לפלגות ראובן חלק א יז

או ישליכנו לים עיי"ש והקשה בפנ"י ובצל"ח ואו"ח דרש"י סותר א"ע ממש"כ בביצה (דף כ"ז ע"ב) במתני' שם דגם אכילה לכלבים אסור ביו"ט בתרומה טמאה משום דרחמנא אחשבי' למלאכה והוי כמו הבערה. ובנוב"י מ"ק או"ח סי' ט"ו כתב לחלק בין שריפת קדשים המוטל על כל אדם דבזה שפיר שייך לומר דרחמנא אחשבי' זאת למלאכה ל"כ גבי ביעו"ח דאינו אלא משום לתא דבעלים הא ל"ש לומר דלגבי הבעלים יהי' נחשבת למלאכה ואחר פטור כיון שאינו מחויב לבערה לכן גם הבעלים פטורים עיי"ש והדברים תמוהים דלכאורה מבואר בב"ק (דף צ"ח) להיפוך ממש"ש שהכל מצווין עליו לבערו וכן העיר בזה בס' עמו"א סי' ג' אות ה' להשיג על בעל יד אפרים או"ח סי' תל"ב שכתב ג"כ כנ"ל דבחמץ אין החיוב לבער רק על הבעלים ובעמו"א שם השיג עליו מב"ק (דף צ"ח) הנ"ל גם בס' בנין שלמה סי' ל' הקשה כן וכתב לפרש דהוא משום הגזלן והיינו שכ"א מישראל חייב לבער כדי שהגזלן לא יעבור בב"י עיי"ש בתקונים סי' י"ז ואנכי הרואה כי כבר זכה בזה הנוב"י עצמו בספרו צל"ח פסחים (דף כ"ט) יעו"ש. אכן כ"ז לא ניתן להאמר רק לפימ"ש הנוב"י בכ"מ דהגזלן באמת עובר בב"י עיין נובי"ק סי' כ' ובמ"ת סי' ס"ב אבל לפימ"ש בשטמ"ק ב"ק (דף צ"ו ע"ב) דגם הגזלן א"ע בב"י ול"מ הנגזל עיי"ש א"כ נסתר זה ועיין קצוה"ח סי' שס"ג סק"א מ"ש לקיים ד' הח"י דבתוך הפסח א"י הגזלן לומר הש"ל משום דקעבר בב"י וצריך לשורפו משום גורל"מ דיש עליו אחריות אונסין וכבר יש להתפלא עלי' ממ"ש בשטמ"ק הנ"ל להדיא דלא הגזלן ולא הנגזל עוברין בב"י הן אמת שד' השטמ"ק הנ"ל לפטור את הגזלן באמת טעמא בעי הא גורל"מ הוא משום חיוב אחריות דרמא עלי' וכנ"ל. ואולי י"ל בזה עפ"י המתבאר מד' התוס' ב"ק (דף נ"ו ע"ב) ד"ה פשיטא דבגזלן ליכא חיוב שמירה כלל ופטור אפי' מפשיעה ורק הוא נתחייב בהשבה משעה שגזלו וכשנאבד אח"כ נמצא חייב למפרע משעה שגזל א"כ י"ל דה"ט שא"ע עלי' בב"י משום דעתה בשעת איסורו אין עליו שום חיוב אחריות רק מה שכבר נתחייב משעת הגזילה ול"ד לשומר שחייב עתה באחריות בשעה שעובר עלי'. תדע ממ"ש הצל"ח פ"ק דפסחים מובא ג"כ בחי' רעק"א או"ח סי' ת"מ בסופו דהא דנפקד עובר בב"י משום חיוב אחריות אינו רק במפקיד עכו"ם ובמפקיד ישראל א"ע הנפקד משום דמשהגיע זמן איסורו פקע חיוב אחריות דידי' דנעשה עפרא והוי כאילו התנה חיוב אחריות דידי' עד ז"א עיי"ש ולכאורה תיקשי דאכתי איכא עלי' חיוב מה שלא מכרו קודם זמן איסורו וכמ"ש המג"א או"ח סי' תמ"ג ס"ק ה' דחייב בכה"ג ודמי לש"ח שהי' יכול להציל ברועים ומקלות עיי"ש. ולהנ"ל ניחא דחיוב זה כבר חלף הלך לו וא"ע על ב"י בשביל מה שנתחייב כבר. ומדין גורל"מ מה שהגזלן וכן השומר יכול לומר לו לאחה"פ **(מלאכה גרוע ממ"ש