לפלגות ראובן חלק א טז

במה מצינו משום ששביעית לשם ד' וכן שבת ועוד ק"ו הוא אמנם ע' רש"י שבת (דף קל"ב ע"א) ד"ה עקיבא דל"ד ק"ו רק כל הי"ג מידות אין דנין מהלכה דלא ניתנה תורה שבע"פ לדרוש בי"ג מידות עיי"ש ועתו"ס קדושין (דף י"ז ע"א) ד"ה ונילף וצע"ק ויבואר בע"ה במק"א] לדידהו ל"ב קרא להתיר מע"ש לשבת ושפיר י"ל דקרא אתי להתיר הבערה ביו"ט וגם שלא לצורך וכמ"ש במ"מ ולפי הנ"ל לכאורה ע"כ עלינו לומר דבין אי נאמר דס"ל לר"י קרא דבחו"ק לדרשה דיצא קציה"ע דדוחה שבת ובין אי נאמר דיליף מהאי קרא חילוק מלאכות מ"מ ס"ל לדידי' דהבערה ביו"ט מותר מהאי מיעוטא דביום השבת כיון דלא בעי קרא להתיר מע"ש לשבת לשיטתי' דס"ל דתוס' שביעית הוי רק הלמ"מ (ומה מאוד יתיישב בזה מ"ש בפסחים (דף ל"ו ע"א) אין לשין עיסה בפסח כו' ואם לש ר' גמליאל אומר תשרף מיד וברש"י שם ד"ה אין מפרש דע"כ במועד קאמר ולא ביו"ט משום דהבערה שלא לצורך הוא ע"ש ולשון מיד אינו משמע כן כמובן ולהנ"ל א"ש מאוד דלר"ג לשיטתי' דס"ל ג"כ שם בריש מו"ק דתוס' שביעית הלמ"מ ל"ב קרא להתיר מערב שבת לשבת ודריש לי' לקרא דביום השבת להתיר הבערה שלא לצורך ביו"ט ומתפרש שפיר לפי"ז תשרף מיד גם ביום טוב עצמו וזה נכון]

אמנם לא נראה לומר כן דהנה ידוע משה"ק בשאג"א סי' ע"א במ"ש בשבת (דף קי"ד) על מאי דדריש ר' ישמעאל קרא דעו"ש בשבתו על חלבי שבת שקריבין ביוה"כ עיי"ש בסוגיא משום דס"ל לר"י נו"נ קרבין ביו"ט ול"ב קרא על יו"ט והקשה הא י"ל דבאמת ס"ל לר"י נו"נ א"ק ביו"ט משום איסור שחיטה ומ"מ ל"ב קרא להתיר חלבי שבת ביו"ט משום דס"ל הבערה ביו"ט מותר משום דללאו יצאת וכמ"ש הריב"א בתוס' פסחים (דף ה') דלמ"ד הבערה ללאו מותר ביו"ט ועיי"ש מ"ש להוכיח שלא כהריב"א או דע"כ ס"ל לר"י לחלק יצאת עיי"ש וא"כ לדברינו הא עדיין יקשה דלפי"ז הא אף אי נימא דס"ל לחלק מ"מ ע"כ לר"י מותר הבערה ביו"ט מקרא הנ"ל דביום השבת וכמשנ"ת והדר תיקשי כנ"ל מנלן דלר"י ס"ל נו"נ קרבין ביו"ט וע"כ מוכח דפשיטא לי' להש"ס דס"ל לר"י דהבערה ביו"ט אסור. ומצאתי בס' בית הלוי סי' ט"ז סוף אות י"א שהביא מכילתא מפורשת בפרשת בא על קרא דוהנותר ממנו עד בוקר וגו' למה נאמר כו' מגיד שאינו נשרף עד אור ט"ז ר' ישמעאל אומר א"צ ה"ה אומר כל מלאכה לא יעשה בהם שריפה מעין מלאכה הוא ומה ת"ל עד בוקר אלא אם חל ט"ז להיות בשבת מגיד שאינו נשרף עד אור י"ז כו' הרי להדיא דר"י ס"ל דשריפת נותר אסור ביו"ט מטעם מלאכה מה"ת ושפיר הוי צריך קרא להתיר הקטרה ביו"ט אי הוי ס"ל דנו"נ א"ק ביו"ט עיי"ש ולהלן יבואר בע"ה ד' המכילתא הנ"ל. ומשמע לכאורה דרק למ"ד אליבא דר"י דהבערה ללאו יצאת לדידי' אפשר למידרש האי ביום השבת להתיר יו"ט אבל למ"ד אליבא דר"י דלחלק יצאת הוי מלאכה ואסורה גם ביו"ט ולא דריש לי' להאי קרא להתיר יו"ט אף דלא בעי לדידי' להתיר מע"ש לשבת. ועדיין תיקשי מאין פשיטא לי' להש"ס לאוקמי האי דר"י דמצריך קרא לחלבי שבת ביוה"כ דהוא משום דס"ל נו"נ קרבין ביו"ט והבערה ביו"ט ס"ל דאסור כיון דמ"מ י"ל ג"כ דס"ל לר"י להתיר הבערה ביו"ט. וליישב ד"ז עלינו להקדים עוד דברים בביאור ד' ר"ע בפסחים שם ולבאר הסוגיא בע"ה ועפ"י דברינו ירוח לנו ליישב גם זה: פלג ג

