לפלגות ראובן חלק א יח

הש"ל. הנה על האי דינא דשומר שכ' המג"א שיכול לומר הש"ל כבר כתבו האחרונים לחלוק על האי דינא דהמג"א. ובח"י ואהעו"ז וכן בהגרעק"א שם הוכיחו אשר א"א כלל לומר שני הדינים האלה לחייב השומר באם לא מכר כנ"ל ושיוכל לומר הש"ל. אבל בגזלן הא תיקשי כנ"ל. וע"כ דלגבי גזלן גם דין גורל"מ ל"ש מה"ט דכתיבנא משום שאין עליו החיוב אחריות על הגניבה והאבידה רק שכבר נתחייב אלא שיכול לפטור א"ע אם איתא בעיני' ובדליתא בעיני' אין לו במה לפטור חיובו דלמפרע אפשר דגם דין גורל"מ ל"ש בכה"ג והרבה הארכתי בעיקר דין גורל"מ המחייב בב"י ואכמ"ל. עכ"פ לד' השטמ"ק הנ"ל גם הגזלן א"ע בב"י והא ל"ק להשטמ"ק ממש"ש בב"ק דלר"ש חייב לשלם להגזלן מטעם גורל"מ הא לר"ש לשיטתו דס"ל דעיקר איסורא דחמץ לאחה"פ הוא משום קנס שעבר בב"י א"כ הא כאן החמץ מותר א"נ דל"ע בב"י והוי ממון ממש דכבר הקשה זה בנוב"י מ"ק סי' כ' לענין מש"כ דהנגזל א"ע ותי' שם דכאן אליבא דר' יהודה קאי דס"ל דחמץ לאחה"פ אסור מדינא ומשו"ה השמיטו הרמב"ם והרי"ף להאי מימרא עיי"ש א"כ לד' השטמ"ק הא אין לפרש כלל דמ"ש בגמ' שם שהכל מצווין עליו לבערו דהוא משום לתא דגזלן להצילו מן האיסור שהרי אינו עובר עלי' כלל וע"כ דהוא חוב על כל אדם מישראל. ואולי כמ"ש שם בב"ש סי' ל' דהא רק גבי איסור ב"י כתיב לא יראה לך ובמ"ע דתשביתו סתמא כתיב תשביתו שאור ולא שאורכם עיי"ש ולחנם חזר בו בתיקונים שם וכנ"ל ודו"ק