תרי קראי גבי הוצאה ועיי"ש בפנ"י וא"כ למ"ד דתחומין דאורייתא וקרא דאל יצא מיירי בתחומין א"כ אין להוכיח מכאן דהוי מלאכה גרועה ועפי"ז כתב שם ליישב להני דס"ל די"ב מיל מה"ת א"כ ל"ה מלאכה גרועה דהא איצטריך קרא לי"ב מיל ונוהג גם ביום הכיפורים ורב ששת ע"כ ס"ל דגם י"ב מיל דרבנן עיי"ש. הא מיהת דלר"ע דס"ל דתחומין דאורייתא ומפיק לה מקרא דאל יצא ודאי דגם ביוה"כ איכא איסור זה דתחומין והו"ל לומר דנוקמי' לקרא דממעט בו ולא בו ובחבירו על תחומין דאין בזה רק חיוב מלקות וכן הי' אפשר לאוקמי קרא במלאכת מחמר למ"ש בשאג"א סי' ע"ב דמחמר נוהג גם ביוה"כ אכן עיקר דבריו אינם נכונים דבקרא יומת כתיב וממעטו מחיוב מיתה וע"כ איירי בהני דאיכא עליי' חיוב מיתה. גם זו"ז אף אי נימא כדברי' מ"מ אין להוכיח מהני דלאו בכלל מלאכה הן לחייבי' על אחת מהל"ט מלאכות הנחשבות לאבות וד' המכילתא א"ש גם אליבא דר"ע בפשוטו דנ"מ לענין חיוב כרת ובשוגג לענין חיוב חטאת וליתא לדבריו. ולפלא על האו"ח שהביאו ג"כ בפסחים שם ולא השיג עליו כנ"ל. אכן הנראה לומר בזה דהא לכאורה אפשר להוכיח דגם על חדא מינייהו חייב מהא דמקושש. רק די"ל עפימ"ש בשבת (דף צ"ו ע"ב) במתניתא תנא תולש הוי והא קייל"ן דתולש תולדה דקוצר הוא וכמ"ש בכ"מ פ"ח מה"ש ה"ג וכבר אמרו בשבת (דף ע' ע"א) דבחרישה וקצירה ודאי דחייב עלייהו לבדן ורק דבעי קרא דהבערה לחלק על אינך אבות מלאכות עיי"ש וא"כ אין להוכיח ממקושש אמנם לר"ע דמוקי לקרא דבחו"ק תשבות על תוס' שביעית כמשנ"ת א"כ לדידי' אין לחלק ממלאכת חו"ק ליתר מלאכות וע"כ מוכח לדידי' ממקושש דגם על אחת מהן חייב לכן פירש"י כאן בפסחים אליבא דר"ע על שוגג דלא נימא דגם על כולן ל"מ אלא חדא. וי"ל בזה ג"כ משה"ק התוס' שבת (דף ע' ע"א) ד"ה ועל חו"ק דמנלי' דחייב עליהן שתים דילמא לא מחייב על חרישה וקצירה אלא אחת עיי"ש ולפ"ז מיושב דהא ידענו מהא דמקושש דעל קצירה לחוד ג"כ חייב וע"כ דבחריש וקציר חייב ב' על שניהם ובפשוטו מובן מה שכאן בפסחים מוכרח רש"י לפרש הא דלחלק כנ"ל שחייב על כאו"א מהן קרבן דהא כאן בשריפת חמץ א"ע רק מלאכה אחת ואסרינן אותו וידוע מ"ש במכות (דף כ"א) דאין חילוק מלאכות ביו"ט ובמפרש שם פי' דבין למ"ד הבערה לחלק ובין למאן דיליף חילוק מלאכות מקרא דאחת מהנה לכו"ע ממעטינן יו"ט עיי"ש ומשום דגבי הבערה כתיב בקרא ביום השבת ואם נפרש הא דהבערה לחלק במזיד והיינו דאי לאו קרא הו"א דעל אחת מן המלאכות א"ח א"כ ביו"ט דל"ש חילוק מלאכות הי' באמת אינו מתחייב על חדא ותיקשי א"כ כאן למה אוסר שריפת חמץ ע"כ לפרש קרא לענין שוגג וקמל"ן קרא דבשוגג חייב כמה קרבנות לפי מספר המלאכות וע"ז באמת אמרינן דאין חילוק מלאכות ליו"ט וי"ל עוד בזה וקצרתי:)**