הנה שם בפסחים (דף ה') איתא ר"ע אומר א"צ הה"א אך ביום הראשון תשביתו וגו' וכתיב כל מלאכה ל"ת ומצינו להבערה שהיא אב מלאכה וכו' אמר רבא ש"מ מדר"ע תלת ש"מ אב"ח אלא שריפה וש"מ הבערה לחלק וש"מ ל"א מתוך וכו': **(הג"ה בכאן מקום אתי ליישב מה שנתקשו המפרשים בסתירת פירש"י דכאן פירש"י במ"ש הבערה לח' שלא תאמר העושה כמה מלאכות בשוגג א"ח אלא חטאת אחת. וביבמות (דף ו') פירש"י שלא ת דא"ח עד שיעשה כל הל"ט מלאכות. ומפירושו בפסחים משמע דהא מיהת ודאי הוי ידעינן דגם על י. חייב. רק דהו"א דגם על כולן א"ח אלא אחת עיין במפרשים מ"ש לתרץ. ובס' אור יקרות אשר בס' ו חן פרשת ויקהל כתב לתרץ דלר"ע יש להוכיח דגם על אחת חייב בלא קרא דהבערה. ממ"ש בילקוט ויקהל כל העושה בו מלאכה יומת ולא בו ובחבירו כיצד ביה"ש של שבת ויוה"כ כו' ור"ע הא ס"ל דלאו שניתן לאזהרת מב"ד אין לוקין כמ"ש במכות (דף י"ג) ותיקשי לר"ע ל"ל בו למעוטי הא לחייבי' כרת ל"צ קרא דקמי שמיא גליא ומלקות ליכא משום שבת דחיוב מיתה הוא, וע"כ דס"ל לר"ע דאיכא חדא דלא מחייב עלי' מיתה כאיסי ב"י ומ"מ מלקות חייב עלי' ועל אותה מלאכה צריך האי מיעוטא דבו ולא בי ובחבירו וע"כ מוכח דגם על אחת מחייב עיי"ש. וטפי הו"ל להמחבר לגלות ולומר דלר"ע משכחת לה באיסור תחומין דלשיטתי' הוי לאו ולוקין עלי' כמ"ש בשבת (דף ס"ט) וכבר נודע מ"ש בשאג"א סי' ע' להוכיח דגם ביוה"כ יש עירוב והוצאה ועמ"ש בס' טעה"מ סוף ה' שבת ג"כ ליישב סתירת הסוגיות כריתות ויומת וכתב דע"כ הא דא"ע והוצאה ליוה"כ הוא משום דהוצאה מלאכה גרועה היא. והתוס' ריש שבת כתבו הטעם דהוי

)** והנה ידוע מה שהקשו האחרונים ז"ל במש"כ רש"י כאן בד"ה שמע מינה דאב"ח א"ש דאי השבתתו בכ"ד יבערנו ביו"ט ע"י ד"א יאכילנו לכלבים