והי' נראה לומר בישוב סתירת ד' רש"י הנ"ל מהא דביצה עפי"מ שלכאורה יש להקשות עוד כאן בסוגיא דהא ביעו"ח הוי מלאכה שאינו צריך לגופה דהא א"צ לגוף ההבערה ודמי למוציא את המת לקוברו דפטור לר"ש כמ"ש במס' שבת (דף צ"ד ע"א) ועיין בחי' הרשב"א ז"ל שבת (דף ק"ו ע"א) שכתב להדיא דלר"ש כל המלאכות הנעשות עבור מת מיקרי משאצל"ג ופטור וע' או"ת סי' ל"ד ס"ק ב' וברא"ש פ"ק דביצה סי' ה' בק"נ אות ז'. ובשלמא לשי' התוס' שבת (דף ק"ו ע"א) ד"ה בחובל שהוכיחו מכ"מ דע"כ גם לר"ש בעינן גם במקלקל בהבערה ובחבורה שיהי' המלאכה צריכה לגופה דוקא ושם כתבו דע"כ גם לר"ש אף דצורך מצוה ל"ח תיקון אליבא דר' אבהו מ"מ חשוב צריכה לגופה משום צורך המצוה עיי"ש לדידהו א"ש דגם כאן הוי צל"ג משום המצוה אף אי נימא דס"ל לר"ע דמשא"צ לגופה פטור אבל לרש"י שם אליבא דר' אבהו כמו שמסביר שם הרשב"א שי' רש"י ז"ל דלר"ש ס"ל דתיקון מצוה מיקרי אצל"ג וגם במילה ומת מצוה לאו תיקון הוא לר"ש דס"ל דבעינן דוקא תיקון בגוף הדבר ומה"ט מוכיח ר"ש מהבערת ב"כ דגם מקלקל בהבערה חייב עיי"ש א"כ ע"כ עלינו לומר דס"ל לר"ע כר"י דתיקון מצוה ג"כ הוי תיקון דל"ב דוקא צריך לגוף המלאכה וגם מה שמתקן לאחרים ג"כ מתקן הוי ומה"ט גם משאצל"ג חייב לדידי' עיי"ש וא"כ תיקשי למה ל"ק ג"כ רבא ש"מ ארבע דהא ש"מ נמי דס"ל לר"ע דמשאצל"ג חייב כר"י. דאין לומר להיפוך דס"ל לר"ע כר"ש דבעינן דוקא שיהי' צריך לגופה בכל מלאכה ורק דהכא גבי הבערה ס"ל דגם מקלקל גמור חייב בה ובמבעיר הוא דל"ב צריך לגופה ושום תיקון וכר"ש. דזולת מה שלפי"ז יקשה נמי למה ל"ק רבא האי ש"מ דס"ל לר"ע דמקלקל בהבערה חייב. אלא שא"א כלל לומר כן לפימש"ש ברשב"א לפ"ז דמוכח מהכא דע"כ ס"ל לר"ש דהבערה אינה לא ללאו ולא לחלק ורק לגופה איצטריכה ולחידושה דגם מקלקל חייב בה וכיון דאמר כאן ש"מ דס"ל לר"ע הבערה לחלק הא ע"כ ס"ל ג"כ כר' יהודא גם במשאצל"ג דחייב אליבא דר' אבהו דתלי זב"ז. [ומבואר ברשב"א שם דע"כ ס"ל לר' יהודא אליבא דר' אבהו דהבערה לחלק יצאת וכן מוכיח שם ברמב"ן ממתני' דשבת (דף ע"ג) דקחשיב שם מבעיר ג"כ ושם קאמר דר"י מוסיף אף השובט ע"כ דמודה נמי במבעיר. ומ"מ לא תקשה לדברינו לעיל ממה דמצינו דס"ל לר"י ב"כ הבכ"א מלמדין. דאפשר דמ"מ ס"ל לר"י דדרשינן קרא דבחו"ק על הא דקציה"ע דחי שבת וקצרתי] והדר תקשה כנ"ל דל"ק נמי ש"מ דס"ל משאצל"ג חייב. ודוחק לומר דמשו"ה לא חשיב לה משום דאליבא דר' אבהו לפי"ז הא תלי זב"ז ומכיון דקאמר ש"מ דהבערה לחלק ממילא נשמע נמי דס"ל משאצל"ג חייב דזה דוחק. וע"כ מוכח מהכא דרבא ס"ל כר' יוחנן בשבת (דף ק"ו) שם דס"ל גם אליבא דר"ש דגם בחובל ומבעיר אף דלר"ש גם מקלקל חייב בהו מ"מ משאצל"ג מיפטר גם בהו דגם בהני בעינן דוקא שיהי' צריך לגופה ובמילה וכן בהבערת ב"כ חשוב צל"ג משום המצוה עיי"ש בחי' הרמב"ן והר"ן באריכות דבריהם ותמצא כן וממילא דגם הכא חשוב צריך לגופה משום מצות ביעו"ח וזה פשוט: פלג ד

רק דמ"מ נראה ליישב על פי דברינו משה"ק האחרונים כאן במש"כ רש"י במאי דקאמר ש"מ דס"ל אב"ח אלא שריפה ופירש"י מדלא נפיק לי' לר"ע דהביעור הוא מעיו"ט אלא מהא דהבערה אב מלאכה הוא וכו' ומשמעות לשונו דעיקר הוכחת רבא הוא מדלית לי' לר"ע לימוד אחר דהוא עיו"ט רק זה וכו' ולמה לא פירש כפשוטו אף אם יש לו עוד לימודים אחרים מ"מ כיון שיליף גם מזה מדאסור להבעיר ביו"ט הרי מוכח דס"ל דביעו"ח בשריפה ולמה מדייק מדלא נפיק לי' וכו' ולא קאמר בפשוטו מדנפיק לי' וכו' עמש"כ בצל"ח ובאו"ח שם בזה וכן בנובי"ק או"ח סי' ט"ז והי' נראה לומר כפשוטו דמדנפיק לי' לר"ע וכו' באמת אין ללמוד דהא גם אי נימא דס"ל דהשבתתו בכ"ד ממילא נמצא דגם הבערה היא בכלל ושפיר קאמר מצינו להבערה שהיא