתי]

ולפי"ז לכאורה תתחזק הקושיא דשפיר יש להוכיח דס"ל לר"ע אב"ח אלא שריפה מדנפיק לי' לר"ע דתשביתו מעיו"ט מהא דהבערה אב מלאכה הוא ע"כ דס"ל אב"ח א"ש דאי השבתתו בכ"ד ס"ל א"כ אין זה אלא לתקן שלא יעבור בב"י כמ"ש